005_מסכת אהלות פרק ה

אהלות פרק ה

(א) תנור שהוא עומד בתוך הבית

תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה - נקב העשוי בתנור שהעשן יוצא ממנו מונח חוץ לבית:

. ועינו קמורה לחוץ. והאהילו עליו

והאהילו עליו נושאי המת - כשהיו נושאים את המת לקברו האהיל המת על העין:

קוברי המת. בית שמאי אומרים הכל טמא

בית שמאי אומרים הכל טמא - קסברי טומאה נכנסת לתנור דרך עינו ויוצאה דרך פיה לבית:

. ובית הלל אומרים התנור טמא

התנור טמא והבית טהור - התנור שהאהיל המת על מקצתו טמא, והבית טהור, שאין הטומאה יוצאה דרך פיה:

. והבית טהור. רבי עקיבא אומר אף התנור טהור:

ר׳ עקיבא אומר אף התנור טהור - דכיון דלא האהיל על התנור אלא על העין היוצא ממנו, אין התנור טמא. והלכה כבית הלל:

(ב) ארובה

ארובה - כמין חלון שבגג הבית שהוא קרקעית העליה:

שבין הבית לעליה. וקדרה נתונה עליה. ונקובה בכונס משקה

בכונס משקה - כשמשימים הכלי על המשקים נכנסים המשקין לתוכו דרך אותו הנקב:

. בית שמאי אומרים הכל טמא

הכל טמא - אם יש טומאה בבית, הקדירה וכל מה שבעליה טמא. שאין הקדרה מצלת, וטומאה עולה דרך ארובה שיש לה פותח טפח:

ובית הלל אומרים

ובית הלל אומרים הקדירה טמאה - חומרא בעלמא היא שמחמירין בית הלל לטמא את הקדירה, דכר׳ עקיבא סבירא להו שהקדירה מצלת על הטומאה, וכגון שגב הקדירה פונה למטה אצל הטומאה, שאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו. והלכה כבית הלל:

הקדרה טמאה. ועליה טהורה. רבי עקיבא אומר אף הקדרה טהורה:

(ג) היתה שלימה בית הלל אומרים מצלת על הכל

מצלת על הכל - על כל מה שבעליה. שהיא חוצצת בפני הטומאה:

. בית שמאי אומרים אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס

אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס - בקדירה של עם הארץ מיירי. וטעמייהו דבית שמאי משום דכליו של עם הארץ טמאין הם אצל חבר, וכל כלי טמא אינו חוצץ בפני הטומאה. ולפי שעם הארץ מחזיק הכלים שלו בטהור, אמרינן ליה שהוא מציל על אוכלים ומשקין וכלי חרס שבעליה, דלנפשיה בלבד הוא דמטהרינן להו, שהרי החברים בדלים מהם וממגעם ובלאו הכי נמי כל מאכלם טמא. אבל שאר כלים שיש להם טהרה במקוה, אם תטהרם הרי הוא משאילם לחבר וישתמש בהם בטבילה לחודה בלא הזאה שלישי ושביעי:

. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:

(ד) לגין

לגין - של עץ או של מתכת שמונח בעליה זו שהקדירה מונחת על פי ארובה שלה:

שהוא מלא משקין טהורין. הלגין טמא טומאת

הלגין טמא טומאת - שבעה. שאין הקדירה מצלת על כלי עץ וכלי מתכות כדאמרן:

שבעה. והמשקין טהורין. ואם פינן בכלי אחר טמאין. האשה שהיא לשה בעריבה. האשה והעריבה טמאים

והמשקים טהורים - שהקדירה מצלת על אוכלים ומשקים:

ואם פינה - המשקים הללו לכלי אחר שבאותה עליה, הכלי האחר מטמאן, שכל הכלים שבעליה טמאים, חוץ מכלי חרס. אבל הכלי הראשון שהיו המשקין בתוכו אינו מטמאן אע״פ שהוא טמא טומאת שבעה, שאם אמרת כן, א״כ אין הקדירה שבארובה מצלת על המשקין לעולם, ואנן אמרינן שהיא מצלת על אוכלין ומשקין:

האשה והעריבה טמאים - שאין הקדירה של חרס מצלת עליהן:

טומאת שבעה. והבצק טהור

והבצק טהור - שהקדירה מצלת על האוכלים. ודוקא כל זמן שלא פירשה ממנה, אבל אם הגביהה שתי ידיה ממנה וחזרה ולשה, הרי זו מטמאה את הבצק:

. ואם פינתו לכלי אחר טמא. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:

(ה) היו כלי גללים

כלי גללים - של צפיעי בקר:

כלי אבנים

כלי אבנים וכלי אדמה - כל הנך כלים, אפילו ביד עם הארץ טהורים. ואם מונחים על פי ארובה, מצילין על הכל אפילו על כלי שטף:

כלי אדמה הכל טהור. היה כלי טהור

היה כלי טהור, לקודש ולחטאת - דהמנינהו רבנן לעמי הארצות על הקודש, כדי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו, הלכך הכלי הטהור לקודש מציל על הכל אפילו לבית שמאי. וכן הן נאמנין על החטאת של אפר פרה, דכתיב (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, הכל נאמנים על שמירתה:

לקדש ולחטאת. הכל טהור. שהכל נאמנין על החטאת. מפני שהכלים

מפני שהכלים טהורים - כגון כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שהן טהורים מלקבל טומאה. וכן כלי חרס שהן טהורין כשהן לקדש ולחטאת. אע״פ שהן של עם הארץ, נאמן, שעם הארץ נאמן לקודש ולחטאת כדאמרן.

טהורין. וכלי חרס טהורין. ומצילין עם דפנות אהלים:

כל אלו מצילין עם דפנות אוהלים - כלומר חוצצין בפני הטומאה כשהם מונחים במקום שיש דפנות לאוהלים, והאי ארובה שבין בית לעליה כדפנות אהלים חשיבא. אבל במקום שאין דפנות, אין מצילים, כדמפרש ואזיל:

(ו) כיצד הבור והדות שבבית

הבור והדות שבבית - והמת בבית וכלים בבור ובדות, ויש גובה מחיצות סביבותיהן. בור ודות שניהן בקרקע אלא שבור בחפירה ודות בבנין:

. וכפישה

וכפישה - סל גדול שכובשים בו הזיתים לכומרן והוא מחזיק ארבעים סאה או יותר. ואינו מקבל טומאה ונתונה על פי הבור והדות:

נתונה עליו. טהור

טהור - כל מה שבתוכן הואיל ויש שם מחיצות:

. אם היתה באר חלקה

באר חלקה - שפי הבאר שוה לקרקע הבית ואין לו מחיצה סביב, דהשתא ליכא דפנות:

. או כוורת פחותה

או כוורת פחותה - כגון כוורת גדולה שמחזקת ארבעים סאה, שאינה מקבלת טומאה. ופחותה, שאינה פקוקה בקש:

. וכפישה נתונה עליה

וכפישה נתונה עליה - על פי הבור או על פי הכוורת:

. טמא

טמא - דאין מצילים אלא עם דפנות אוהלים, ובבאר אין דפנות, ודפנות הכוורת לאו דפנות אוהלים הן:

. אם היה נסר חלק

היה נסר חלק - דאין זה כלי:

או סרידה שאין לה גפיים

או סרידה שאין לה גפיים - שאין לה מחיצות, דלא חשיבא כלי:

. טהור

טהור - אם נתונים על באר חלקה או על גבי כוורת פחותה, מצילים וטהור, דדוקא כפישה שהיא כלי אינה מצלת אלא עם דפנות אוהלים, אבל נסר וסרידה שאין לה גפיים, דלאו כלים נינהו, מצילים בלא דפנות אוהלים. סרידה, כמין עריבה קטנה של עץ שהנחתום משתמש בה. גפיים, אוגניים ואוזניים:

. שאין הכלים מצילים עם דפנות אהלים. עד שיהא להן דפנות. וכמה תהא הדופן. טפח. היה לה חצי טפח מכאן

חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן - הא דאין כלי מציל בבאר חלקה היינו בכלי שאין לו דפנות טפח, אבל אם יש לכלי דפנות טפח מציל על הבור אע״פ שאין דפנותיו בולטים כלל, והשתא קאמר דחצי טפח דכלי וחצי טפח דדופני הבור אין מצטרפים. וכפישה דאמרן לעיל שאם היא נתונה על באר חלקה אינה מצלת מיירי שאין בה דפנות טפח:

. וחצי טפח מכאן. אינה דופן. עד שיהא לה טפח ממקום אחר:

(ז) כשם שמצילין מבפנים. כך מצילין מבחוץ. כיצד כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ. טומאה תחתיה. כלים שבכפישה טהורים. אם היה כותל חצר. או כותל גנה. אינו מציל. קורה שהיתה נתונה מכותל לכותל. וקדרה תלויה בה. טומאה תחתיה. כלים שבקדרה. רבי עקיבא מטהר וחכמים מטמאין:

כשם שמצילים מבפנים - עם דפנות אוהלים כך מצילים מבחוץ עם דפנות אוהלים כדמפרש ואזיל:

על יתדות מבחוץ - סמוך לכותל שלא תהא משוכה מן הכותל [טפח] ואז חשובה אוהל להפסיק בין טומאה שתחתיה לכלים שעל גבה. ודוקא בכותל בית שנעשה כותל זה לאוהל נחשבת הכפישה גם היא אוהל להפסיק, אבל בכותל חצר וגינה שלא נעשה לאוהל לא תיחשב הכפישה אוהל להפסיק:

וקדירה תלויה בה - (מוכח בתוספתא שאם שפתי הקדירה משוכים) משפת הקורה ולחוץ בפותח טפח כולי עלמא לא פליגי דאינה מצלת, וכלים שבקדירה טמאים, ואי פי הקדירה מודבק בקורה, כולי עלמא לא פליגי דמצלת וטהורים. כי פליגי היכא דמשוכה מן הקורה וליכא פותח טפח. ר׳ עקיבא אומר מצלת וטהורים, וחכמים אומרים אינה מצלת וטמאים. והלכה כחכמים: