013_מסכת אהלות פרק יג

אהלות פרק יג

(א) העושה מאור

העושה מאור - חלון העשוי לאורה:

בתחלה. שעורו מלא מקדח גדול של לשכה

בתחילה - משום דבעי למתנא סיפא שיירי המאור תנא רישא בתחילה:

מקדח גדול של לשכה - הוא כפונדיון האטלקי וכסלע נירונית וישנו כמלוא נקב של עול. אם יש בחלון כשיעור הזה, מביא את הטומאה לצד אחר:

. שירי המאור. רום אצבעיים על רוחב הגודל. אלו הן שירי המאור. חלון שסתמה ולא הספיק לגומרה. חררוהו מים

שיירי המאור - אם נשאר מן החלון שלא נסתם:

חררוהו מים - שלא נעשה החור ע״י אדם אלא ע״י מרוצת המים:

. או שרצים

או שרצים - כגון החולד והעכבר:

. או שאכלתו מלחת

או שאכלתו מלחת - שהארץ מלחה ומתבקעת מאליה:

. שעורו מלא אגרוף

מלא אגרוף - אגרופו של בן אבטיח. אדם גדול שהיה האגרוף שלו כראש גדול של כל אדם:

. חשב עליו לתשמיש. שעורו בפותח טפח. למאור

חישב עליו לתשמיש - חלון שחררוהו מים או שרצים, שחשב להשתמש בו ולהניח שם חפציו:

למאור - להכניס אורה:

. שיעורו מלא מקדח. הסריגות

הסריגות - מחיצה כמין סבכה מסורגת שעושים בחלונות של אוצרות:

והרפפות

והרפפות - מחיצה מסורגת שעושים בחלונות של בתי הקיץ שיושבים שם להתקרר:

. מצטרפות כמלא מקדח. כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים עד שיהא במקום אחד מלא מקדח. להביא הטומאה ולהוציא הטומאה. רבי שמעון אומר להביא הטומאה. אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח:

מצטרפות כמלוא מקדח - אויר שבין הסריגות, אע״פ שאין במקום אחד כמלוא מקדח מצטרפין בין כולם לכמלוא מקדח:

להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה - לאו אפלוגתא דבית שמאי ובית הלל קאי, אלא אשיעורים דרישא קאי. והכי קאמר, מלוא מקדח ומלוא אגרוף ופותח טפח דאמרן, כל השיעורין הללו בין להביא את הטומאה לבית בין להוציא את הטומאה מן הבית. ור׳ שמעון פליג, וסבר בין להביא בין להוציא כולן שיעורן בפותח טפח, ולית ליה לר׳ שמעון שיעור של מלוא מקדח ומלוא אגרוף כלל. ואין הלכה כר׳ שמעון:

(ב) חלון שהיא לאויר. שעורה מלא מקדח. בנה בית חוצה לה

חלון העשוי לאויר - להכניס בו אויר העולם, והיינו חלון העשוי למאור. ומשום דבעי למתני בנה בית חוצה לה, הדר תנייה:

בנה בית חוצה לה - כנגד החלון, ונתבטל אויר של חלון:

. שעורה בפותח טפח. נתן את התקרה באמצע החלון. התחתון בפותח טפח. והעליון מלא מקדח:

שיעורה בפותח טפח - כחלון העשוי לתשמיש:

נתז את התקרה באמצע החלון - שנמצא החלון חציו למעלה מן התקרה וחציו למטה:

החלון התחתון בפותח טפח - כדין חלון העשוי לתשמיש, דהא אין כאן אויר:

והעליון מלוא מקדח - דלמעלה מן התקרה הוא לאויר:

(ג) החור שבדלת

החור שבדלת - באמצע הדלת, דאינו עשוי לאויר:

. שעורו מלא אגרוף. דברי רבי עקיבא. ר' טרפון אומר. בפותח טפח. שייר בה החרש. מלמטן

שייר בו החרש - האומן שתיקן את הדלת:

מלמטן - כגון ששייר סמוך לאסקופה:

. או מלמעלן

או מלמעלן - סמוך למשקוף:

. הגיפה

הגיפה - סגרה:

. ולא מירקה

ולא מירקה - לא גמרה:

. או שפתחתו הרוח

או שפתחתו הרוח - כלומר, או שמירק את הסגירה אלא שבאתה הרוח ופתחתו:

. שעורו מלא אגרוף:

שיעורו מלוא אגרוף - דכיון דנפתח ממילא הוי כחררוהו מים או שרצים. ובהך סיפא לא פליג רבי טרפון, משום דחור שבאמצע עשה החרש במתכוין, ולא מפני שצריך לחור אלא קצרים היו הדפין שנעשה מהן הדלת ועלתה בדעתו להניח הנקב באמצע יותר מלהניח למטה או למעלה, ודמי לעשה במתכוין, אבל כשהניחו מלמטה או מלמעלה אין זה כעושה בידים, אלא מחמת שהנסרים קצרים ולא נתמלא הנקב:

(ד) העושה מקום

העושה מקום - שנקב נקב מפולש בכותל להניח שם קנה של אורגים:

לקנה. ולאספתי

ולאספתי - חרב בלשון יון קורין אספתי. ויש לאורגים כלי כתבנית חרב:

. ולנר. שעורו כל שהוא. כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים בפותח טפח. לזון את עיניו

שיעורו בכל שהוא - להביא את הטומאה לצד האחר:

לזון את עיניו - להסתכל משם לרשות הרבים או לחצר:

. ולדבר עם חברו. ולתשמיש

ולתשמיש - להצניע שם חפיציו:

. בפותח טפח:

(ה) אלו ממעטין את הטפח פחות מכזית בשר ממעט על ידי רובע עצמות

אלו ממעטים את הטפח - חלון ששיעורו בפותח טפח והיה אחד מכל הני דחשיב הכא מונח בו וממעט את האויר מטפח, חוצץ, שאין הטומאה עוברת לצד אחר:

על ידי רובע עצמות - אם יש בבית רובע עצמות דמטמא באוהל, ופחות מכזית מבשר המת מונח בחלון, ממעט. ודוקא פחות מכזית, דאילו כזית, הוא עצמו מטמא באוהל. ודוקא על ידי רובע עצמות, אבל אי איכא בבית כזית בשר מן המת, אין פחות מכזית זה ממעט, דאדרבה בשר מצטרף עם בשר. והיינו טעמא נמי דדוקא בשר ממעט ע״י עצמות ולא עצמות ע״י עצמות, דעצמות אעצמות מצטרפי:

. ופחות מעצם כשעורה

פחות מעצם כשעורה - אבל עצם כשעורה לא ממעט, משום דמטמא במגע ובמשא:

ממעט על ידי כזית בשר פחות מכזית מן המת

פחות מכזית מן המת - השתא הדר תנייה אע״ג דתנא ליה רישא לאשמועינן דממעט על ידי כל המטמאין באוהל, כגון רביעית דם ומלא תרווד רקב וכל אותן השנויין בפרק ב׳:

. פחות מכזית מן הנבלה

פחות מכזית מן הנבלה וכו׳ - כל הני דחשיב מכאן ואילך, ממעטי בין ע״י עצמות בין ע״י בשר:

. פחות מכעדשה מן השרץ. פחות מכביצה אוכלים. התבואה שבחלון. וככיי שיש

ופחות מכביצה אוכלים - שאין אוכל פחות מכביצה מטמא אחרים ולא מקבל טומאה מן התורה, הלכך ממעט וחוצץ בפני הטומאה:

והתבואה - שהשרישה רחוק מן הכותל ונתפשטו ענפיה וסגרו את החלון, דמחובר לקרקע היא:

וככיי שיש בהן ממש - קורי עכביש נקראים ככיי. ואני שמעתי כמין קורי עכביש נמצא בתוך הקנה. ופעמים שהוא דק מאד והוא ככיי שאין בו ממש, ופעמים שהוא כעין אריגת בגד והוא ככיי שיש בו ממש:

בה ממש. ונבלת העוף הטהור שלא חשב עליה. ונבילת עוף הטמא שחשב עליה ולא הכשירה. או הכשירה ולא חשב עליה:

ונבלת עוף טהור שלא חישב עליה - שנבלת עוף טהור אינה מטמאה עד שיחשב עליה לאכילה, ואז מטמאה טומאת אוכלים בכביצה ואינה צריכה הכשר:

נבלת עוף טמא שחשב עליה ולא הכשירה - דנבלת עוף טמא צריכה מחשבה וצריכה הכשר, כלומר שיבוא עליה מים או אחד משבעה משקין, ואם חסר מחשבה או הכשר, טהורה, וממעטת וחוצצת בפני הטומא׳:

(ו) אלו שאינן ממעטים. אין העצם ממעט על ידי עצמות. ולא בשר על ידי בשר. ולא כזית מן המת. ולא כזית מן הנבלה. ולא כעדשה מן השרץ. ולא כביצה אוכלים. ולא תבואה

ולא תבואה שבחלון - שהשרישה בחלון ממש. משום דדעתו לפנותה שהיא מקלקלת את הכותל, וכל דבר שדעתו לפנותו אינו ממעט בחלון. ולעיל איירי שהשרישה רחוק מן הכותל דהשתא אין דעתו לפנותה:

שבחלונות. ולא ככיי שאין בה ממש. ולא נבלת העוף הטהור שחשב עליה. ולא נבלת עוף הטמא שחשב עליה והכשירה. ולא השתי והערב המנוגעים

השתי והערב המנוגעים - דשתי וערב מיטמא בנגעים, ודבר טמא אינו ממעט:

. ולא לבינה מבית הפרס

ולא לבינה מבית הפרס - הלבינה העשויה מעפר בית הפרס. ר״מ סבר שהיא טמאה כמו שעפר בית הפרס טמא, הלכך אינה ממעטת בחלון. ורבנן סברי, לא טמאו אלא גוש כבריתו הבא מבית הפרס, ולא העפר אפילו לאחר שגבלו. והלכה כחכמים. ושיעור הגוש, כפיקה גדולה של סקאים שהוא כחותם המרצופין:

. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים הלבינה ממעטת. מפני שעפרה טהור. זה הכלל הטהור ממעט. והטמא אינו ממעט: