008_מסכת אהלות פרק ח

אהלות פרק ח

(א) יש מביאין את הטומאה

יש מביאין את הטומאה - שאם האהילו על הטומאה ואדם וכלים מביאין את הטומאה על האדם והכלים, ואע״פ שלא נגעו בטומאה:

וחוצצין. מביאין את הטומאה ולא חוצצין. חוצצים ולא מביאים. לא מביאין ולא חוצצין. אלו מביאים וחוצצים

וחוצצים - אם הטומאה תחתיהן מצילין אדם וכלים שעל גבן, לפי שהן חוצצים בפני הטומאה. וכן אם טומאה על גבן מבחוץ, מצילין כלים שתחתיהן:

. השידה

שידה - תיבה גדולה של עץ כמין ארון:

. והתיבה

תיבה - קטנה כעין שולחנים:

. והמגדל

מגדל - של עץ עשוי לאוצר:

. כוורת הקש

כוורת הקש - קופות גדולות עשויות מקש או מערבה או כפות תמרים:

. כוורת הקנים

כוורת הקנים - כמין סלים עשויין מקנים:

. ובור ספינה אלכסנדרית

ובור ספינה אלכסנדרית - הספינות הגדולות שמפליגים בהם בים הגדול, עושין בתוכן כלי גדול של עץ כמין בור שמשימים בו המים המתוקין הראויין לשתיה:

. שיש להן שולים. והן מחזיקים ארבעים סאה בלח

והן מחזיקים ארבעים סאה בלח - דכיון שהן גדולים במדה זו שוב אינן מקבלים טומאה, וחוצצים בפני הטומאה:

. שהם כוריים ביבש. ויריעה. וסקורטיא

סקורטיא - עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן:

. וקטבליא

קטבליא - עור שמציעין למטה ושוכבין עליו, וקורין לו בערבי נט״ע:

. וסדין. ומפץ. ומחצלת שהן עשויין אהלים

שהן עשויין אהלים - נטויין כעין אוהל. ואע״ג דיריעה וסקורטיא וקטבליא וסדין ומפץ ומחצלת כלים נינהו ומקבלי טומאה, מכל מקום כשהן נטויין כאהלים חוצצים בפני טומאה, דאוהל אע״ג דמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה:

. ועדר בהמה טמאה וטהורה. ומכונות חיה ועוף

ועדר בהמות - כשהן עומדות ולא מהלכות וראשו של זה בין רגליו של זה:

ומכונות חיה ועוף - קיני חיה ועוף. לשון מכון לשבתך (שמות ט״ו):

. והעוף ששכן

והעוף ששכן - שהיה קשור על הכותל או על האילן:

. והעושה מקום

והעושה מקום לבינה בשבלים - שמחפה לשבלים מקום דומה לבית:

לבנה בשבלים. האירוס והקיסום

האירוס והקיסום ודלעת יונית וירקת חמורים - כל אלו מיני ירקות שעלים שלהן רחבים:

. וירקות חמור. ודלעת יונית. ואוכלים טהורים. ר' יוחנן בן נורי לא היה מודה באוכלים טהורין. חוץ מן

חוץ מן העיגול של דבילה - לפי שתחת צל עיגול של דבילה היו רגילים לישב יותר משאר אוכלים. והכי תניא בתוספתא. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:

העגול של דבלה:

(ב) הזיזין

הזיזין - עץ או אבן יחידי היוצא מן הכותל קרוי זיז:

. והגזריות

גזריות - כמו גזוזטראות. בנין של אבנים או של עצים היוצא מן הכותל:

. והשובכות

והשובכות - של יונים:

. והשקיפים. והסלעים. והגהרים

והשקיפים והסלעים - פירשנו לעיל סוף פרק ג׳:

גהרים - מין חורים שמשם בא האור. ויש מפרשים מין מערות וחוחים:

. והשננים

והשננים - שיני הסלע:

. והסככות. והפרעות. שהן יכולים לקבל מעזיבה רכה

מעזיבה רכה - כגון שעושים מערבה ומקנים ומשימים עליהם טיט מועט:

. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מעזיבה בינונית

מעזיבה בינונית - אבל אם אינן יכולים לסבול אלא מעזיבה רכה, אין מביאים את הטומאה ולא חוצצים. והלכה כחכמים:

. אלו הן הסככות אילן שהוא מיסך על הארץ והפרעות היוצאות מן הגדר:

אילן המיסך - לשון סוככים בכנפיהם:

והפרעות היוצאות מן הגדר - דרך גדר שנותנים בראשו קוצים וברקנים, ועודפים על הגדר ובולטים לחוץ. ופרעות, לשון גדל פרע:

(ג) אלו מביאין ולא חוצצין. השידה והתיבה והמגדל. כוורת הקש. כוורת הקנים. ובור ספינה אלכסנדרית שאין להם שולים. ואינן מחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש. ויריעה. וסקורטיא. וקטבליא. וסדין ומפץ ומחצלת. שאין עשויין אהלים

ואין מחזיקים ארבעים סאה בלח - דכיון דמקבלי טומאה, אין חוצצין:

שאין עשויין אהלים - אין נטועים כעין אוהל, אלא מרודדים על פי ארובה:

. ובהמה וחיה שמתו. ואוכלים טמאים. מוסף עליהם

מוסף עליהם הריחים של אדם - היינו ריחים דיד, שהן מיטלטלין ומקבלים טומאה. למעוטי ריחים של בהמה דלא מיטלטלין ולא מקבלי טומאה:

הרחים של אדם:

(ד) אלו חוצצים ולא מביאין. מסכת פרוסה

מסכת פרוסה - חוטי השתי כמו שהן פרוסים בכלי האורג קודם שיארג הבגד, אם היו פרוסים על פני ארובה שבין בית לעליה וטומאה תחתיה, מצלת על הכלים שלמעלה. אבל אם מאהלת על המת ועל הכלים אין מביאה את הטומאה, דלא חשיבא אוהל עד שתיארג:

. וחבילי המטה

וחבילי המטה - חבלים של מטה כשהיא מסורגת:

. והמשפלות

והמשפלות - קופות שמוציאים בהן את הזבל:

והסריגות שבחלונות:

והסריגות שבחלונות - סבכות שעושים בחלונות, חוצצים, שאין הטומאה עוברת לצד אחר. ובלבד שלא יהיה בכולן נקב כפותח טפח, שנקב פותח טפח מביא את הטומאה:

(ה) אלו לא מביאין לא חוצצין. הזרעים והירקות המחוברים לקרקע. חוץ מן הירקות שמנו

ירקות שמנו - הנך דתנן בריש פירקין, אירוס וקיסוס וירקות חמורים ודלעת יונית. והנהו במחוברים. דאי בתלושים, אי בשהוכשרו לקבל טומאה, לא חייצי, דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. ואי בשלא הוכשרו, היינו אוכלים טהורים:

. וכיפת הברד והשלג והכפור

כפת הברד - חתיכת הברד. לשון משליך קרחו כפיתים (תהילים קמ״ז:י״ז). אי נמי, ברד העשוי ככיפה. ארקוול״ט בלע״ז:

והכפור - מים הנוזלים ויורדים שקפאו:

והגליד

גליד - מי נהרות קפואים:

והמלח

והמלח - כל הני אין מביאים ולא חוצצים. לפי שהן נימוחים ואינם מתקיימים:

. והדולג

דולג - בהמה וחיה. וקופץ, באדם. ויש אומרים, דולג וקופץ תרוייהו באדם, אלא דולג שרגלו אחת מונחת בארץ ודולג בשניה, וקופץ, בשתי רגליו:

ממקום למקום. והקופץ ממקום למקום. והעוף הפורח. וטלית המנפנפת. וספינה שהיא שטה על פני המים. קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה. כבש את האבן על גבי הטלית

והטלית המנפנפת - שמניפתה הרוח ועומדת באויר כמו קובה:

כבש את האבן על גבי הטלית - שהיתה אבן מונחת בקצה אחד של טלית והניף הרוח הקצה השני ונעשה כמין אוהל:

מביאה את הטומאה

מביאה את הטומאה - אם האהילה על המת ועל הכלים מביאה את הטומאה על הכלים:

. רבי יוסי אומר הבית שבספינה

הבית שבספינה - כגון שהבית בראש הספינה ומאהלת על הכלים שבספינה ועל המת שבים בשעה שהיא מהלכת. פירוש אחר, הבית שבספינה ואינו יכול לעמוד ברוח מצויה, אפילו האהיל על המת והכלים שבספינה אינו מביא את הטומאה, דלא חשיב אוהל. ואין הלכה כר׳ יוסי:

אינו מביא את הטומאה:

(ו) שתי חביות. ובהן כשני חציי זיתים מוקפות צמיד פתיל. ומונחות בתוך הבית הן טהורות. והבית טמא

כשני חצאי זיתים - חצי זית בזו וחצי בזו:

הבית טמא - דאין צמיד פתיל מציל על הטומאה שתחתיו שלא תטמא הבית, ואע״פ שהן בשתי חביות, הואיל ושתיהן בבית מצטרפים לכשיעור לטמא הבית. והחביות טהורות, דאין טומאת חצי זית שבחברתה נכנסת לתוכה הואיל ומוקפת צמיד פתיל:

. נפתחה אחת מהן היא והבית טמאים. וחברתה טהורה. וכן שני חדרים שהן

וכן שני חדרים שהן פתוחים לבית - ודלתותיהן נעולות, וחצי זית בחדר זה וחצי זית בחדר זה. הבית טמא, דסוף טומאה לצאת, וחדרים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס:

פתוחין לבית: