011_מסכת אהלות פרק יא

אהלות פרק יא

(א) הבית שנסדק

הבית שנסדק - גג הבית שנחלק על פני כולו לשני חלקים:

. טומאה בחוץ

טומאה בחוץ - לצד החיצון שבו הפתח:

. כלים שבפנים

כלים שבפנים טהורים - שאין דרך טומאה ליכנס אלא לצאת:

טהורין. טומאה בפנים. כלים שבחוץ בית שמאי אומרים עד שיהא בסדק ארבעה טפחים. בית הלל אומרים כל שהוא. רבי יוסי אומר משום בית הלל פותח טפח:

ובית הלל אומרים כל שהוא - בתוספתא מפרש כל שהוא דבית הלל ובלבד שיהא כחוט המשקולת. והלכה כבית הלל:

(ב) אכסדרה שנסדקה

אכסדרה שנסדקה - תקרת האכסדרה שנחלקה לשנים:

. טומאה בצד זה. כלים שבצד השני טהורים

כלים שבצד השני טהורים - שאויר הסדק מפסיק, וגורם שאין הטומאה עוברת לצד השני:

. נתן את רגלו או קנה מלמעלן. עירב את הטומאה

עירב את הטומאה - לפי שנסתם האויר:

. נתן את הקנה בארץ

בארץ - ברצפת האכסדרה כנגד הסדק שבתקרה:

. אינו מביא את הטומאה עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפח:

(ג) סגוס

סגוס - בגד צמר עב מאוד:

עבה וכופת

וכופת - קורה עבה. אע״פ שגובה עוביין יותר מטפח,

עבה אינן מביאין את הטומאה

אינן מביאין את הטומאה - אם נתנן בארץ כנגד הסדק שבתקרת האכסדרה, אלא אם כן יש תחתיהן חלל טפח:

עד שיהיו גבוהים מן הארץ פותח טפח. קפולים זו על גבי זו. אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוה מן הארץ פותח טפח. היה אדם נתון שם

קפולין - כמו טלית מקופלת. בגדים הרבה מקופלים זו על זו:

עד שתהיה העליונה גבוהה מן הארץ טפח - ואע״פ שהבגדים נתונים תחתיה העליונה מביאה את הטומאה, הואיל וגבוהה מן הארץ טפח:

היה אדם נתון שם - בארץ כנגד הסדק:

בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה. ובית הלל אומרים אדם חלול

חלול - חלל הגוף נחשב חלל אע״פ שבני מעיו לתוכו:

הוא והצד העליון מביא את הטומאה:

(ד) היה משקיף בעד החלון והאהיל על קוברי המת

והאהיל על קוברי המת - היינו שהאהיל על המת:

. בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה

בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה - בית שמאי לטעמייהו, דחלל גופו לא חשיב חלל, הלכך אין מביא את הטומאה לבית. ובית הלל לטעמייהו דחשבי ליה חלל, הלכך אע״פ שגופו דבוק בחלון, צד עליון שבו מביא את הטומאה לבית, דהא איכא חלל גופו דהוי טפח:

ובית הלל אומרים מביא את הטומאה. ומודים

ומודים - בית שמאי באדם לבוש:

שאם היה לבוש בכליו או שהיו שנים זה על גבי זה. שהם מביאין את הטומאה:

(ה) היה מוטל על האסקופה

היה מוטל על האסקופה - מקצתו בתוך הבית ומקצתו חוץ לבית:

. והאהילו עליו קוברי המת. בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה

אינו מביא את הטומאה - דאין כאן חלל:

. ובית הלל אומרים מביא את הטומאה:

(ו) הטומאה בבית והאהילו עליו

והאהילו עליו טהורים - על מקצת גופו שבחוץ:

טהורין בית שמאי מטהרין

בית שמאי מטהרין - דאין באה תחתיו טומאה שבבית, דאין כאן חלל:

. ובית הלל מטמאין:

ובית הלל מטמאין - דסברי אדם חלול הוא ובאה תחתיו טומאה, ואותן שהאהילו עליו בחוץ נטמאו:

(ז) כלב שאכל בשר המת. ומת הכלב

ומת הכלב - דאילו חי אפילו כולו בבית, הבית טהור, דטומאה בלועה בבעלי חיים אינה מטמאה:

. ומוטל על האסקופה

ומוטל על האסקופה - וצוארו לפנים:

. ר' מאיר אומר אם יש בצוארו פותח טפח

אם יש בצוארו פותח טפח - רוחב הצואר טפח. ומשערין אותו על ידי חוט המקיף את הצואר. דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים:

. מביא את הטומאה

מביא את הטומאה - דצד העליון שבו מאהיל על הטומאה וממשיך את הטומאה לבית:

. ואם לאו

ואם לאו - דאינו פותח טפח:

אינו מביא את הטומאה

אינו מביא את הטומאה - דלענין הבאת טומאה בעינן פותח טפח:

. ר' יוסי אומר רואין את הטומאה. מכנגד המשקוף ולפנים. הבית טמא. מכנגד המשקוף ולחוץ. הבית טהור. ר' אליעזר אומר פיו לפנים

רבי יוסי אומר רואים את הטומאה - בודקים בגופו של כלב את מקום הטומאה. אם היא מן המשקוף ולפנים, הבית טמא אע״פ שאין בצוארו רוחב טפח, דטומאה טמונה בוקעת ועולה, ונמצא שהבית האהיל על הטומאה. והלכה כר׳ יוסי:

פיו לפנים - ונקב זנבו מבחוץ:

. הבית טהור

הבית טהור - אם טומאה מבחוץ. דמשום המשכה לא מטמאינן ליה, שאין דרך מאכל לצאת דרך פיו אלא דרך נקב בית הרעי:

. פיו לחוץ

פיו לחוץ - ושוליו לפנים:

. הבית טמא

הבית טמא - שהרי דרך פתח קטן זה היה סופה לצאת:

. שהטומאה יוצאת דרך שוליו. רבי יהודה בן בתירה אומר בין כך ובין כך

בין כך ובין כך - בין פיו לפנים בין פיו לחוץ, בין טומאה מכנגד המשקוף ולפנים בין טומאה לחוץ, בין יש בצוארו טפח בין אין בצוארו טפח, בכל ענין הבית טמא, דטומאה יוצאה בין דרך כניסתה בין דרך יציאתה:

הבית טמא. כמה תשהה

כמה תשהה - בשר המת.

במעיו

במעיו - של כלב קודם שימות הכלב ושוב לא יטמא מפני שיהיה חשוב כמעוכל:

. שלשה ימים מעת לעת

שלשה ימים מעת לעת - משעה שאכלה. כדאמרינן [שבת דף קנ״ה] גלוי וידוע לפני הקב״ה שמזונותיו של כלב מועטין לפיכך משהה אכילתו בתוך מעיו שלשה ימים:

. בעופות ובדגים

בעופות ובדגים - אם אכלו בשר המת, כדי שתפול לאור ותשרף:

. כדי שתפול לאור ותשרף. דברי ר' שמעון. רבי יהודה בן בתירא אומר. בעופות ובדגים מעת לעת:

ר׳ יהודה בן בתירא אומר וכו׳ - והלכה כרבי יהודה בן בתירא:

(ח) החדות

החדות - כמו הדות. והיינו בור והיינו דות, אלא שבור בחפירה ודות בבנין:

שבבית. ומנורה בתוכו

ומנורה בתוכו - בתוך הדות:

. והפרח של

והפרח של מנורה יוצא וכפישה נתונה עליו גרסינן - כלומר על הפרח. ופרח הוא הרחב שבראש המנורה שהנר יושב עליו. וכפישה, סל גדול שכובשים בו הזיתים לכומרן:

ה יוצא. וכפישה נתונה עליו. שאם תנטל המנורה. וכפישה עומדת על פי החדות

על פי החדות - שאינה נופלת לתוכו:

. בית שמאי אומרים החדות טהור

טהור - דניצול עם דופני האוהל, כדאמרינן לעיל בפרק ה׳ [משנה ו׳]:

. ומנורה טמאה. בית הלל אומרים אף המנורה טהורה

והמנורה טמאה - מפני הפרח היוצא מן הדות, ואין הכפישה מצלת עליו. ואם תאמר, כיון דמנורה טמאה היאך הדות טהור, והלא היא מטמאה כמת עצמו דחרב הרי הוא כחלל. יש לומר, דמיירי כגון דליכא מת בבית אלא חרב שנגע במת, ועל ידו מיטמא הבית והמנורה, וקיימא לן דאין כלי עושה כלי אחר כיוצא בו, כדפרישנא בפרק קמא:

אף המנורה טהורה - דבתר דידה אזלינן ולא בתר פרחה, והיא בתוך הדות קיימא וניצולת עם הדות:

. ומודים שאם תינטל המנורה וכפישה נופלת הכל טמא:

הכל טמא - בין הדות בין המנורה. כיון דאם תנטל מנורה כפישה נופלת לתוך הדות:

(ט) כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות. אפילו עד התהום טהורים. טומאה שם

טומאה שם - בתוך הדות, אע״פ שהכפישה על גביו:

הבית טמא

הבית טמא - דאין צמיד פתיל לטומאה:

. טומאה בבית

טומאה בבית - השתא מיירי בדות פתוח שאין עליו כפישה:

. כלים שבכותלי החדות. אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח. טהורים

טהורים - הכלים. כיון שיש במקומן טפח על טפח ברום טפח, דניצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל בפרק ג׳ [משנה ז׳] טומאה בבית מה שבתוכו טהור:

. ואם לאו טמאים. אם היו כותלי החדות רחבים משל בית

רחבים משל בית - כגון שחלל הדות מרחיב והולך תחת כותל הבית וכותל הדות בנוי מחוץ לכותל הבית והכלים שם:

. בין כך ובין כך

בין כך ובין כך - דאפילו דאין במקומן טפח על טפח ברום טפח טהורין:

טהורים: