007_מסכת אהלות פרק ז

אהלות פרק ז

(א) הטומאה

הטומאה - שעל גבה. שעל גבי הכותל:

בכותל. ומקומה טפח על טפח. על רום טפח. כל העליות שעל גבה. אפילו הן עשר. טמאות

טמאות - שהכותל משמש להן וראשי קורות העליה תחובות בכותל והכותל גבוה והוי מחיצה לכל העליות שזו למעלה מזו. ודוקא כשמקום הטומאה טפח על טפח, דנחשב כל הכותל כקבר סתום ומביא את הטומאה לכל העליות, אבל אין שם טפח על טפח, בוקעת כנגדה, והצדדים טהורים. ואין הכותל נידון מחצה על מחצה כיון דאפילו סדק ליכא לצד העליות:

. היתה עלייה אחת על גבי שני בתים היא טמאה

עליה אחת בנויה על גבי שני בתים - [שכותל זה מפסיק בין שני הבתים] ועליה בנויה על גבי שניהם:

היא טמאה - עליה הראשונה, שהכותל ההוא מגיע עד המעזיבה והטומאה בוקעת בה:

. וכל העליות שעל גבה

וכל העליות שעל גבה טהורות - דמעזיבה שעליה חוצצת:

. טהורות. כותל שנית. טומאה בוקעת ועולה

כותל השונית - כותל הבנוי במקום שהים מגיע שם בעת שהולך וסוער:

טומאה בוקעת ועולה - אם יש טומאה תחתיו אין הכותל ההוא מטמא כל סביביו, לפי שאין שם חלל טפח:

. בוקעת יורדת. נפש אטומה

נפש אטומה - ציון שבונים על הקבר, והוא אטום שבנוי על הטומאה עצמה ואין המת קבור בארון כדי שיהיה בו חלל טפח:

. הנוגע בה מן הצדדין. טהור. מפני שטומאה בוקעת ועולה. בוקעת ויורדת. אם היה מקום הטומאה טפח על טפח. על רום טפח. הנוגע בה מכל מקום טמא. מפני שהיא כקבר סתום

כקבר סתום - דמטמא כל סביביו במגע:

. סמך לה סוכות

סמך לה סוכות - אנפש אטומה דלעיל קאי, דאמרינן הנוגע בה מן הצדדים טהור, ואם עשה לציון זה האטום סוכות כעין משקוף, הסוכה הזו טמאה, לפי שהיא דומה לאוהל המת:

טמאות. רבי יהודה מטהר:

ור׳ יהודה מטהר - כיון שהיא מן הצדדים. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ב) כל שיפועי אהלין. כאהלין. אהל שהוא שופע ויורד. וכלה עד כאצבע

כל שפועי אהלים כאהלים - שאם היתה טומאה תחת השיפוע אע״פ שאינה תחת הגג של האוהל, טמא, כאילו היתה מונחת תחת הגג:

וכלה עד כאצבע - מלמעלה לצד הגג. דלא חיישינן באוהל של טומאה אלא שיהא בתוכו אויר כשיעור טפח על טפח ברום טפח מרובע:

. טומאה באהל. כלים שתחת השיפוע. טמאים. טומאה תחת השיפוע. כלים שבאהל טמאין. טומאה מתוכו. הנוגע בו מתוכו

טומאה באוהל - רוחב הגג שאינו משופע קרוי אוהל:

הנוגע בו מתוכו וכו׳ - וטעמא דצד פנימי של אוהל וצד חיצון שלו כשני כלים חשיב להו, וצד שכלפי הטומאה ככלי הנוגע במת עצמו, וצד שני ככלים הנוגעים בכלים. הלכך, טומאה בתוכו, הנוגע מתוכו טמא טומאת שבעה, דהוה ליה אדם שנגע בכלים שנגעו במת דתנן בריש פרק קמא דטמא טומאת שבעה.

. טמא טומאת שבעה. ומאחוריו טמא טומאת ערב. טומאה מאחוריו. הנוגע בו מאחוריו. טמא טומאת שבעה. מתוכו. טמא טומאת ערב. כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו

אבל הנוגע מאחוריו טמא טומאת ערב - כדתנן כלים, בכלים טמאים טומאת שבעה, השלישי, בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב. ובטומאה מאחוריו הוי איפכא, דצד חיצון ככלים הנוגעים במת, וצד פנימי ככלים בכלים. וטעמא דצד פנימי וצד חיצון נחשבים כשני כלים, דכשהטומאה בתוכו כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ועולה אין לו כח לטמא הנוגע בחוץ טומאת שבעה, וכשהטומאה בחוץ כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ויורדת אין לו כח לפנימי לטמא הנוגע בו טומאת שבעה. ומכל מקום האוהל עצמו בין בפנים בין בחוץ טמא טומאת שבעה, דהוי ליה כלים בכלים. וכולה מתניתין מיירי לאחר שיצא המת מן האוהל:

כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו - האוהל טמא ממה נפשך טומאת שבעה, שמצטרף חצי זית שבתוכו עם החצי זית שבאחוריו. אבל הנוגע, בין מתוכו בין מאחוריו אין בו אלא טומאת ערב, דכיון דליכא כזית במקום אחד אי אפשר לכל צד ליחשב אלא ככלים בכלים, הלכך הנוגע טמא טומאת ערב:

. הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו. טמא טומאת ערב. מקצתו מרודד על הארץ

מקצתו מרודד על הארץ - לאחר שפירשו האוהל, סרח העודף ביריעות האוהל פירשו אותם בארץ:

. טומאה תחתיו. או על גביו. טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. אהל שהוא נטוי בעליה. מקצתו מרודד

מרודד - תרגום וירקעו את פחי הזהב (שמות ל״ט:ג׳) ורדידו:

על הארובה שבין בית לעליה. רבי יוסי אומר מציל

טומאה תחתיו - תחת אותו רידוד:

או על גביו - על גבי הרידוד:

בוקעת ועולה בוקעת ויורדת - ונטמא האהל. אבל הנכנס לתוכו טהור אם לא נגע בו:

מקצתו - של אוהל:

מרודד על ארובה שבין בית לעליה - וטומאה בבית:

רבי יוסי אומר מציל - על העליה:

. רבי שמעון אומר אינו מציל. עד שיהא נטוי כנטית האהל:

כנטיית האוהל - שהארובה באויר האוהל, אז מציל על כל העליה שחוץ לאוהל:

(ג) המת בבית. ובו פתחין הרבה. כלן טמאין. נפתח אחד מהן. הוא טמא. וכלן טהורים. חשב להוציאו באחד מהן

כולן טמאים - כל הכלים המונחים תחת המשקוף של פתח בחלל הפתחים מבחוץ כולן טמאים אע״פ שהפתחים נעולים, דגזרו חכמים טומאה על המקום שהוא דרך יציאת טומאה, שסופו של מת לצאת דרך שם:

חשב להוציאו באחד מהן - אע״פ שלא נפתח:

. או בחלון

או בחלון שיש בו ארבעה - דבהכי שיערו חכמים שראוי להוצאת המת:

שהוא ארבעה על ארבעה טפחים. הציל על כל הפתחים

הציל על כל הפתחים - הנעולים:

. בית שמאי אומרים. יחשוב עד שלא ימות המת

יחשוב עד שלא ימות המת - דמשירדה תורת טומאה לפתחים במיתת המת שוב אינה עולה מהן במחשבה אלא על ידי מעשה כגון נפתח:

. בית הלל אומרים אף משמת. היה סתום ונמלך לפתחו. בית שמאי אומרים כשיפתח ארבעה טפחים. ובית הלל אומרים

ובית הלל אומרים אף משמת - דמחשבה מפקעת תורת טומאה מן הפתחים מכאן ולהבא. אבל כלים שהיו בפתחים קודם מחשבה מודו בית הלל שהם טמאים:

כשיתחיל

היה - אחד מן הפתחים סתום באבנים:

סתום - באבנים:

כשיפתח ד׳ טפחים - הוצלו שאר פתחים:

כשיתחיל - לפתוח מיד הוצלו שאר פתחים:

. ומודים בפותח בתחלה

בפותח בתחלה - כגוז כותל. שאין בו פתח ובא לעשות פתח חדש, לא הוצלו הפתחים עד שיפתח ארבעה על ארבעה:

. שיפתח ארבעה טפחים:

(ד) האשה שהיא מקשה לילד. והוציאוה מבית לבית

והוציאוה מבית לבית - ובבית שני ילדה ולד מת, ומספקא לן אם [יצא הולד מת מן הבית] הראשון:

. הראשון טמא בספק. והשני בודאי. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהיא ניטלת

בזמן שהיא ניטלת בגפיים - שחברותיה נוטלות אותו בזרועותיה שאינה יכולה לילך, חיישינן שמא יצא הולד מת מן הבית הראשון:

בגפים. אבל אם היתה מהלכת. הראשון טהור שמשנפתח הקבר

הקבר - רחם האשה שנפתח כשהולד יוצא:

אין פנאי להלך. אין לנפלים פתיחת הקבר

אין לנפלים פתיחת הקבר וכו׳ - סיומא דמלתא דר׳ יהודה היא. והכי קאמר, הא דאמרן שמשנפתח הקבר אין פנאי להלך לא אמרן אלא בנפל שעיגל ראש כפיקה, כלומר שיש לו עיגול ראש גדול כפלך הזה שהנשים טוות בו החוט של שתי, אבל אם לא היה לנפל עיגול ראש כפיקה אלא קטן מזה, אע״פ שנפתח הקבר ויצא ראש הולד לחוץ, יש לה פנאי להלך וחיישינן שמא יצא ראשו מן הבית הראשון. והלכה כר׳ יהודה:

. עד שיעגילו ראש כפיקה:

(ה) יצא הראשון מת

יצא הראשון מת - הולד הראשון יצא מת והולד השני יצא חי:

והשני חי. טהור

טהור - השני החי מטומאת מת, אם הוציאו המת מן הבית קודם לידת השני. דבעודו במעי אמו לא נטמא אף על פי שנפתח הקבר, דטהרה בלועה אינה מיטמאה:

. הראשון חי והשני מת

הראשון חי והשני מת טמא - ואע״פ שהוציאו החי מן הבית קודם שנולד המת. דמכיון שיצא החי נפתח הקבר ונטמא מיד, דסוף טומאה לצאת:

. טמא. ר' מאיר אומר בשפיר אחד

בשפיר אחד טמא - כלומר אם יצאו שניהם כעין שפיר אחד שיצאו בבת אחת, טמא. שפיר, שליא שהולד נתון בה:

. טמא. בשני שפירים. טהור:

בשני שפירין - כלומר כעין שני שפירין זה אחר זה, אפילו ראשון חי ושני מת, טהור. דסבר ר׳ מאיר אע״פ שנפתח הקבר אין מטמא עד שיצא לאויר העולם. ואין הלכה כר׳ מאיר:

(ו) האשה שהיא מקשה לילד. מחתכין את הולד במעיה. ומוציאין אותו אברים אברים. מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו

יצא רובו, של ולד - ומשיצא רוב ראשו שהוא משתצא פדחתו אין נוגעים בו:

. אין נוגעין בו. שאין דוחין נפש מפני נפש:

שאין דוחים נפש - הולד:

מפני נפש - האשה: