004_מסכת נגעים פרק ד

נגעים פרק ד

(א) יש בשער

יש בשער - ששער לבן מטמא בתחילה. כשהובא אל הכהן ויש בנגע שער לבן, טמא. מה שאין כן בפשיון שאינו מטמא אלא בסוף שבוע:

לבן מה שאין בפשיון. ויש בפשיון מה שאין בשער לבן. ששער לבן מטמא בתחלה. ומטמא בכל מראה לובן

ומטמא בכל מראה לובן - אפילו למטה מארבעה מראות, דכתיב (ויקרא י״ג:ג׳) ומראה הנגע עמוק, מראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק. משא״כ בפשיון שאין פשיון מטמא למטה מארבעה מראות, שבאותן מראות שהאום מטמא, הפשיון מטמא:

. ואין בו סימן טהרה

ואין בו סימן טהרה - ואילו בפשיון יש בו סימן טהרה, שאם פרח בכולו טהור:

. יש בפשיון שהפשיון מטמא בכל שהוא

מטמא בכל שהוא - אבל שער לבן אינו מטמא בפחות משתי שערות, דמיעוט שער שתים:

ומטמא בכל הנגעים. חוץ לנגע. מה שאין כן בשער לבן:

חוץ מן הנגע - כשפשה חוץ לנגע, טמא. אבל שער לבן בעינן שיהא בנגע, כדכתיב (ויקרא י״ג) ושער בנגע הפך לבן:

(ב) יש במחיה מה שאין בפשיון. ויש בפשיון מה שאין במחיה. שהמחיה מטמא בתחלה. ומטמא בכל מראה

בכל מראה - היינו כמראה הבשר בין כושי בין לבן בין אדום:

. ואין בה סימן טהרה. יש בפשיון. שהפשיון מטמא בכל שהוא

מטמא בכל שהוא - אבל במחיה בעיא כעדשה:

. ומטמא בכל הנגעים. חוץ לנגע. מה שאין כן במחיה:

חוץ מן הנגע מה שאין כן - במחיה. שהמחיה צריכה להיות בתוך הנגע:

(ג) יש בשער לבן מה שאין במחיה. ויש במחיה מה שאין בשער לבן. ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה. במכונס ובמפוזר. במבוצר

ובמכונס - שהשתי שערות במקום אחד בנגע:

במפורד - זה במזרח הנגע וזה במערב:

במבוצר - שתי שערות באמצע הנגע, כמבצר שבאמצע העיר:

ושלא במבוצר. יש במחיה. שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת. הפוכה ושלא הפוכה

שאינו מבוצר - בחוט היוצא מן הנגע. ויש ברחבו שתי שערות. מה שאין כן במחיה דבעינן מבוצרת ומכונסת:

הפוכה ושלא הפוכה - בין שהבהרת קדמה למחיה, בין שהמחיה קדמה לבהרת. מה שאין כן בשער לבן, שאם קדם לבהרת, טהור:

. ומעכבת את ההופך כולו לבן

ומעכבת את ההופך כולו לבן - דאם הוחלט במחיה. ופרחה הצרעת בכולו חוץ ממקום המחיה, עדיין טמא הוא. אבל אם פרחה בכולו, אע״ג דכל גופו מלא שער לבן, טהור, שאין שער לבן מעכב:

. ומטמא בכל מראה. מה שאין כן בשער לבן:

(ד) שתי שערות עקרן משחיר וראשן מלבין טהור. עקרן מלבין וראשן משחיר. טמא. כמה יהא בלבנונית. רבי מאיר אומר כל שהוא. ר' שמעון אומר כדי לקרוץ בזוג

עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור - דאמר קרא (ויקרא י״ג) ושער בנגע הפך לבן, העיקר הסמוך לנגע הפך לבן:

כדי לקרוץ בזוג - כדי שינטל בפי הזוג של מספריים. והלכה, דשיעור שער לבן, ארכו אין פחות מכדי שינטל בפי הזוג, אבל הלבנונית שבו בכל שהוא:

. היתה אחת מלמטה. ונחלקה מלמעלה. והיא נראית כשתים. טהור. בהרת ובו שער לבן. או שער שחור. טמא. אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור את הבהרת. מפני שאין בו ממש:

ונראית כשתים טהור - שיש שערות המחולקות בראשן לשתים ובעיקרן אינן אלא אחת:

הכי גרסינן, בהרת ובה שער לבן ושער שחור טמא - בהרת שהיא כגריס מצומצם ובה שתי שערות לבנות, והשאר מלאה שערות שחורות, טמא. ולא אמרינן שמקום השערות שחורות ממעט הבהרת מכגריס:

(ה) בהרת כגריס. וחוט יוצא ממנה. אם יש בו רוחב שתי שערות. זוקקה לשער לבן

זוקקה לשער לבן ולפשיון - דאי איכא באותו החוט שער לבן, מחליטו. או אם פשה אצל החוט בסוף שבוע, טמא. אבל אם אין ברוחב החוט שתי שערות ואית ביה שער לבן, לא מטמא, דלא חשיב מן הנגע. וכן אם פשה אצל החוט שאין ברחבו שתי שערות, כפשיון רחוק מן הנגע הוא חשוב ובעי כגריס:

. ולפסיון. אבל לא למחיה

אבל לא למחיה - דאפילו יש ברוחב החוט שתי שערות, אין מחיה שבו מטמאה. שהמחיה צריכה שתהא מבוצרת באמצע הנגע כמבצר שהוא באמצע העיר:

. שתי בהרות. וחוט יוצא מזו לזו. אם יש בו רוחב שתי שערות. מצרפן

מצרפן - ונידונים כנגע אחד. ואם פשה אחת מהן משהו, או נולד שער לבן באחת מהן, מחליט על שתיהן:

. ואם לאו

ואם לאו אינו מצרפן - ונדונים כשני נגעים, ואם פשתה האחת והאחרת לא פשתה, מחליט בזו ומסגיר בזו. ונפקא מינה, דלכי מיטהר, בעי לאתויי שני קרבנות:

אין מצרפן:

(ו) בהרת כגריס

בהרת כגריס - בלא מקום מחיה. דהיינו תשע עדשות בהרת, ועדשה אחת מחיה. עשר עדשות בין הכל:

ובה מחיה כעדשה. ושער לבן בתוך המחיה. הלכה המחיה. טמאה מפני שער לבן. הלך שער לבן. טמא מפני המחיה. ר' שמעון מטהר. מפני שלא הפכתו הבהרת. בהרת היא ומחיתה כגריס

גריס - הן תשע עדשות, ומחיה אין פחות מעדשה. וכל היכא דתנינן בהרת, הוא הדין לשאר מראות חלקות ופתוכות:

. ושער לבן בתוך הבהרת הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן. הלך שער לבן

והלכה המחיה - שבא הנגע על מקומה:

הלך שער לבן - שנשר, או הפך לשחור:

טמא מפני המחיה. ר' שמעון מטהר. מפני שלא הפכתו בהרת

ר׳ שמעון מטהר - אהלכה מחיה קאי:

שלא הפכתו בהרת - ששער לבן קדם לבהרת של מקום המחיה:

כגריס. ומודה שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא:

שלא הפכתו בהרת כגריס - ששער לבן קדם לבהרת כגריס, דמקום המחיה היה חסר מכגריס. וכאן נמי לא פליג ר״ש אלא אהלכה מחיה. ואין הלכה כר׳ שמעון:

(ז) בהרת ובה מחיה

בהרת ובה מחיה ופשיון - בהרת כגריס והסגירו, ולסוף שבוע מצא בו מחיה ופסיון והחליטו:

ופסיון. הלכה המחיה

הלכה המחיה - כגון שבא עליה הנגע, טמא הבהרת מפני הפשיון:

טמאה מפני הפסיון. הלך הפסיון טמאה מפני המחיה. וכן בשער לבן ובפסיון. הלכה וחזרה בסוף

הלך הפשיון - כגון שכנסה הבהרת וחזרה לכגריס:

וכן שער לבן ופשיון - אם הלך האחד, טמא מפני השני:

הלכה וחזרה בסוף השבוע - כגון שהסגירו על בהרת כגריס, והלכה הבהרת באמצע השבוע, ובסוף השבוע חזרה:

שבוע. הרי היא כמות שהיתה

הרי היא כמות שהיתה - ומסגירו הסגר שני:

. לאחר הפטור

לאחר הפטור - דראה אותה הכהן בסוף שבוע כשהלכה לה ופטרו, אם אחרי כן חזרה, תיראה בתחילה. והאי חזרה היינו במקומה הראשון, דאי במקום אחר, א״כ הרי זו בהרת אחרת:

תראה כתחלה. היתה עזה

היתה עזה - כשלג כשהסגירו: ונעשית כהה:

. ונעשית כהה. כהה ונעשית עזה. הרי היא

בסוף שבוע ראשון, כגון כסיד או כקרום - או שהיתה כקרום בשעת הסגר, ונעשית עזה כשלג בסוף שבוע ראשון:

הרי היא כמות שהיתה - וטעונה הסגר שני, כמו עמד בעיניו:

כמו שהיתה. ובלבד שלא תתמעט מארבעה מראות

ובלבד שלא תתמעט מארבעה מראות - שאם נתמעטה מארבעה מראות, פוטרו מיד וטהור:

. כנסה ופשתה

כנסה ופשתה - היכא דהסגירה בבהרת כגריס, ובסוף שבוע כנסה, ואח״כ פשתה את מקום הכנוס ולא יותר. או שפשתה בסוף שבוע, ואח״כ כנסה את מקום הפשיון ולא יותר:

. פשתה וכנסה. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין:

ר׳ עקיבא מטמא - שהרי פשה:

וחכמים מטהרים - שאין זה פשיון, אלא הרי היא כמו שהיתה. ואי קאי בסוף שבוע ראשון, מסגירו הסגר שני. ואי קאי בסוף שבוע שני, פוטרו וטהור:

(ח) בהרת כגריס. ופשתה כחצי גריס

ופשתה כחצי גריס - לצד המזרח:

. והלך מן האום כחצי גריס

והלך מן האום כחצי גריס - לצד המערב:

. רבי עקיבא אומר תראה בתחלה. חכמים מטהרין:

תיראה בתחלה - דחשיב כנגע אחר, ונגע חדש הוא זה, ויסגיר:

וחכמים מטהרים - דלא חשיב פשיון אלא אם כן מוסיף על שיעור הנגע שהיה בתחילה, וזה שאינו עכשיו אלא כגריס, נחשב כראשון שעמד בעיניו וטהור:

(ט) בהרת כגריס. ופשתה כחצי גריס ועוד

ופשתה כחצי גריס ועוד כו׳ - רבי עקיבא מטמא. משום ועוד דאשתייר בה מן הפשיון. ובפשתה לאחר הפטור איירי:

. והלך מן האום כחצי גריס. רבי עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין

וחכמים מטהרין - דכיון דאזל ליה חצי גריס מן האום, ליכא מנגע חדש אלא חצי גריס ועוד:

. בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד

ופשתה כגריס ועוד - לאחר הפטור, ואחר כך הלכה לה כל האום ולא נשתייר אלא הגריס ועוד החדש:

. והלכה לה האום. ר' עקיבא מטמא. וחכמים אומרים תראה בתחלה:

רבי עקיבא מטמא - דהא פשה ליה משיעור קמא. ורבנן סברי, כיון דאזל ליה קמא כוליה, והאי נגע דקאי חדש, תיראה בתחילה ויסגיר:

(י) בהרת כגריס ופשתה כגריס

בהרת כגריס ופשתה כגריס - בשפשתה לאחר הפטור איירי:

. נולדה לפסיון מחיה. או שער לבן והלך לה האום. רבי עקיבא מטמא. וחכמים אומרים תראה בתחלה. בהרת כחצי גריס ואין בה כלום

ר׳ עקיבא מטמא - דיש כאן נגע וסימן טומאה עמו:

תיראה בתחילה - ואע״ג דכשתיראה בתחילה נמי יטמאנה הכהן מיד, דמחיה ושער לבן מטמאים בתחילה, מ״מ נפקא מינה דלרבנן בעי אתויי קרבן אכל חד וחד. ולרבי עקיבא כנגע ראשון חשוב, וכי מתסי מהאי מייתי חד קרבן. ובכל הנך דפליגי ר״ע וחכמים במתניתין, הלכה כחכמים:

ואין בה כלום - אין בה שער לבן:

. נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת

ובה שערה אחת ונולדה בהרת כו׳ הרי זו להסגיר - ואע״פ שקדם כגריס בהרת לשער האחרון, כיון דלא קדמה את הראשון, לא מהני, דבעינן שתקדים כגריס בהרת לשתי השערות:

. הרי זו להסגיר. בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת. נולדה בהרת כחצי גריס. ובה שערה אחת. הרי זו להסגיר. בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות

בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות כו׳ הרי זו להסגיר - ואע״ג דחצי גריס הראשון קדם לשתי שערות, לא מהני, עד שיקדים הגריס שלם לשתי שערות:

. נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת. הרי זו להסגיר:

(יא) בהרת כחצי גריס ואין בה כלום. נולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות. הרי זו להחליט. מפני שאמרו אם בהרת קדמה לשער לבן. טמא. ואם שער לבן

ונולד בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט - כל היכא דתנן ובה שתי שערות או ובה שערה אחת, לאו דאתו שערות ובהרת בהדי הדדי, אלא דבהרת קדמה ואח״כ באו שערות:

ואם שער לבן קודם, לבהרת טהור - דכתיב (ויקרא י״ג:י׳) והיא הפכה שער לבן, הבהרת היא שגרמה לשער שיהפך ללבן:

קדם לבהרת. טהור. ואם ספק. טמא. ורבי יהושע קיהה:

ספק טמא - ספק אם שער לבן קדם לבהרת, או בהרת קדמה לשער לבן, טמא:

ורבי יהושע קיהה - גרסינן. מלשון תקהינה שיניו. כלומר, היו שיניו קהות מדברי האומר ספק טמא. דאיהו סבר ספק טהור. ואין הלכה כר׳ יהושע: