001_מסכת אהלות פרק א

אהלות פרק א

(א) שנים טמאים במת

שנים טמאים במת אחד טמא טומאת שבעה - כולה מתניתין מפרש לה ואזיל:

. אחד טמא טומאת שבעה. ואחד טמא טומאת ערב. שלשה טמאין במת. שנים טמאין טומאת שבעה. ואחד טמא טומאת ערב. ארבעה טמאין במת. שלשה טמאין טומאת שבעה. ואחד טמא טומאת ערב. כיצד שנים. אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה

אדם הנוגע במת, טמא טומאת שבעה - דכתיב (במדבר י״ט:י״א) הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים, לפי שהוא נעשה אב הטומאה, שהמת אבי אבות הטומאה הוא:

. ואדם הנוגע בו

אדם הנוגע בו טמא טומאת ערב - דכתיב (שם) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב, לפי שהוא נעשה ולד הטומאה וכל ולד הטומאה אין בו אלא טומאת ערב. אבל חכמים גזרו על הנוגע בטמא מת בעודו מחובר למת שיהיה טמא שבעה:

. טמא טומאת ערב:

(ב) כיצד שלשה. כלים הנוגעים במת

כלים הנוגעים במת וכו׳ - בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים מיטמאין כמת עצמו, דכתיב (שם) בחלל חרב או במת, חרב הרי הוא כמת, והוא הדין לשאר כל הכלים. הלכך כלים הנוגעים במת נעשים אבי אבות, וכלים בכלים אב הטומאה, דלעולם אין הכלים שניים נעשים כראשונים:

. וכלים בכלים. טמאין טומאת שבעה. השלישי. בין אדם ובין כלים. טמא טומאת ערב:

השלישי בין אדם בין כלים - נעשים ראשונים ומיטמאין טומאת ערב:

(ג) כיצד ארבעה

כיצד ארבעה - כלים הנוגעים במת, אבי אבות כמותו. ואדם בכלים, אב הטומאה. וכלים באדם, נמי אב הטומאה כאדם עצמו, דכתיב (במדבר ל״א:כ״ד) וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם, הא למדת שכל אדם הטמא טומאת שבעה מטמא הכלים טומאת שבעה:

כלים נוגעין במת. ואדם בכלים וכלים באדם. טמאין טומאת שבעה. הרביעי. בין אדם בין כלים. טמא טומאת ערב. אמר ר' עקיבא יש לי חמישי. השפוד

הרביעי בין אדם בין כלים - נעשים ראשונים. והוא הדין דבכיצד שלשה הוה מצי למתני אדם הנוגע במת וכלים באדם טמאים טומאת שבעה, השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב. אלא מסיפא ארבעה טמאין במת שמעינן לה, דאפילו אדם בכלים שנגעו במת וכלים באדם קתני טומאת שבעה, כל שכן אדם במת עצמו וכלים באדם דאיכא טומאת שבעה:

שפוד - כמין עמוד של מתכת תקוע באמצע האוהל ובראשו קושרין האוהל:

התחוב באהל. האהל והשפוד. ואדם הנוגע בשפוד. וכלים באדם. טמאין טומאת שבעה. החמישי בין אדם בין כלים. טמא טומאת ערב. אמרו לו אין האהל מתחשב:

אין האוהל מתחשב - לפי שאין האוהל מטמא השפוד, לפיכך אינו נחשב במנין סדר הטומאות, אלא כל המונח באוהל המת כנוגע במת עצמו, ואין כאן אלא ארבעה. אי נמי, אפילו אין השפוד בתוך האוהל אלא שנוגע באוהל מבחוץ אפילו הכי אין האוהל מתחשב במנין סדר משנתנו. והכי מוכח לקמן בפרק סגוס עבה במשנת טבליות של עץ:

(ד) אדם וכלים מיטמאין במת. חומר באדם מבכלים. וכלים מבאדם. שהכלים שלשה

שהכלים שלשה - כגון כלים שנגעו במת וכלים בכלים ועוד כלים שלישים בשניים, כולן טמאין:

. והאדם שנים

והאדם שנים - כגון אדם במת ואדם שני בזה האדם שנטמא במת. אבל אדם השלישי בשני, טהור:

. חומר באדם שכל זמן שהוא באמצע

שהוא באמצע - כגון כלים ואדם וכלים, דהרביעי בין אדם בין כלים מיטמא טומאת ערב, כדשמעינן ממתניתין דלעיל:

. הן ארבעה. ושאינו באמצע הן שלשה:

(ה) אדם ובגדים מיטמאים בזב. חומר באדם מבבגדים. ובבגדים מבאדם. שהאדם הנוגע בזב. מטמא בגדים

מטמא בגדים - כל זמן שלא פירש, דכתיב (ויקרא ט״ו:ז׳) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו, אלמא שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו בזב:

. ואין בגדים

ואין בגדים הנוגעים בזב מטמאין בגדים - לפי שהזב אב הטומאה והבגדים הנוגעים בו נעשים ראשון ואין מטמאין בגדים אחרים, שאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה:

הנוגעין בזב. מטמאין בגדים. חומר בבגדים. שהבגדים הנושאין את הזב

שהבגדים הנושאין את הזב מטמאין אדם - כגון משכב ומושב של זב מטמאין אדם, לפי שהן נעשים אב הטומאה כזב עצמו, דכתיב (שם) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב:

. מטמאין אדם. ואין אדם

ואין אדם הנושא את הזב מטמא אדם - ואפילו בשעה שהוא נושא אותו קודם שפירש, שאינו אלא ראשון לטומאה ואין ראשון מטמא אדם:

נושא את הזב. מטמא אדם:

(ו) אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו

עד שתצא נפשו - דכתיב (במדבר י״ט:י״ג) כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות. למדך הכתוב שאינו מטמא עד שימות:

. ואפילו מגוייד. ואפילו גוסס. זוקק ליבום

מגויד - מחותך. לשון גודו אילנא (דניאל ד׳):

זוקק ליבום - כל זמן שהוא גוסס יבמתו אסורה להנשא:

. ופוטר מן היבום

ופוטר מן היבום - אם מת והניח בן גוסס, אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום:

. מאכיל בתרומה. ופוסל

ומאכיל בתרומה - את אמו, אם היא בת ישראל שנישאת לכהן:

ופוסל - את אמו מן התרומה, אם בת כהן לישראל היא:

בתרומה. וכן בהמה וחיה

וכן בהמה וחיה אין מטמאין - טומאת נבילות, עד שתצא נפשם:

אינן מטמאין עד שתצא נפשם. הותזו ראשיהם אף על פי שמפרכסים. טמאין. כגון זנב של לטאה. שהיא מפרכסת:

כזנב הלטאה - כלומר למה פרכוס זה דומה, לזנב הלטאה:

(ז) האיברין אין להן שיעור. אפילו פחות מכזית מן המת. ופחות מכזית מן הנבילה. ופחות מכעדשה מן השרץ. מטמאין טומאתן:

האיברים - צריך שיהיה בהם בשר וגידים ועצמות, ובכך הוא נחשב אבר. ומיירי בין באבר שנתלש מן החי בין באבר מן המת:

(ח) מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם. שלשים בפיסת הרגל

פיסת הרגל - כף הרגל היא הפרסה:

. ששה בכל אצבע

ששה בכל אצבע - לחמש אצבעות, היינו שלשים:

. עשרה בקורסל. שנים בשוק. חמשה בארכובה. אחד בירך. שלשה בקטלית

קרסול - תרגום כרעיים, קרסולין. מקום חיבור הרגל והשוק:

קטלית - למעלה בראש הירך:

. אחד עשרה צלעות. שלשים בפיסת היד. ששה בכל אצבע. שנים בקנה

בקנה - עצם המחובר ליד. מלשון קנה המדה, שבו מודדים האמה:

ושנים במרפק

מרפק - קוד״ו בלע״ז:

. אחד בזרוע. וארבעה בכתף. מאה ואחד מזה

מאה ואחד מזה - שכל מה שמנה עד עכשיו מצד אחד מהגוף הוא, כגון יד אחד ורגל אחד ודופן אחת:

. ומאה ואחד מזה. ושמנה עשר חוליות בשדרה. תשעה בראש. שמנה בצואר. ששה במפתח של לב

מפתח של לב - הוא החזה. שמפני תנועת החזה מנשב הריאה על הלב, נמצא החזה פותח דרך שממנו יכנס האויר ויצא ללב:

. וחמשה בנקביו. כל אחד ואחד מטמא במגע במשא ובאהל. אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי

בנקוביו - הביצים וגיד האמה:

בשר כראוי - כדי שיעלה ארוכה ויבריא, אם היה מחובר באדם חי:

. אבל אם אין עליהן בשר כראוי. מטמאין במגע ובמשא. ואין מטמאין

ואין מטמאין באוהל - לפי שטומאת אוהל אינה אלא או באדם שלם כדכתיב (במדבר י״ט:י״ד) אדם כי ימות באוהל, או באבר הדומה לאדם כדכתיב (שם) בעצם אדם, מה אדם יש בו בשר וגידים ועצמות ומטמא באוהל, אף אבר שיש בו בשר וגידים ועצמות מטמא באוהל:

באהל: