006_מסכת אהלות פרק ו

אהלות פרק ו

(א) אדם וכלים נעשין

אדם וכלים נעשין אהלים לטמא - אוהל שנסמך על ידי אדם או על ידי כלים נחשב אוהל לטמא כלים שתחתיו אפילו שלא כנגד הטומאה, כאילו נתונים באוהל המת:

אהלין לטמא אבל לא לטהר

אבל לא לטהר - דאין נחשבים אוהל לחוץ בפני הטומאה:

כיצד ארבעה נושאין את הנדבך

נדבך - אבן גדולה ורחבה. לשון נדבכין די אבן גלל:

. טומאה תחתיו. כלים שעל גביו טמאין

כלים שעל גביו טמאין - שאינו חוצץ וכמאן דליתיה דמי, דאין עשוי אוהל לטהר:

. טומאה על גביו. כלים שתחתיו טמאים

כלים שתחתיו טמאים - דלטמא נעשים אוהלים:

. ר' אליעזר מטהר. נתון על ארבעה כלים

ורבי אליעזר מטהר - בתרווייהו. דסבר נעשה אוהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

נתון על ארבעה כלים - אם היה הנדבך נתון על ארבעה כלים אפילו כלי גללים שאין מקבלים טומאה:

. אפילו כלי גללים. כלי אבנים. כלי אדמה. טומאה תחתיו. כלים שעל גביו טמאים. טומאה על גביו. כלים שתחתיו טמאים. נתון על ארבעה אבנים

על ארבעה אבנים - שאינן כלים, נחשב אוהל לחוץ בפני הטומאה:

או על דבר שיש בו רוח חיים

דבר שיש בו רוח חיים - חוץ מאדם:

. טומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורין. טומאה על גביו. כלים שתחתיו טהורין:

(ב) קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה. והגיף אחד מהן

אחד מהן - מאותם המלוים את המת לקוברו ולא מנושאי המטה. והוא הדין אם הגיף את הדלת אדם אחר, אלא אורחא דמלתא נקט:

את הדלת. וסמכו במפתח. אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו טהור. ואם לאו טמא

הגיף את הדלת - כדי שלא תכנס הטומאה לבית בשעה שיעברו דרך אכסדרה שלפני הבית, דיש תקרה על גבה:

אם יכולה דלת לעמוד - בלא סמיכת מפתח, הוה ליה מפתח כמאן דליתיה והדלת חוצץ בפני הטומאה:

ואם לאו טמא - דכל דבר הנסמך בכלים אינו חוצץ בפני הטומאה, כדאמרן דאין אדם וכלים נעשים אהלים לטהר. והיינו טעמא דתבן, והיינו טעמא דגרוגרות, והיינו טעמא דטיח, משום דעמידתן על ידי כלים שהם חבית וקופה וקנקנים:

. וכן חבית של גרוגרות. או קופה של תבן. שהן נתונות בחלון. אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפני עצמן טהורין. ואם לאו טמאין

שהן נתונים בחלון - שיש בו טפח על טפח שמביא את הטומאה מבית לבית:

אם יכולים הגרוגרות והתבן לעמוד בעצמן - בלא חבית וקופה:

טהורים - שהכלים כמו שאינן, והגרוגרות והתבן מצילים. והוא שיהיו הגרוגרות שהסריחו ואינן ראויות לאכילה, וכן התבן מוסרח ואינו ראוי לאכילת בהמה ומבטל להו ואין דעתו לפנותן, ומשום הכי חייצי, דכל היכא דאין התבן והגרוגרות סותמים הכל, כגון הכא דאיכא מקום קופה וחבית, אי לא מבטל להו לא חייצי:

ואם לאו טמאין - ובלבד שתהא החבית אם היא של חרס פיה כנגד הטומאה ולפיכך אינה מצלת, שכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. אבל אם גב החבית כנגד הטומאה, חוצצת בפני הטומאה, שאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו:

. בית שחצצו בקנקנים

בית שחצצו בקנקנים - ופיהן כלפי הטומאה, דעכשיו אין מצילים:

. וטח בטיח

וטח בטיח - בין מבפנים בין מבחוץ:

. אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו

אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טהור - שהטיח חוצץ בפני הטומאה:

. טהור. ואם לאו טמא:

(ג) כותל המשמש את הבית. ידון מחצה למחצה. כיצד. כותל שהוא לאויר

כותל שהוא לאויר - שצדו אחד אויר העולם, וצדו האחר משמש את הבית, כגון כותל שמפסיק בין בית לחצר או בין בית לגינה:

. והטומאה בתוכו

והטומאה בתוכו - שנסדק הכותל ויש טומאה בחללו בתוך הסדק:

. מחציו ולפנים

מחציו ולפנים - אם הטומאה מן החצי של כותל לצד הבית:

הבית טמא

הבית טמא - כאילו היתה בתוך הבית, דההוא פלגא בתר בית שדינן ליה. והעומד בכותל למעלה אפילו עומד כנגד הטומאה:

. והעומד מלמעלן טהור

טהור - דלאו כטומאה רצוצה חשיבה, ואינה בוקעת ועולה, דהא חשבינן לה כמונחת באוהל:

. מחציו ולחוץ

מחציו ולחוץ - לצד האויר, לא שדינן ליה בתר בית, ולפיכך העומד מלמעלה טמא כיון דלאו כמונחת באוהל היא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה:

הבית טהור. והעומד מלמעלן טמא. מחצה למחצה

מחצה למחצה - שהטומאה באמצע:

הבית טמא. והעומד מלמעלן. ר' מאיר מטמא. וחכמים מטהרין. רבי יהודה אומר כל הכותל לבית:

רבי מאיר מטמא - דשדינן ליה לכותל בתר בית ובתר אויר לחומרא:

וחכמים מטהרים - דלגמרי שדינן ליה בתר בית. והלכה כחכמים:

כל הכותל לבית - אפילו עומדת הטומאה בחצי של צד האויר הרי היא כאילו מונחת בתוך הבית:

(ד) כותל שבין שני בתים

כותל שבין שני בתים - כותל המפסיק בין שני בתים:

והטומאה בתוכו. בית הקרוב לטומאה. טמא. והקרוב לטהרה. טהור. מחצה למחצה שניהם טמאין. טומאה באחד מהן

טומאה באחד מהן - באחד מן הבתים:

וכלים בכותל. מחציו וכלפי טומאה. טמאין. מחציו וכלפי טהרה. טהורין. מחצה למחצה. הרי הן טמאין. מעזיבה

מעזיבה - תקרה המפסקת בין בית לעליה:

שבין הבית לעליה טומאה בתוכה. מחציה ולמטן הבית טמא. ועליה טהורה. מחציה ולמעלן העליה טמאה. והבית טהור. מחצה למחצה שניהן טמאין. טומאה באחד מהן וכלים במעזיבה. מחציה וכלפי טומאה. טמאין. מחציה וכלפי טהרה. טהורין. מחצה למחצה. הרי הן טמאין. רבי יהודה אומר

רבי יהודה אומר וכו׳ - ואין הלכה כר׳ יהודה:

כל המעזיבה לעליה:

(ה) טומאה בין הקורות

טומאה בין הקורות - בין קורות התקרה שהנסרים עליהן והמעזיבה על גבן. ומתניתין כר׳ יהודה דאמר כל מעזיבה לעלייה. והשתא קאמר שאם היתה טומאה בקורות שתחת המעזיבה ומחיצה שהיא דקה כקליפת השום חוצצת בין הטומאה לבית שאין הטומאה נראית בבית, אם יש במקום הטומאה פותח טפח. היינו שיש חלל טפח במקום הטומאה:

. ותחתיה כקליפת השום. אם יש שם פותח טפח. הכל טמא

הכל טמא - הבית והעליה:

. אם אין שם פותח טפח. רואין את הטומאה כאילו היא אוטם. היתה נראית

רואים את הטומאה כאילו היא אוטם - ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה:

היתה נראית לתוך הבית - שאין תחתיה כקליפת השום:

בתוך הבית. בין כך ובין כך

בין כך ובין כך - בין יש בה פותח טפח בין אין בה פותח טפח:

. הבית טמא:

(ו) בית המשמש את הכותל

בית המשמש את הכותל - המערות שתחת הקרקע כשחופרים כוך למת מצד זה וכוך למת מצד השני נמצא הכותל עשוי מאליו, משום הכי קרי ליה בית המשמש את הכותל שעל ידי החפירה נעשה הכותל, אבל בנין שעל גבי קרקע, הכותל גורם לבית שיהיה בית, ומשום הכי קרי ליה [לעיל משנה ג׳] כותל המשמש את הבית:

. ידון כקליפת השום. כיצד כותל שבין שני כוכין או בין שתי מערות. טומאה בבתים

טומאה בבתים - בכוכין ובמחילות:

. וכלים בכותל. ועליהם כקליפת השום טהורין. טומאה בכותל. וכלים בבתים ועליה כקליפת השום טהורין. טומאה תחת העמוד

ועליהן כקליפת השום טהורן - דמפסיק לטומאה ואין דינם כדין כותל שבין שני בתים:

טומאה תחת העמוד - אם יש עמוד בתוך הכוך או בתוך המערה וטומאה תחתיו והיא רוצצת שאין בה טפח על טפח ברום טפח:

טומאה בוקעת ועולה

טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת - וכל שכנגד הטומאה למעלה ולמטה טמא כדין כל טומאה מכוסה, ומן הצדדים טהור, והוא הדין לעמוד שבבית:

. בוקעת ויורדת:

(ז) כלים שתחת הפרח

פרח - דבר בולט ורחב שיוצא בראש העמוד או באמצעו:

. טהורים. רבי יוחנן בן נורי מטמא. הטומאה והכלים שתחת הפרח

כלים שתחת הפרח טהורים - הכא איירי בעמוד העומד ברשות הרבים או בגינה וטומאה תחתיו, והפרח בולט מן העמוד טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו:

. אם יש שם פותח טפח

טהורים - דטומאה בוקעת ועולה, וכל שבצדדים טהור:

ר׳ יוחנן בן נורי מטמא - דפרח כעמוד, וכשהטומאה בוקעת חוזרת על הכלים שהפרח מאהיל עליהם. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:

הטומאה והכלים שתחת הפרח - כגון שהפרח מאהיל על הטומאה ועל הכלים:

פותח טפח - שבולט הפרח חוץ לעמוד טפח:

. טמאין. ואם לאו. טהורין. שני פרדסקים

פרדסקים - עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להן דלתות, וטומאה תחת אותן עמודים:

זה בצד זה. או זה על גב זה. נפתח אחד מהן

נפתח אחד מהן הוא והבית טמא - שהטומאה בוקעת בתוכו ויוצאה לבית. ואפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית. אפילו הכי הבית טמא:

. הוא והבית טמא. וחברו טהור. ורואין את הפרדסקין כאילו

ורואין את הפרדסקין כאילו הן אוטם - כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח רואין אותן כאילו אין שם חלל כלל, ואם טומאה תחתיהן נידון הכותל מחצה על מחצה, ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור:

הוא אוטם. ידון מחצה למחצה להביא את הטומאה לבית: