001_מסכת כריתות פרק א

כריתות פרק א

(א) שלשים ושש כריתות

שלשים ושש כריתות - לעובר במזיד בלא התראה:

בתורה. הבא על האם. ועל אשת האב. ועל הכלה. הבא על הזכור ועל הבהמה. והאשה המביאה את הבהמה עליה. הבא על אשה ובתה

הבא על אשה ובתה - ובת בתה ובת בנה בכלל. וכן בתו ובת בתו ובת בנו, חמותו ואם חמותו ואם חמיו, כולם בכלל זה:

. ועל אשת איש. הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו. ועל אשת אחי אביו. ועל הנדה. המגדף

המגדף - מברך את השם:

. והעובד עבודה זרה

והעובד עבודה זרה - כדרך עבודתה. או המזבח והמקטר והמנסך והמשתחוה אפילו שאין דרך עבודתה בכך:

והנותן מזרעו למולך. ובעל אוב

בעל אוב - וידעוני בכלל. ששניהם בלאו אחד נאמרו, ותנא נקט אוב שהוא ראשון במקרא:

. המחלל את השבת. וטמא שאכל את הקדש. והבא למקדש טמא. האוכל חלב ודם נותר

והמחלל את השבת - באחת מאבות מלאכות ארבעים חסר אחת ותולדותיהן:

נותר - קדשים לאחר שעבר זמנן:

פגול

פגול - קדשים שחשב לאכלן חוץ לזמנן או חוץ למקומן:

השוחט

השוחט - קדשים בחוץ חייב, אע״פ שלא העלן. דכתיב (ויקרא י״ז:ד׳) ואל פתח אהל מועד לא הביאו דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת:

והמעלה בחוץ. האוכל חמץ בפסח. והאוכל. והעושה מלאכה ביום הכפורים. המפטם את השמן. והמפטם את

ומעלה - נמי בכרת, דכתיב (שם) אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו. ואם שחט והעלה בשוגג, חייב שתי חטאות:

והמפטם את שמן המשחה - במשקל סממנים ובמדת השמן כמו שעשאו משה במדבר. והוא שיעשנו לסוך בו, אבל המפטמו להתלמד או למסרו לצבור אינו חייב:

הקטורת. והסך בשמן המשחה

והמפטם את הקטורת - אחד עשר סממני הקטורת אם לקח מכל אחד מהם כפי משקלו הקצוב בדברי חכמים ועירבם כדרך שהיו מערבים הקטורת שמקטירים בבית המקדש, חייב כרת. והוא שיעשנו להריח בה, אבל עשאה להתלמד או למסרה לצבור, פטור:

והסך בשמן המשחה שעשה משה, שלא לצורך כהונה ומלכות, חייב - שלא היו נותנים מאותו שמן אלא על ראש הכן גדול, ואפילו היה בן כהן גדול מושחים אותו באותו שמן שעשה משה במדבר. וממנו מושחים מלכי בית דוד. ואין מושחין מלך בן מלך אם לא היה שם מחלוקת, כמו שמשחי שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו, ויואש מפני מחלוקתו של עתליהו, ויהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו. ומשיחת הכהנים היא שיוצקים מן השמן על ראשו ומושחין בין גבות עיניו כמין כ״י יונית. ומשיחת המלכים כמין נזר:

. הפסח והמילה במצות עשה:

הפסח והמילה במצות עשה - ויש בהן כרת, ואין קרבן על שגגתן. אבל כולהו הנך לא תעשה נינהו, וחייבים על שגגתן קרבן, דאין קרבן אלא על לאו. דגבי קרבן כתיב (ויקרא ד׳:י״ג) ועשה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תיעשינה:

(ב) על אלו חייבים על זדונם כרת. ועל שגגתם חטאת. ועל לא הודע

ועל שגגתן חטאת - שגגה שחייבים עליה חטאת היא, כגון הבא על אחת מן העריות כסבור שהיא אשתו, והעובד עבודה זרה שמשתחוה לה כסבור זיבוח וקיטור וניסוך אסרה תורה ולא השתחויה, והמחלל את השבת כסבור חול הוא, וכן כל כיוצא בזה שיודע בעיקר האיסור אלא שנעלם ממנו זה המעשה שעושה. אבל האומר מותר לגמרי, דעוקר כל הגוף, כגון האומר אין שבת בתורה, אין עבודה זרה בתורה, לא שוגג הוא זה אלא אנוס גמור הוא ופטור:

לא הודע - כגון שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן, אכל אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל. אשתו ואחותו עמו במטה, בא על אחת מהן ואינו יודע על איזו מהן בא:

שלהן אשם תלוי

אשם תלוי - לפי שבא על הספק קרוי אשם תלוי, שתולה ומגין עליו מן היסורים, ואינו מכפר, שאם נודע אליו אח״כ בבירור שחטא, מביא חטאת קבועה:

. חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו

המטמא מקדש וקדשיו - שנכנס למקדש כשהוא טמא, או אכל קדשים בטומאה:

. מפני שהוא בעולה ויורד

מפני שהוא בעולה ויורד - ואין אשם תלוי בא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה, והאי הואיל ושגגתו בעולה ויורד, אין בלא הודע שלו אשם תלוי:

. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אף המגדף

אף המגדף - אין מביאין על שגגתו חטאת, ועל לא הודע שלו נמי אין חייבים אשם תלוי. דרחמנא אמר גבי חטאת, לעושה בשגגה, פרט למגדף שאין בו מעשה. והלכה כחכמים:

. שנאמר (במדבר טו, כט) תורה אחת יהיה לכם. לעושה בשגגה. יצא מגדף שאינו עושה מעשה:

(ג) יש מביאות קרבן ונאכל. ויש מביאות ואינו נאכל. ויש שאינן מביאות. אלו מביאות קרבן ונאכל. המפלת כמין בהמה חיה ועוף

כמין בהמה חיה ועוף - הואיל ונאמרה בהן יצירה כאדם. ואין הלכה כר׳ מאיר:

דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת האדם. המפלת סנדל

סנדל - ולד הוא, אלא שנפחתה צורתו. ולשון סנדל, שנאוי ודל. כך מצאתי. ורבותי פירשו שהיא חתיכת בשר עשויה כצורות סנדל ורגילה לבוא עם ולד:

. או שליא

שליא - שאין שליא בלא ולד:

. ושפיר מרוקם

שפיר מרוקם - עור שהולד מרוקם בו שיש בתוכו צורת אברים קטנים. ולפי שעשוי כשפופרת של ביצה קרוי שפיר:

. והיוצא מחותך. וכן שפחה שהפילה

וכן שפחה שהפילה - דסלקא דעתך אמינא כי קאמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה, הני מילי מצוות השוות באיש ובאשה, אבל יולדת דבנשים איתא ובאנשים ליתא אימר לא תחייב שפחה, להכי תני וכן שפחה שהפילה:

. מביאה קרבן ונאכל:

(ד) אלו מביאות ואינו נאכל. המפלת ואין ידוע מה הפילה

ואין ידוע מה הפילה - אם צורת אדם וחייבת, אם דגים וחגבים ופטורה. מביאה קרבן שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת. על של עולה מתנה ואומרת, אם מין חובה ילדתי, תהא לחובתי, ואם לאו, תהא עולת נדבה. אבל חטאת, לא מציא לאתנויי, דאין חטאת נדבה, ומייתא בספק. ואינו נאכל, דשמא לאו בת קרבן היא, ומליקתה כנבילה בעלמא. ומשום חולין בעזרה, לא אכפת לן, דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיב אכילה:

וכן שתי נשים שהפילו

וכן שתי נשים שהפילו - במחבוא:

. אחת ממין פטור. ואחת ממין חובה. אמר רבי יוסי אימתי

אחת מין פטור - כמין דגים וחגבים:

ואחת מין חובה - סנדל או שליא. ואין ידוע איזו הפילה מין חובה. מביאים כל אחת שתי תורים ואינו נאכל:

אימתי - אינו נאכל:

בזמן שהלכו

בזמן שהלכו - שהביאו קניהן לכהן והלכו לדרכן ואין יכולים להתנות. אבל אם שתיהן עומדות כאחת, מביאות חטאת אחת ומתנות ביניהן, אם אני החייבת, הרי הוא שלי [וחלקך מחול לי]. ואם את החייבת, הרי הוא שלך [וחלקי מחול לך], ואותו חטאת קרב ונאכל. דדוקא חטאת שבא על חטא אין תנאי מועיל בו, דכתיב (ויקרא ד׳:כ״ג) או הודע אליו חטאתו, אבל הכא דכי קא מייתין נשים קרבן לאשתרויי באכילת קדשים הוא, מייתין ומתניין. ואין הלכה כר׳ יוסי:

זו למזרח וזו למערב. אבל אם היו שתיהן עומדות כאחת. מביאות קרבן ונאכל:

(ה) אלו שאינן מביאות. המפלת שפיר מלא מים. מלא דם מלא גנינים

גנינים - גוונים. ואני שמעתי כמין תולעים:

. המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים. המפלת יום ארבעים

המפלת יום ארבעים - דעד שיעברו ארבעים יום להריונה הוי מיא בעלמא:

. ויוצא דופן. רבי שמעון מחייב ביוצא דופן.

ר׳ שמעון מחייב ביוצא דופן - דכתיב (שם י״ב) ואם נקבה תלד, והוה ליה למכתב ואם נקבה היא, אלא ריבה לה לידה אחרת, ומאי היא, יוצא דופן. ותנא קמא סבר, אמר קרא (שם) אשה כי תזריע וילדה, עד שתלד ממקום שמזרעת:

(ו) המפלת אור לשמנים ואחד. בית שמאי

המפלת לאור שמונים ואחד - שילדה נקבה, וליל שמונים ואחד שהיתה ראויה למחר להביא כפרתה הפילה:

בית שמאי פוטרים מן הקרבן - מלידה שניה. אע״ג דלאחר מלאת הוא, הואיל ולילה היא ולא יצתה שעה ראויה לקרבן, דלילה מחוסר זמן קרבן היא, דכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צוותו, הלכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי:

פוטרין מן הקרבן. בית הלל מחייבים. אמרו בית הלל לבית שמאי. מאי שנא אור

מאי שנא אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד - דודאי חייבת קרבן על הנפל שהפילה לדברי הכל הואיל ואחר מלאת הפילה:

לשמנים ואחד מיום שמנים ואחד. אם שוה לו לטומאה

אם שוה לו לטומאה - שהרי אתם מודים שבשקיעת החמה של יום שמונים כלו ימי טוהר שלה ואם ראתה בליל שמונים ואחד טמאה:

לא ישוה לו לקרבן. אמרו להם בית שמאי לא. אם אמרתם במפלת יום שמנים ואחד. שכן יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. תאמרו במפלת אור לשמנים ואחד שלא יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. אמרו להן בית הלל. והרי המפלת יום שמנים ואחד שחל להיות בשבת. תוכיח. שלא יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. וחייבת בקרבן. אמרו להם בית שמאי. לא. אם אמרתם במפלת יום שמנים ואחד שחל להיות בשבת. שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד. ראוי לקרבן צבור. תאמרו במפלת אור לשמנים ואחד. שאין הלילה ראוי. לא לקרבן יחיד. ולא לקרבן צבור. הדמים אינן מוכיחין. שהמפלת בתוך מלאת. דמיה טמאין. ופטורה מן הקרבן:

הדמים אינם מוכיחים - והדם שאתם אומרים אם שוה לו לטומאה, אינו ראיה, שהרי המפלת תוך מלאת דמה טמא מפני הלידה, ואינה חייבת קרבן שני לפי שכל שבא בתוך מלאת נחשב כאילו בא עם הולד הראשון ובהא מודו בית הלל:

(ז) האשה שיש עליה ספק חמשה זיבות וספק חמשה לידות. מביאה קרבן אחד

חמשה ספיקי זיבות - ספק זיבה הוי כגון טועה שראתה שלשה ימים ואינה יודעת אם בימי נדתה אם בימי זיבתה, מביאה קרבן ואינו נאכל. וספק לידה הוי כגון הפילה ואינה יודעת מה הפילה. ואם יש עליה חמשה ספיקות של זיבה או חמשה ספיקות של לידה:

מביאה קרבן אחד - חטאת העוף הבא על הספק:

. ואוכלת בזבחים

ואוכלת בזבחים - שהרי הקרבן הזה לטהרה בא, הרי הוא כטבילה, שאם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולם, אף קרבן זה כן:

. ואין השאר עליה חובה

ואין השאר עליה חובה - לא הצריכוה חכמים להביאן, שאף האחת בקושי התירו להקריב ספק מליקת חולין למזבח, אלא שאם לא כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים:

. חמש לידות ודאות

חמש לידות ודאות, או חמש זיבות ודאות, מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים - כדפרישנא:

. חמש זיבות ודאות. מביאה קרבן אחד. ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה

והשאר עליה חובה - דתניא, יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם, תלמוד לומר (ויקרא י״ב:ז׳) זאת תורת היולדת:

. מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב. אמר רבן שמעון בן גמליאל. המעון הזה

קינין - שתי קינין. דהיינו ארבע תורין:

בדיני זהב - בשני [דינרי] זהובים, דינר זהב לכל קן:

המעון הזה - שבועה היא:

. לא אלין הלילה. עד שיהו בדינרין. נכנס לבית דין ולימד

נכנס לבית דין ולימד כו׳ - אע״פ שהיקל בשל תורה. ולימד דבר שאינו כהלכה, משום עת לעשות לה׳ עשה כן. שאלמלא כן לא ימצאו, וימנעו העניות מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף:

האשה שיש עליה. חמש לידות ודאות. חמש זיבות ודאות. מביאה קרבן אחד. ואוכלת בזבחים. ואין השאר עליה חובה. ועמדו קינים בו ביום ברבעתים:

ברבעתים - שני קינין בשני רבעי דינר כסף. ודינר זהב הוא עשרים וחמש דינרי כסף: