010_מסכת נגעים פרק י

נגעים פרק י

(א) הנתקים

הנתקים - נגעים שבראש או בזקן, קרויין נתקים, על שם שהשער ניתק ונופל ונושר מחמת הנגע. והנתקים אין מיטמאין בארבעה מראות כנגע שבמקום בשר, אלא מיטמאים בכל מראות:

מיטמאין בשני שבועות ובשני סימנים בשער צהוב

בשער צהוב - דומה לתבנית זהב:

דק ובפשיון בשער צהוב דק לקוי קצר

דק לקוי קצר - מה שאמרה תורה ובו שער צהוב דק, משמעותו לקוי קצר:

דברי ר' עקיבא. ר' יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך

אפילו ארוך - שאין משמעות דק אלא רקיק:

. אמר ר' יוחנן בן נורי מה הלשון אומרים

מה הלשון אומרים - מלשון בני אדם אתה למד. כשאומרים קנה זה דק, מה משמעו, בין לקוי קצר בין לקוי ארוך. ואית ספרים דגרסי, ולא לקוי ארוך. בתמיהה. כלומר שמא לקוי קצר ולא לקוי ארוך:

דק מקל זה דק קנה זה דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך אמר לו ר' עקיבא עד שאנו למדים מן הקנה נלמד מן השער

נלמד מן השער - דרך בני אדם כשאומרים על השער שהוא דק, על הלקוי קצר אומרים, ולא על הלקוי הארוך. והלכה כר׳ עקיבא:

דק שערו של פלוני. דק לקוי קצר. לא דק לקוי ארוך:

(ב) שער צהוב דק מטמא מכונס

מכונס - שתי שערות במקום אחד:

ומפוזר

מפוזר - אחד במזרח הנגע ואחד במערבו:

ומבוצר

מבוצר - שהשער באמצע הנתק, כמבצר שהוא באמצע העיר:

ושלא מבוצר. הפוך ושלא הפוך דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר אינו מטמא אלא הפוך. אמר ר' שמעון ודין הוא. מה אם שער לבן שאין שער אחר מציל מידו

הפור - שנהפך השער לצהוב מחמת הנתק, כגון שהנתק קדם לשער [צהוב]:

שאינו הפוך - שקדם שער צהוב לנתק:

שאין שער אחר מציל מידו - שאם יש בנגע שתי שערות לבנות, אפילו מלא שערות שחורות אינן מצילות (על השתי) שערות לבנות שלא יטמאו. אבל שער צהוב, אם יש עמו [שתי] שערות שחורות אינו מטמא. והלכה כר׳ יהודה:

אינו מטמא אלא הפוך. שער צהוב דק ששער אחר מציל מידו אינו דין שלא יטמא אלא הפוך. ר' יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפוך. אמר הפוך. אבל הנתק שנאמר בו לא היה בו שער צהוב. מטמא הפוך. ושלא הפוך:

(ג) הצומח מציל

הצומח מציל - שער שחור שצמח בנתק:

מיד השער צהוב ומיד הפשיון מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר. והמשואר מציל מיד שער צהוב ומיד

מיד שער צהוב ומיד פשיון - שאם הוחלט בשער צהוב או בפשיון ; וצמחו בו שתי שערות שחורות, טהור:

הפשיון מכונס ומפוזר ומבוצר

בין מכונס - דשתיהן במקום אחד:

בין מפוזר - אחד למזרח הנגע ואחד למערבו:

והמשואר - שקדמו שתי שערות שחורות הללו לנתק, כגון שכשניתק שער ראשו או זקנו כגריס נשארו בתוך הנתק שתי שערות שחורות:

ומבוצר - אם הן מבוצרות באמצע הנתק, מצילות. אבל [אם] עומדות מן הצד אין מצילות:

. ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה

עד שיהא רחוק מן הקמה - עד שיהו שתי שערות הללו רחוקות מן השערות המקיפות את הנתק כשיעור שתי שערות. והשערות שסביב הנתק הן קרויין קמה. וכששערות הללו רחוקות מן הקמה מקום שתי שערות, נחשבות כמבוצרות בתוך הנגע:

מקום שתי שערות. אחת צהובה ואחת שחורה

אחת צהובה ואחת שחורה - בצהובה שקדמה לנתק דלא הוי סימן טומאה, אצטריך ליה למימר דאין מצטרפת עם השחורה להציל מיד שער צהוב ומיד הפשיון. וסתם מתניתין כר׳ אליעזר בן יעקב דאמר בסמוך לקמן דשער צהוב שקדם לנתק לא מטמא ולא מציל:

אחת צהובה ואחת לבנה אינן מצילות:

(ד) שער צהוב שקדם את הנתק טהור רבי יהודה מטמא

רבי יהודה מטמא - כדתנן לעיל דרבי יהודה מטמא הפוך ולא הפוך:

רבי אליעזר בן יעקב אומר לא מטמא ולא מציל. ר' שמעון אומר כל שאינו סימן טומאה בנתק. הרי הוא סימן טהרה בנתק:

ר׳ אליעזר בן יעקב אומר לא מטמא ולא מציל - רבי אליעזר בן יעקב ור׳ שמעון לפרושי מלתא דתנא קמא דאמר טהור קאתו, ר״א בן יעקב סבר, טהור דאמר ת״ק לומר שאינו מטמא, אבל אינו מציל. ור״ש סבר, טהור ומציל קאמר. ולעיל פסקינן דהלכה כר׳ יהודה:

(ה) כיצד מגלחין את הנתק

כיצד מגלחין את הנתק - בסוף שבוע ראשון (להסגרו) שלא פשה ולא נולד בו שער צהוב (כתיב והתגלח):

. מגלח חוצה לו. ומניח שתי שערות

היה מגלח חוצה לו - מגלח סביב לנתק,

ומניח שתי שערות - דכתיב (ויקרא י״ג:ל״ג) ואת הנתק לא יגלח, וכי מה יש בו, והלא כבר ניתק השער ונפל, אלא סמוך לנתק לא יגלח, שמשייר סביב לנתק שתי שערות מכל צד, נמצא הנתק מוקף שערות כעטרה:

סמוך לו כדי שיהא ניכר אם פשה. החליטו בשער צהוב

החליטו בשער צהוב - ואחר שהוחלט בו הלך שער צהוב ואחרי כן חזר:

הלך שער צהוב וחזר שער צהוב. וכן בפשיון

וכן בפשיון - שלא חזר שער צהוב אלא שפשה. בין כך ובין כך הרי הוא מוחלט כמו שהיה:

בתחלה בסוף שבוע ראשון

בתחלה בסוף שבוע ראשון - כלומר, דין זה שאמרנו נוהג בין שהחליטו בשער צהוב בתחילה כשהובא אל הכהן, בין שהחליטו בשער צהוב בסוף שבוע ראשון, או בסוף שבוע שני, או לאחר הפטור, כגון שעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ולאחר הפטור נולד שער צהוב והחליטו. ובכולהו הלך שער צהוב וחזר. או שלא חזר אלא שפשה הנתק. הרי הוא כמו שהיה:

. בסוף שבוע שני לאחר הפטור. הרי הוא כמות שהיה החליטו בפשיון

החליטו בפשיון - כמו שמפרש בהחליטו בשער צהוב כך יש לפרש החליטו בפשיון. והכא בפשיון לא גרסינן בתחילה, שאין הפשיון מטמא אלא אחר הסגר:

. והלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער צהוב. בסוף שבוע ראשון. בסוף שבוע שני לאחר הפטור. הרי הוא כמו שהיה:

(ו) שני נתקים זה בצד זה

שני נתקים זה בצד זה - שיש בכל אחד כגריס הקלקי, דבנתקים נמי בעינן כגריס, דכתיב נגע הנתק, הקיש נגע לנתק, מה הנגע בכגריס, אף נתק בכגריס. ואם שני הנתקים מונחים זה אצל זה ויש שיטת שער מפסקת בין שני הנתקים וחולקת אותה לשנים כמחיצה המפסקת:

ושטה של שער מפסקת ביניהם. נפרץ

נפרץ - שער של אותה השיטה:

ממקום אחד טמא

במקום אחד - בסוף שבוע ראשון של הסגר או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור:

טמא - שהרי פשה הנתק:

. משני מקומות טהור

בשני מקומות - שאותה שיטה נפרצה למטה ולמעלה ונשארו מאותה שיטה שתי שערות באמצע:

טהור - דמבוצרות נינהו ומצילות:

. כמה תהא הפרצה

כמה תהא הפרצה - אם בשני מקומות נפרץ, הוי שיעור הפרצה מקום שתי שערות, דבהכי חשיבי השערות שבאמצע מבוצרות:

מקום שתי שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טמא:

ואם במקום אחד נפרצו טמא - אפילו נפרץ כגריס, טמא, שאין שער שחור מבוצר וכנוס בתוך הנגע, כיון דלא נפרץ בשני מקומות:

(ז) שני נתקין זה לפנים מזה

זה לפנים מזה - כגון נתק כגריס הקלקי מרובע, ושיטה של שער מקיפו סביב, וחוץ לאותה שיטה מקיף נתק כגריס כל סביבותיה, דהיינו רצועה של נתק ברוחב כעדשה מקפת את השיטה של שער, שזהו שיעור הנתק המקיף השערות המבוצרות:

. ושטה של שער מפסקת ביניהן נפרץ ממקום אחד

נפרץ ממקום אחד טמא - הפנימי. שהרי שער שחור בצדו ואינו מבוצר לתוכו. אבל החיצון טהור, דהא שתי שערות שחורות מבוצרות לתוכו:

. טמא. משני מקומות

משני מקומות טהור - הפנימי, וכל שכן החיצון. שנעשו שניהם נתק אחד ובתוכן שתי שערות שחורות מבוצרות:

. טהור כמה תהא הפרצה

כמה תהא הפרצה - משני מקומות ויהא טהור, מקום שתי שערות:

מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס

נפרץ ממקום אחד כגריס טהור - והא דאמרן נפרץ במקום אחד טמא, היינו בפחות מכגריס. אבל מאחר דנפרצה כגריס, אפילו ממקום אחד נעשו שני הנתקים אחד, ושערות הנשארות הרי הן מבוצרות:

. טהור:

(ח) מי שהיה בו נתק. ובו שער צהוב

ובו שער צהוב טמא - שער צהוב מטמא בין בתחילה בין בסוף שבוע ראשון, בין בסוף שבוע שני, בין לאחר הפטור:

. טמא. נולד לו שער שחור טהור. אף על פי שהלך לו שער שחור טהור. רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון. כל נתק שטהר שעה אחת

נולד בו שער שחור טהור - אי בצמח לאחר הנתק, אע״פ שאינן מבוצרות. ואי במשואר, דוקא במבוצר, דרחוק מקמת הראש מקום שתי שערות כדאמרן:

אע״פ שהלך לו שער שחור טהור - דכיון דנטהר הצהוב, תו לא מטמא אע״פ שנשר השחור. אבל אם החליטו בפשיון, ובא השחור וטהר הפשיון ואחרי כן הלך השחור, חוזר הפשיון ומטמא. או שפשה וכנס וחזר ופשה, לא אמרינן כיון דנטהר הנתק לא מטמא:

כל נתק שטהר שעה אחת - בין שהחליטו בפסיון וכנס, או שבא שער שחור וטיהרו, בין החליטו בשער צהוב ובא שער שחור וטיהרו ואחרי כן הלך השחור, או מה שכנס חזר וניתק, שוב אין לנתק זה טומאה לעולם, אע״ג דקיימו סימני טומאה שלו כגון שער צהוב ופשיון. ולא מיבעי בהני דכבר טהרו בשער שחור, אלא אפילו פשה אחר שהלך השחור או נולד בו שער צהוב אחר, כיון דטהר הנתק כבר שוב אין לו טומאה:

אין לו טומאה לעולם. ר' שמעון אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם:

ר׳ שמעון אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת - כגון האי דהוה קאי בשעה שבא השחור, אין לו טומאה לעולם. אבל אם אחר שהלך השחור נולד בנתק שער צהוב אחר או פשה אחרי כן, טמא, דכל נתק שטהר לא אמרינן. והלכה כתנא קמא:

(ט) מי שהיה בו נתק כגריס. וניתק כל ראשו

וניתק כל ראשו - שפרח הנתק בכל הראש. בין שהוחלט בשער צהוב בין שהוחלט בפשיון:

טהור

טהור - דבכולהו פריחה מטהרת. ומנין שהפריחה מטהרת בראש, דכתיב (ויקרא י״ג:מ׳) ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא. בזקן מנין, ת״ל ואיש, לרבות את הזקן. והבא כולו נתק בתחילה אינו טהור, כשם שהבא כולו לבן בתחלה אינו טהור בבהרת:

. הראש והזקן אין מעכבין זה את זה

אין מעכבין זה את זה - אם היה בראש נתק כגריס ואח״כ ניתק כל הראש, אע״פ שלא ניתק הזקן, טהור. וכן כשפרח בזקן ולא פרח בראש, טהור, דאין מעכבין זה על זה:

דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר מעכבין זה את זה. אמר ר' שמעון ודין הוא

ודין הוא - שיהו מעכבין:

. מה אם עור הפנים ועור הבשר. שיש דבר אחר מפסיק

שיש דבר אחר מפסיק ביניהן - ששער הראש והזקן דאין מיטמאין בבהרת, מפסיקין בין עור הפנים לשאר הגוף. ועור הפנים ושאר הגוף מעכבין זה על זה, דכל שראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב פריחת הבהרת:

ביניהם. מעכבין זה את זה. הראש והזקן. שאין דבר אחר מפסיק ביניהם. אינו דין שיעכבו זה את זה. הראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה

אין מצטרפין זה עם זה - במקום שהראש והזקן מתחברים זה עם זה, אם נולד חצי גריס בזה וחצי גריס בזה, אין מצטרפין:

ואין פושין מזה לזה

ואין פושין מזה לזה - דאם יש נתק כגריס בראש סמוך לזקן, ולסוף שבוע ראשון או לסוף שבוע שני או לאחר הפטור פשה בזקן, לא חשיב פשיון:

איזה הוא זקן מן הפרק של לחי

מן הפרק של לחי - העליון. מותח חוט מאוזן לאוזן, כל שמן החוט ולמעלה זהו הראש, וכל שמן החוט ולמטה זה הזקן:

עד פיקה של גרגרת:

פיקה של גרגרת - ראש השיפוי כובע, והבשר המקיף בשיפוי כובע מחוץ, קרוי פיקה:

(י) הקרחת והגבחת

הקרחת והגבחת - שתיהן בראש, אלא שמשיפוע קדקוד ולאחוריו קרוי קרחת, משיפוע קדקוד כלפי פניו קרוי גבחת, כדתנן בסמוך. ואינם כנתקים, שהנתק חוזר ומגדל שער, והקרחת והגבחת אינן חוזרין ומגדלין שער:

. מטמאות בשני שבועות בשני סימנים במחיה ובפסיון. איזו היא קרחת. אכל נשם

מיטמאות בשני שבועות - דכתיב (ויקרא י״ג:מ״ג) כמראה צרעת עור בשר, מה עור בשר בשני שבועות, אף כאן בשני שבועות:

ובמחיה ובפשיון - דכתיב [שם] צרעת פורחת היא בקרחתו. צרעת, מלמד שמטמאה במחיה. פורחת, מלמד שמטמאה בפשיון. היא, מלמד שאינה מיטמאה בשער לבן:

נשם - סם שהאוכלו אינו מגדל שער, והסך בו אינו מגדל שער:

סך נשם מכה שאינה ראויה לגדל שער

מכה שאינה ראויה לגדל שער - כגון מכה גדולה שהבשר נעשה צלקת:

. איזו היא קרחת מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר

פיקה של צואר - היא חוליא הראשונה של צואר:

. איזו היא גבחת. מן הקדקד השופע לפניו. עד כנגד שער מלמעלן. הקרחת והגבחת אינן מצטרפות זו עם זו. ואינן פושות מזו לזו. רבי יהודה אומר אם יש שער

ואין פושות מזו לזו - מקרחת לגבחת ומגבחת לקרחת.

אם יש שער - מפסיק ביניהן בין קרחת לגבחת. ואין הלכה כרבי יהודה:

ביניהן אינן מצטרפות. ואם לאו. הרי אלו מצטרפות: