014_מסכת נגעים פרק יד

נגעים פרק יד

(א) כיצד מטהרין

כיצד מטהרין - פיילי. מזרק. השותים במזרקי יין (עמוס ו׳:ו׳) מתרגמינן דשתיין בפיילי חמר:

את המצורע. היה מביא פיילי של חרש חדשה

חדשה - דכתיב (ויקרא י״ד:ה׳) אל כלי חרש על מים, מקיש כלי למים, מה מים שלא נעשה בהן מלאכה, אף כלי שלא נעשה בו מלאכה:

. ונותן לתוכה רביעית

רביעית - משום דכתיב [שם] בדם הצפור השחוטה ובמים החיים, מים חיים שדם הצפור ניכר בהן. ושיערו חכמים רביעית:

מים חיים

מים חיים - שלעולם נובעים ואינן פוסקים:

. ומביא שתי צפרים דרור

צפרים דרור - שדרות בבית כבשדה:

. שחט את אחת מהן על כלי חרש. ועל מים חיים. חפר וקוברה בפניו

וקוברה בפניו - לפי שאסורה בהנאה:

. נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת

ושני תולעת - לשון צמר צבוע שני. כרמז״י בלע״ז:

. וכרכן בשירי הלשון. והקיף

וכרכן בשיירי לשון - עץ ארז ואזוב ושני תולעת היה מניחן יחד, והלשון יוצא ועודף על עץ ארז ואזוב, והיה כורכן בו דהוו שלשתן באגודה אחת:

והקיף - לשון סמיכה והקרבה. כמו [ביצה דף ל״ב] מקיפים שתי חביות. לתרום שלא מן המוקף. כלומר היה סומך להן ראשי אגפים וראש הזנב של הצפור החיה, וטובל כולן ביחד בדם ובמים שבכלי חרס:

להם ראשי אגפים וראש הזנב של שניה טבל והזה שבע פעמים לאחר ידו

לאחר ידו - על גב ידו של מצורע:

של מצורע. ויש אומרים על מצחו

ויש אומרים על מצחו - ואין הלכה כיש אומרים:

. וכך היה מזין על השקוף

על השקוף - של בית שהוא מנוגע:

שבבית מבחוץ:

(ב) בא לו לשלח את הצפור החיה. אינו הופך פניו לא לים

לא לים - אם הוא בעיר היושבת על שפת הים:

ולא לעיר ולא למדבר

ולא למדבר - אם העיר יושבת אצל המדבר:

שנאמר (ויקרא יד, ז) ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה בא לגלח את המצורע. העביר תער על כל בשרו

שנאמר ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה - מכאן שאינו הופך פניו לעיר:

העביר תער על כל בשרו - לאו דוקא. שלא היה מגלח אלא כל מקום כנוס שער, [ונראה, לאפוקי שער] בית הסתרים, דאמר קרא (ויקרא י״ד) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו, כלל. את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו, פרט. ואת כל שערו יגלח, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש מקום כנוס שער ונראה, אף כל מקום כנוס שער ונראה. ותגלחת ראשונה שמגלח בזמן חלוטו, למדוה בגזירה שוה מתגלחת שניה, שמגלח שניה לאחר שספר שבעת ימים, דנאמר בימי חלוטו וגלח את כל שערו וגו׳, ונאמר בימי ספרו יגלח את כל שערו וגו׳, מה תגלחת האמורה בימי ספרו פרט לבית הסתרים, אף תגלחת האמורה בימי גמרו פרט לבית הסתרים:

וכבס בגדיו וטבל. טהור מלטמא בביאה

טהור מלטמא בביאה - ומלטמא משכב ומושב, כדרך שהיה מטמא כימי חלוטו:

. והרי הוא מטמא כשרץ

מטמא כשרץ - לטמא אדם ובגדים במגע, אבל לא במשא:

. נכנס לפנים מן החומה. מנודה מביתו

מנודה מביתו - לענין זה שאסור בתשמיש המטה, דכתיב (ויקרא י״ד) וישב מחוץ לאהלו, ואין אהלו אלא אשתו, וכן הוא אומר (דברים ה׳) שובו לכם לאהליכם, כשהתיר להם תשמיש המטה לאחר מעמד הר סיני:

שבעת ימים. ואסור בתשמיש המטה:

(ג) ביום השביעי מגלח תגלחת שניה כתגלחת הראשונה. כבס בגדיו וטבל טהור מלטמא כשרץ

טהור מלטמא כשרץ - ופוסל תרומה [ותו לא]:

והרי הוא טבול יום. אוכל במעשר. העריב שמשו אוכל בתרומה. הביא כפרתו אוכל בקדשים. נמצאו שלש טהרות במצורע ושלש טהרות ביולדת.

ושלש טהרות ביולדת - והוא הדין בזב בעל שלש ראיות, ובזבה. דבכולהו טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים, הרי שלש טהרות. והאי דנקט יולדת טפי מזב וזבה, משום דביולדת כתיב בהדיא (שם י״כ) וכפר עליה הכהן וטהרה, לאכילת קדשים:

(ד) שלשה מגלחין. ותגלחתן מצוה. הנזיר. והמצורע. והלוים

והלוים - בעת שנבחרו לשירות במדבר, ואינה נוהגת לדורות:

וכולן שגלחו שלא בתער. או ששיירו שתי שערות. לא עשו כלום:

(ה) שתי צפרים מצותן שיהו שוות במראה ובקומה ובדמים. ולקיחתן כאחת. אף על פי שאינם שוות כשרות. לקח אחד היום ואחד למחר. כשרות. שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור. יקח זוג לשניה. הראשונה מותרת באכילה. שחטה ונמצאת טרפה. יקח זוג לשניה. הראשונה מותרת בהנאה. נשפך הדם תמות המשתלחת

מצותן שיהיו שוות - דלכתוב רחמנא צפרים, ומיעוט צפרים שתים. שתי דכתב רחמנא למה לי, אלא ללמד שיהיו שתיהם שוות:

ונמצאת טריפה כו׳ - דחיות כתיב [שם יד], פרט לטריפות:

תמות המשתלחת - יניחנה עד שתמות מאליה:

. מתה המשתלחת. ישפך הדם:

(ו) מצות עץ ארז ארכו אמה. ועביו כרביע כרע המטה

כרביע כרע המטה - כדמפרש ואזיל, שמחלק כרע המטה לשנים, ואלו השנים מחלקן לארבעה, וזהו רביע כרע. וקמ״ל דמצוה לצמצם שיהיה רביע כרע, לא פחות ולא יותר:

. אחד לשנים ושנים לארבעה. מצות אזוב. לא אזוב יון לא אזוב כוחלי לא אזוב רומי לא אזוב מדברית. ולא כל אזוב שיש לו שם לווי:

שם לווי - שמלוין ומחברין אותו לדבר אחר. אזוב יון, אזוב כוחלי, אזוב רומי:

(ז) ביום השמיני

ביום השמיני - כשגילח בשביעי, מביא קרבנותיו בשמיני. אבל אם שהה ולא גילח אלא בשמיני, מביא קרבנותיו בתשיעי, לפי שטעון הערב שמש בין גילוח להבאת קרבנותיו:

מביא שלש בהמות חטאת ואשם. ועולה. והדל היה מביא חטאת העוף. ועולת העוף:

(ח) בא לו אצל האשם. וסמך שתי ידיו עליו

וסמך שתי ידיו עליו - וקודם סמיכה היה טעון תנופה, שאשם מצורע טעון תנופה חי:

ושחטו. וקבלו שני כהנים את דמו. אחד בכלי ואחד ביד

ואחד ביד - דכתיב (ויקרא י״ד:כ״ה) ולקח הכהן ונתן על תנוך אוזן המיטהר, מה נתינה בעצמו של כהן, אף קבלה בעצמו של כהן:

. זה שקבל בכלי בא וזרקו על קיר המזבח. וזה שקבל ביד בא לו אצל המצורע. והמצורע טבל בלשכת המצורעים. בא ועמד בשער ניקנור. רבי יהודה אומר לא היה צריך טבילה:

אינו צריך טבילה - שכבר טבל מבערב, כדכתיב [שם] והיה ביום השביעי יגלח וגו׳ וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים. וחכמים אומרים, הואיל והיה עלול לטומאה, שמא לא שמר עצמו בטהרה כראוי ונטמא אחר שטבל, לפיכך צריך טבילה אחרת מספק. והלכה כחכמים:

(ט) הכניס ראשו

הכניס ראשו - לפי שעזרת ישראל אין מחוסר כפורים נכנס לה, ודם האשם היה נפסל ביוצא אם יצא חוץ לעזרה, לפיכך היה המצורע עומד בשער ניקנור שהוא בין עזרת נשים לעזרת ישראל, ומכניס ראשו לתוך העזרה עד שנותנים המתנות על תנוך אזנו, ומכניס ידו ורגלו עד שיתן על בהונותיו:

. ונתן על תנוך

תנוך - זה גדר האמצעי של אוזן:

אזנו. ידו ונתן על בהן ידו. רגלו. ונתן על בהן רגלו. רבי יהודה אומר

רבי יהודה אומר וכו׳ - ואין הלכה כרבי יהודה:

שלשתם היה מכניס כאחד. אין לו בהן יד. בהן רגל. אזן ימנית. אין לו טהרה עולמית

אין לו טהרה עולמית - דבעינן כדכתיב בקרא. ודוקא שנקטעה אזנו או בהונותיו לאחר שהוזקק לטהרה:

. רבי אליעזר אומר נותן הוא על מקומן

רבי אליעזר אומר נותן הוא על מקומן - דלא בעינן כדכתיב בקרא. ואין הלכה כרבי אליעזר. וכן אין הלכה כרבי שמעון דאמר אם נתן על של שמאל יצא:

. ר' שמעון אומר. אם נתן על של שמאל יצא:

(י) נטל מלוג השמן

נטל מלוג השמן - שהעלה את הלוג עם האשם במקום שחיטתו בצפון והיה מזומן שם:

ויצק לתוך כפו של חברו ואם יצק לתוך כף עצמו יצא. טבל והזה שבע פעמים כנגד בית

לתור כפו של חברו - משום דכתיב ויצק על כף הכהן, משמע שהכהן העושה את ההזאות היה יוצק על כף כהן אחר:

כנגד בית קדשי הקדשים - משום שנאמר שבע פעמים לפני ה׳. ולא שהיה מכניס את השמן בהיכל להזות כנגד הפרוכת, אלא בעזרה היה עומד והיה הופך פניו לצד בית קודש הקדשים ומזה על קרקע העזרה:

קדש הקדשים. על כל

על כל הזאה טבילה - על כל פעם שמזה טובל אצבעו בשמן, ולא שיטבול אצבעו פעם אחת ויזה מאותה טבילה שתים ושלש הזאות. דשבע פעמים, אטבילת אצבעו נמי קאי:

הזיה טבילה. בא לו אצל המצורע. מקום שהוא נותן את הדם. שם הוא נותן את השמן שנאמר (ויקרא יד, כח) על מקום דם האשם והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר לכפר. אם נתן כפר. ואם לא נתן. לא כפר דברי רבי עקיבא. רבי יוחנן בן נורי אומר. שירי מצוה הן בין שנתן בין שלא נתן

בין שנתן בין שלא נתן כיפר - וטהר גברא:

כפר. ומעלין עליו כאילו לא

ומעלין עליו כאילו לא כיפר - קמי שמיא, שלא עשה מצוה מן המובחר. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:

כפר. חסר הלוג

חסר הלוג - שמן של מצורע:

עד שלא יצק

עד שלא יצק - לכפו השמאלית, ימלאנה. ולא אמרינן דקבעה ליה הלוג שהוא כלי שרת, אלא יציקה קבעה:

ימלאנו משיצק יביא אחר בתחלה. דברי ר' עקיבא. ר' שמעון אומר חסר הלוג. עד שלא נתן

עד שלא נתן - שבע מתנות. דסבר ר׳ שמעון מתן שבע קבע, ולא יציקה. ואין הלכה כרבי שמעון:

ימלאנו. משנתן יביא אחר בתחלה:

(יא) מצורע שהביא קרבנו. עני והעשיר. או עשיר והעני. הכל הולך אחר חטאת

הכל הולך אחר חטאת - דבחטאת ועולה חלוק העשיר והעני, דעשיר מביא מן הבהמה, ועני מביא מן העוף, שתי תורים או שני בני יונה, הלכך אם בשעת הקרבת החטאת היה עני והביא חטאת העוף, אע״פ שהעשיר אח״כ, משלים קרבן עני ומביא עולת העוף. וכן אם היה עשיר והביא חטאת בהמה, אע״פ:

דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר. אחר האשם:

רבי יהודה אומר אחר האשם - דבאשם שוין עני ועשיר, והוא ראשון לקרבנות המצורע, ומיוחד לטהרתו יותר מכולן. ושניהם מקרא אחד דרשו, דכתיב (ויקרא י״ד) אשר לא תשיג ידו בטהרתו, ר״ש סבר, דבר המכפרו, והוא החטאת. ור׳ יהודה סבר, דבר המכשירו ומטהרו, והוא האשם. והלכה כר׳ יהודה:

(יב) מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא

שהביא קרבן עשיר יצא - [אפילו לכתחלה מביא] ותבוא עליו ברכה. ואיידי דבעי למתני בסיפא לא יצא, תנא רישא יצא:

. ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא. מביא אדם על ידי בנו

מביא אדם על [ידי] בנו ובתו - אע״פ שהוא עשיר, מביא עליהם קרבן עני אם הם עניים, וקרבן זה מטהרן לאכול בזבחים, כדאמרן הביא כפרתו אוכל בקדשים:

. על ידי בתו. על ידי עבדו ושפחתו. קרבן עני. ומאכילן בזבחים. ר' יהודה אומר. אף על ידי אשתו מביא קרבן עשיר

אף על ידי אשתו מביא קרבן עשיר - דאשתו שהיא כגופו אינו יכול להביא עליה קרבן עני אם הוא עשיר. ולא קרבן מצורע בלבד, אלא הוא הדין לכל קרבן שהיא חייבת, אינו מביא עליה קרבן עני אם הוא עשיר:

. וכן כל קרבן שהיא חייבת:

(יג) שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם קרב קרבנו של אחד מהם. ומת אחד מהם. זו ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע אמר להם יכתוב נכסיו לאחר

זאת שאלו אנשי אלכסנדריא את ר׳ יהושע - מצורע שני שהוא בחיים מה תהא עליו, היאך יטהר לאכול בקדשים, שאילו היה מצורע האחר חי, אע״פ שנתערבו קרבנותיהן זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא. או אם מת האחד והיו שני הקרבנות לפנינו, היו הקרבנות מתים וזה מקריב קרבן אחר. אבל השתא אינו יכול להקריב את זה, דשמא של מת הוא והויא חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא. וקרבן אחר נמי אינו יכול להביא, דשמא אותו שקרב היה שלו ונפטר, ונמצא מביא חולין לעזרה. ואינו יכול להתנות בנדבה, שאין חטאת באה נדבה:

יכתוב נכסיו לאחר - והוי עני וראוי להביא קרבן דלות, וחטאת העוף באה על הספק ואין בה משום חולין בעזרה. ואם אינו מפקיר נכסיו והביא חטאת העוף, לא טהר, דעשיר שהביא קרבן עני לא יצא. ומן האשם שמביא ליכא לאקשויי היכי מצי מייתי אשם בספק דלמא חולין לעזרה מייתי, דכיון דאשם שוין מתנותיו לשלמים, יכול להביא אשם ולהתנות, אם אני חייב אשם יהא זה לאשם, ואם לאו, שקרב אשם שלי, יהא זה לשלמים, מה שאינו יכול לעשות כן בחטאת, שאין מתנות דמים של חטאת שוות לשלמים, דמתן דמים של חטאת [ארבע מתנות] למעלה מחוט הסקרא, ושלמים [שתי מתנות] למטה מחוט הסקרא:

ויביא קרבן עני: