013_מסכת זבחים פרק יג

זבחים פרק יג

(א) השוחט

השוחט - קדשים בחוץ והעלן בחוץ. בהעלם אחד. חייב על השחיטה וחייב על ההעלאה. שהן שני גופי עבירה, דתרוייהו כתיבי אשר ישחט ואשר יעלה:

והמעלה בחוץ. חייב על השחיטה וחייב על העלייה. רבי יוסי הגלילי אומר. שחט בפנים והעלה בחוץ חייב. שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור. שלא העלה בחוץ אלא דבר פסול. אמרו לו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו:

כיון שהוציאו פסלו - ואפילו הכי חייב, והוא הדין לשוחט בחוץ ומעלה בחוץ. ור׳ יוסי הגלילי אמר לך, מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן היתה לו שעת הכושר, תאמר לשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שלא היתה לו שעת הכושר. ואין הלכה כר׳ יוסי הגלילי:

(ב) טמא שאכל בין קדש טמא. ובין קדש טהור. חייב. רבי יוסי הגלילי אומר

הטמא שאכל כו׳ - משום דפליגי ר׳ יוסי הגלילי ורבנן בתרוייהו ודמו הנך תרתי פלוגתא אהדדי, תנינהו גבי הדדי:

רבי יוסי הגלילי אומר וכו׳ - כשנטמא הגוף ואחר כך נטמא הבשר כולי עלמא לא פליגי דחייב כרת. כי פליגי, שנטמא הבשר ואחר כך נטמא הגוף, רבנן אית להו איסור כולל, דמתוך שחל עליו איסור טומאת הגוף לאסרו בבשר טהור שהיה מותר בו מתחלה, חל נמי אף על הבשר טמא ואע״פ שהיה אסור ועומד, כדי שיתחייב עליו אף משום טומאת הגוף. ור׳ יוסי הגלילי לית ליה איסור חל על איסור באיסור כולל ואין איסור של טומאת הגוף חל על איסור של טומאת בשר. ואין הלכה כר׳ יוסי הגלילי:

. טמא שאכל טהור חייב. וטמא שאכל טמא. פטור. שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו אף טמא שאכל טהור. כיון שנגע בו טימאהו. וטהור שאכל טמא פטור

וטהור שאכל טמא פטור - מן הכרת. וסופג את הארבעים משום (ויקרא ז׳:י״ט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל:

. שאינו חייב אלא על טומאת הגוף:

שאינו חייב אלא על טומאת הגוף - כדכתיב (שם) וטומאתו עליו ונכרתה, בטומאת הגוף הכתוב מדבר:

(ג) חומר בשחיטה מבעלייה. ובעלייה מבשחיטה. חומר בשחיטה. שהשוחט להדיוט

שהשוחט להדיוט כו׳ - השוחט קדשים בחוץ לאכילת הדיוט חייב:

חייב. והמעלה להדיוט פטור. חומר בעלייה. שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורים

המעלה בחוץ - לצורך הדיוט, פטור משום העלאת חוץ. דגבי שחיטה כתיב דם יחשב לאיש, אפילו השוחט לאיש. וגבי העלאה כתיב לעשות אותו לה׳, אינו חייב כשמעלהו בחוץ עד שיכוין בו לה׳:

ושחטו פטורים - דכתיב (שם י״ז) דם יחשב לאיש ההוא, אחד ולא שנים:

. אחזו באבר והעלוהו. חייבין. העלה

והעלוהו חייבין - דכתיב (שם) איש איש וגו׳ אשר יעלה כו׳, שאין תלמוד לומר איש איש, אלא לרבות שנים שאחזו באבר והעלוהו, שהן חייבין:

העלה - ונודע לו:

וחזר והעלה

וחזר והעלה - מאותה בהמה עצמה, חייב על כל אחת ואחת:

. וחזר והעלה. חייב על כל עלייה ועלייה. דברי רבי שמעון. רבי יוסי אומר. אינו חייב אלא אחת. ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח

עד שיעלה לראש המזבח - דכתיב (בראשית ח׳) ויבן נח מזבח לה׳. אלמא אפילו במת יחיד שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח:

. רבי שמעון אומר. אפילו העלה על הסלע

אפילו העלה על הסלע - דכתיב (ויקרא י״ז) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה׳ פתח אהל מועד, ולא מזבח בבמת יחיד. ובפרשת המעלה בחוץ כתיב. והלכה כר׳ יוסי:

. או על האבן. חייב:

(ד) אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין. שהיה פסולן בקדש

שהיה פסולן בקדש - כגון הלן והיוצא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, הואיל ובפנים אם עלו לא ירדו, מתקבל בפנים קרינן ביה וחייבין עליהן בחוץ, דכתיב (שם) לעשות אותו לה׳, כל הנעשה לה׳ חייבין עליו בחוץ, וכל שאינו נעשה לה׳ אין חייבין עליו בחוץ:

. והקריבן בחוץ. חייב. המעלה כזית מן העולה

המעלה כזית מן העולה ומאימורין - חצי זית מזה וחצי זית מזה:

ומן האימורין בחוץ. חייב

חייב - דכולה כליל:

. הקומץ. והלבונה

הלבונה - של מנחת נדבה:

. והקטרת. ומנחת כהנים

והקטורת - של כל יום פרס שחרית ופרס בין הערבים:

ומנחת כהנים - שהיא כליל וראויה להעלאה כקומץ של מנחת ישראל. אבל שיירי מנחת ישראל אינו חייב על העלאתן בחוץ:

. ומנחת כהן

מנחת כהן משיח - עשירית האיפה שהוא מביא בכל יום:

המשיח. ומנחת נסכין. שהקריב מאחד מהן כזית

כזית - דהיינו שיעור הקטרה:

בחוץ. חייב. רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את

עד שיקריב את כולן - דקסבר כל המתירין מפסלי בחסרון, וכל זמן שלא קרבו כולן לא הויא הקטרה לצאת בעלים ידי חובתן. ולרבנן הני נמי הוי הקטרתן בכזית, היכא דכולו קיים ולא חסרו קודם הקטרה:

כולו. וכולם שהקריבן בפנים. ושייר בהן כזית והקריבן בחוץ חייב. וכולם שחסרו כל שהן והקריבן בחוץ. פטור:

ושייר מהן וכו׳ חייב - שהרי בזה נגמרה הקטרה:

וכולן שחסרו כל שהן - קודם הקטרה על ידי איבוד או שריפה, נפסלו בחסרונן, דכתיב (ויקרא ב׳:ג׳) והנותרת מן המנחה, פרט לשחסרה היא או שחסר קומצה קודם הקטרה:

(ה) המקריב קדשים

המקריב קדשים ואימוריהן - שהקריב הבשר והאימורים מחוברים בו, חייב משום אימורים. ולא אמרינן הרי בשר חוצץ בין האימורין לאש ודכוותה בפנים לאו העלאה היא דרחמנא אמר (שם א׳) על העצים אשר על האש, והמעלן בחוץ נמי לא יהא חייב. לא אמרינן הכי לפי שמין במינו אינו חוצץ:

ואימוריהם בחוץ חייב. מנחה שלא נקמצה

מנחה שלא נקמצה - אינה ראויה לפנים. הלכך המקריבה בחוץ פטור:

והקריבה בחוץ פטור. קמצה וחזר קומצה לתוכה

קמצה וחזר קומצה לתוכה - והקריבה בחוץ חייב. שכיוצא בה בפנים כשרה כדתנן בהקומץ נתערב קומצה בשיריה לא יקטיר ואם הקטיר כשרה:

והקריבה בחוץ חייב:

(ו) הקומץ והלבונה

הקומץ והלבונה - של מנחת נדבה. שניהם מתירים את שיריה לאכילה הלכך רבי אלעזר פוטר דבעי הקטרת כל המתיר:

שהקריב את אחד מהן בחוץ חייב. רבי אלעזר פוטר. עד שיקריב את השני. אחד בפנים

אחד בפנים - תחלה ואחר כך השני בחוץ חייב. שזה גמר ובו הכל תלוי:

ואחד בחוץ חייב. שני בזיכי לבונה

שני בזיכי לבונה - מתירים לחם הפנים:

שהקריב את אחד מהן בחוץ חייב. רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את השני. אחד בפנים ואחד בחוץ חייב. הזורק מקצת דמים בחוץ חייב. רבי אלעזר אומר אף המנסך מי חג בחג בחוץ חייב. רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב:

מי החג - שנתמלאו לשם ניסוך המים בחג הסכות, אם ניסך אותן בחוץ חייב דסבר ניסוך המים בחג דאורייתא היא הלכך מחייב עלה בחוץ ואין הלכה כר״א בכולה מתניתין ונסוך המים בחג לאו דאורייתא היא אלא הלכה למשה מסיני:

שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב - בשירי דמים הפנימים מיירי וסבר דשירי הדם מעכבים בהם הילכך עבודה היא להתחייב עליה בחוץ אבל בשירי הדם של מזבח החיצון מודה ר׳ נחמיה שאינם אלא למצוה ולא לעכב, הילכך הזורקן בחוץ ודאי פטור. ואין הלכה כרבי נחמיה:

(ז) המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ חייב. מלק בחוץ

מלק בחוץ - נבלה היא שאין מליקה אלא בפנים לכך פטור על העלאתו בחוץ. וא״ת והלא כל הנעלים בחוץ נפסלו ביציאתן, וכן השוחט בחוץ פסול הוא וחייבין על העלאתו התם רחמנא רבייה אבל לענין שאר פסולים מתקבלים בפנים בעינן:

והעלה בחוץ פטור. השוחט את העוף בפנים והעלה בחוץ פטור. שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב

שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב - אף על העלאה. דכל שמתחייב על שחיטתו בחוץ אם חזר והעלן הוא או אחר, חייב:

. נמצא דרך הכשרו

נמצא דרך הכשרו בפנים - בגמרא קאמר, תני דרך חיובו בפנים פטורו בחוץ, ודרך חיובו בחוץ פטורו בפנים. כגון שחט העוף בפנים והעלה בחוץ פטור. שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב. מלק בפנים והעלה בחוץ חייב. מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור. נמצא, במקום שמתחייב על העלאתו אם נעשית העבודה הראשונה בפנים כגון במליקת פנים פטור על העלאתו אם נעשית המליקה בחוץ. ודרך שמתחייב על העלאה אם נעשית עבודה הראשונה בחוץ כגון בשחיטה, פטורו בפנים, אם נשחט בפנים והעלה בחוץ:

מבפנים פטורו בחוץ. דרך הכשרו בחוץ פטורו בפנים. רבי שמעון אומר

רבי שמעון אומר כו׳ - במלתיה דתנא קמא חסורי מחסרא והכי קתני, וכן השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור, דאינה מתקבלת בפנים, דכתיב (ויקרא י״ט:ו׳) ביום זבחכם, ולא בלילה, ונמצא הזבח פסול ולפיכך אינו חייב על העלאתו. אבל אם שחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ חייב, מפני שהשחיטה בחוץ בלילה כשרה היא לפיכך חייב שתים על השחיטה ועל ההעלאה. ופליג רבי שמעון בהא ואמר, כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ. כלומר, כשם שהשוחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ חייב, כך אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ חייב על ההעלאה, חוץ מהשוחט עוף בפנים והעלהו בחוץ שהוא פטור אע״פ שאם שחט והעלה בחוץ חייב. ואין הלכה כר׳ שמעון:

כל שחייבין עליו בחוץ. חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ. חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ:

(ח) החטאת שקבל דמה בכוס אחד. נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים

נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים חייב - מלתא דפשיטא היא, ומשום סיפא נקט לה, נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ שאינו נותן בחוץ אלא שיירי הדם, חייב. ומתניתין כרבי נחמיה דסבר שיריים מעכבים. ואינה הלכה:

. בפנים וחזר ונתן בחוץ. חייב. שכולו ראוי לבא בפנים. קבל דמה בשתי כוסות נתן שניהם בפנים. פטור. שניהם בחוץ חייב. אחד בפנים

שניהן בחוץ חייב - אחת. ואם היתה לו ידיעה בינתיים, חייב שתים:

אחד בפנים - ואח״כ השני בחוץ, פטור. ואפילו לרבי נחמיה דסבר כוס אחד עושה את חבירו דחוי להיות נשפך לאמה, הלכך אפילו שיריים לא הוי:

ואחד בחוץ פטור. אחד בחוץ ואחד בפנים חייב על החיצון. והפנימי מכפר

והפנימי מכפר - להכשיר הזבח. שהדם הנזרק תחלה בחוץ לא עשה המשויר כיוצא בו:

. למה הדבר דומה למפריש חטאתו ואבדה. והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה. והרי שתיהן עומדות. שחט שתיהן בפנים. פטור. שחט שתיהן בחוץ חייב

שתיהן בחוץ חייב - על כל אחת ואחת. דבשעת שחיטה כל אחת היתה ראויה בפנים:

. אחת בפנים

אחת בפנים - והשניה אחר כן בחוץ, פטור. דהויא לה חטאת שנתכפרו בעליה, ולמיתה אזלה ואינה מתקבלת בפנים:

ואחת בחוץ פטור. אחת בחוץ ואחת בפנים חייב על החיצונה

חייב על החיצונה - דהא חזיא לפנים דאיזה מהן שירצה יקריבה:

והפנימית מכפרת. כשם שדמה פוטר את בשרה

כשם שדמה פוטר את בשרה - מן המעילה, [דזריקת דם מוציאה בשר קודש קדשים מן המעילה דיהבה בה] שעת היתר לכהנים:

. כך הוא פוטר את בשר חברתה:

כך הוא פוטר את בשר חברתה - ואע״פ שפסולה [ואשחט שניהם בפנים קאי]. ואשמועינן הכא דהיכא דמונחות שתיהן וקדם וזרק את דם האחת, פטר את חברתה מן המעילה משום חטאת שנתכפרו בעליה, דקיימא לן החטאות המתות לא נהנין ולא מועלין: