003_מסכת נגעים פרק ג

נגעים פרק ג

(א) הכל מיטמאין

הכל מיטמאין - ואפילו קטן. דמהו דתימא איש צרוע כתיב (ויקרא י״ג:ב׳), קמ״ל אדם כי יהיה בעור בשרו כתיב [שם]:

בנגעים. חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב. הכל כשרים לראות את הנגעים

הכל כשרים לראות את הנגעים - ואע״פ שאינו בקי בהן ובשמותיהן, אם חכם עמו, רואה. אבל בינו לבין עצמו אם אינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים:

. אלא שהטומאה והטהרה ביד

שהטומאה והטהרה ביד כהן - חכם ישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן, אע״פ שהוא שוטה, אמור טמא, אמור טהור:

י כהן. אומרים לו אמור טמא. והוא אומר טמא. אמור טהור והוא אומר טהור. אין רואים שני נגעים כאחד. בין באיש אחד

בין באיש אחד בין בשני אנשים - שנולדו שני נגעים באיש אחד או בשני אנשים, אין הכהן רואה אותן בבת אחת, שאין הכהן יכול לראות יפה שני נגעים כאחד:

ובין בשני אנשים. אלא רואה את האחד ומסגירו

ומסגירו - אי בר הסגר הוא, כגון ע״י ארבעה מראות:

. ומחליטו

ומחליטו - אם ראוי להחליט, כגון ע״י שער לבן או מחיה:

. ופוטרו

ופוטרו - אם הוא למטה מארבעה מראות:

. וחוזר לשני

וחוזר לשני - מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו:

. אין מסגירין את המוסגר. ולא מחליטין את המוחלט. אין מסגירין את המוחלט. ולא מחליטין את המוסגר. אבל בתחלה בסוף שבוע

אין מסגירים את המוסגר - וכן נמי אין מחליטין את המוסגר. דאם הסגירו בנגע אחד ואח״כ נולד לו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו, אין נזקק לו. וכי מתסי מן הראשון אין על הנגע השני לא תורת מוסגר ולא תורת מוחלט, עד שיזקק לו:

אבל בתחלה בסוף שבוע מסגיר ומסגיר - אם בתחלת השבוע נולד השני קודם שהסגיר את הראשון, מסגיר על הראשון ומסגיר על השני. וכן בסוף שבוע ראשון אם עמד הראשון בעיניו, מסגירו וחוזר ומסגיר על השני:

. המסגיר מסגיר. והמחליט מחליט. מסגיר ופוטר

מחליט ומחליט - מחליט על הראשון וחוזר ומחליט על השני:

מסגיר ופוטר - מסגיר על הראשון ופוטר על השני:

. מחליט ופוטר:

מחליט ופוטר - מחליט על הראשון ופוטר על השני. וה״ה איפכא, מסגיר ומחליט, או מחליט ומסגיר, פוטר ומסגיר, פוטר ומחליט:

(ב) חתן שנראה בו נגע. נותנין לו שבעת ימי המשתה

נותנין לו שבעת ימי המשתה - דכתיב וביום הראות בו, מכדי לכתוב רחמנא ובהראות, מאי וביום, לומר לך יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה:

. לו ולביתו ולכסותו. וכן ברגל. נותנין לו כל ימות הרגל:

(ג) עור הבשר

עור הבשר - שנראה בו אחד מארבעה מראות:

מיטמא בשני שבועות. ובשלשה סימנין. בשער לבן ובמחיה ובפסיון. בשער לבן ובמחיה. בתחלה ובסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור. ובפסיון. בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור. ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום:

בתחילה - כשהובא אל הכהן בלא הסגר, מיטמא בשער לבן ובמחיה. אבל בפשיון אינו מיטמא עד סוף שבוע ראשון, או סוף שבוע שני, ולאחר הפטור דסוף שבוע שני כשעמד בעיניו ופטרו, אם אחרי כן פשה חוזר וחולטו:

שלשה עשר יום - דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן:

(ד) השחין והמכוה

השחין והמכוה מיטמאין בשבוע אחד - דשאר נגעים יש להן שני הסגרות, ואלו אם לא פשה בשבוע ראשון ולא נולד שער לבן, פוטרו. ולשון מיטמאין דנקט, הכי קאמר, כשבאו אלו שני סימנים בסוף שבוע אחד, טמא, הא לא באו, טהור:

. מיטמאין בשבוע אחד. ובשני סימנין. בשער לבן ובפסיון. בשער לבן. בתחלה בסוף שבוע. לאחר הפטור. ובפסיון בסוף שבוע. לאחר הפטור. ומיטמאין בשבוע אחד. שהוא שבעת ימים:

(ה) הנתקין מיטמאין בשני שבועות. בשני סימנין. בשער צהוב דק

הנתקים - נגעים שבראש או בזקן קרויין נתקים:

בשער צהוב דק בתחלה - אם בתחלה נולד לו שער צהוב, מחליטו:

ובפסיון. בשער צהוב

צהוב - דומה לזהב:

דק. בתחלה בסוף שבוע ראשון

בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני - אם בסוף שבוע ראשון פשה או נולד לו שער צהוב, מחליטו. ואם לאו, מסגירו שנית, ואם בסוף שבוע שני פשה או נולד לו שער צהוב, מחליטו. ואם לאו, פוטרו. ואם לאחר הפטור פשה או נולד לו שער צהוב, מחליטו:

בסוף שבוע שני לאחר הפטור. ובפסיון. בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. ומיטמאין בשני שבועות שהן שלשה עשר יום:

(ו) הקרחת והגבחת

הקרחת והגבחת - לקמן בפ״י מפרש איזו היא קרחת ואיזו היא גבחת:

. מיטמאות בשני שבועות. ובשני סימנין. במחיה ובפשיון

במחיה ובפשיון - אבל בשער לבן אין מיטמאין, לפי שאין שער צומח בהן:

. במחיה בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. ובפסיון. בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. ומיטמאות בשני שבועות. שהן שלשה עשר יום:

(ז) הבגדים מיטמאים בשני שבועות. ובשלשה סימנין בירקרק ובאדמדם

בירקרק ובאדמדם - הא דקרי בבגדים ובבתים סימן טומאה ירקרק ואדמדם, ולא קרי לעיל סימן טומאה לארבעה מראות שבעור בשר, משום דארבעה מראות שבעור בשר אפילו עומדים בו כמה שנים אינן מחליטים בלא שער לבן ובלא פשיון ובלא מחיה, אבל בבגדים כשעמד הירקרק או אדמדם שני שבועות אע״ג דלא פשה כתיב באש תשרפנו, להכי קרי להו בבגדים סימן טומאה. וכן בבתים שלשה שבועות כשחזר הנגע לכמות שהיה או מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק, כתיב (ויקרא י״ד:מ״ה) ונתץ את הבית, כאילו פשה, להכי קרי להו סימן טומאה:

ובפשיון. בירקרק ובאדמדם. בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור

לאחר הפטור - כגון שכהה, אם חזר אחרי כן, שורף:

. ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. ומיטמאין בשני שבועות שהן שלשה עשר יום:

(ח) הבתים מיטמאין בשלשה שבועות ובשלשה סימנים. בירקרק ובאדמדם ובפשיון. בירקרק ובאדמדם בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני בסוף שבוע שלישי לאחר הפטור. ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני בסוף שבוע שלישי לאחר הפטור. ומיטמאין בשלשה שבועות. שהן תשעה עשר יום

תשעה עשר יום - ראשון ושביעי של שבוע אמצעי עולים לפניהם ולאחריהם:

. אין בנגעים פחות משבוע אחד

פחות משבוע אחד - כגון שחין ומכוה:

. ולא יותר על שלשה שבועות:

שלשה שבועות - כגון נגעי בתים: