014_מסכת זבחים פרק יד

זבחים פרק יד

(א) פרת חטאת

פרת חטאת - פרה אדומה. שנאמר בה חטאת היא:

ששרפה חוץ מגיתה

חוץ מגיתה - מערכה של עצים מסודרין כמין גת היו עושים לה במקום ששוחטים אותה בהר המשחה כנגד פתחו של היכל. ואם שחטה חוץ למקום ההוא פסולה. אבל אינו חייב עליה משום שוחט קדשים בחוץ, דרחמנא פטריה מדכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו, ומדקפיד קרא לענשו שלא הביאו, שמע מינה בעומד להביאו שם משתעי קרא:

. וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ פטור שנאמר (ויקרא יז, ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו. כל שאינו ראוי

כל שאינו ראוי לבוא - כו׳ שאינו עתיד להקריב:

לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו:

(ב) הרובע. והנרבע. והמוקצה. והנעבד. והאתנן. והמחיר. והכלאים. והטריפה. ויוצא דופן. שהקריבן בחוץ פטור. שנאמר (ויקרא יז, ד) לפני משכן ה'. כל שאינו ראוי לפני משכן ה' אין חייבין עליו. בעלי מומין. בין בעלי מומין קבועים בין בעלי מומין עוברים. שהקריבן בחוץ פטור. רבי שמעון אומר בעלי מומין קבועין פטור. ובעלי מומין עוברין. עוברין בלא תעשה

בלא תעשה - הואיל וראויין לבא לאחר זמן אין בהם כרת אלא לאו גרידא דלא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום (דברים י״ב:ח׳):

. תורים שלא הגיע זמנן

תורים שלא הגיע זמנן - [כדתנן בחולין (כ״ב ע״ב) משיזהיבו כשרין ומקמי הכי פסולין] דתורים גדולים ולא קטנים בעיניו:

ובני יונה שעבר זמנן

ובני יונה שעבר זמנן - דבני יונה קטנים ולא גדולים, ופסולים מתחלת הציהוב ואילך:

שהקריבן בחוץ פטור. רבי שמעון אומר בני יונה שעבר זמנן פטור. ותורים שלא הגיע זמנן בלא תעשה

בלא תעשה - הואיל וראויין לאחר זמן יש בהן לא תעשה לשוחטן בחוץ:

. אותו ואת בנו

אותו ואת בנו - ששחט אחד מהן ובא להקריב השני בו ביום ואסור משום אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כ״ב:כ״ח):

. ומחוסר זמן

ומחוסר זמן - בין שהיא מחוסר זמן בגופו שלא היה שבעת ימים תחת אמו, בין שהבעלים מחוסרים זמן כדמפרש לקמן. וצריכא לאשמועינן פלוגתא דר׳ שמעון ורבנן בכולהו, דאי אשמועינן בבעלי מומין, בהא קאמרי רבנן משום דמאיסי, אבל תורים ובני יונה דלא מאיסי. אימא מודו ליה לר׳ שמעון. ואי אשמועינן תורים ובני יונה, משום דלא חזו ואידחו, אבל בעלי מומין דחזו ואידחו אימא מודה להו ר׳ שמעון לרבנן. ואי תנא הני תרתי, משום דפסולא דגופא, אבל אותו ואת בנו דפסולא מעלמא קאתי להו אימא מודו ליה רבנן לר׳ שמעון, צריכא. ואין הלכה כר׳ שמעון:

פטור. רבי שמעון אומר הרי זה בלא תעשה. שהיה רבי שמעון אומר כל שהוא ראוי לבא לאחר זמן. הרי זה בלא תעשה. ואין בו כרת. וחכמים אומרים כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה.

(ג) מחוסר זמן. בין בגופו. בין בבעליו. איזה הוא מחוסר זמן בבעליו. הזב. והזבה. ויולדת. ומצורע. שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין

הזב והזבה - שהקריבו בחוץ, בתוך ימי ספרן:

והיולדת - שהקריבה בתוך מלאת:

פטורין - שאין מתקבלין לא לחובה ולא לנדבה:

. עולותיהן ושלמיהן

ואשמם - בגמרא פריך, זב וזבה ויולדת בני אשם נינהו. ומשני, תני מצורע בהדייהו, שהמצורע מביא אשם:

עולותיהן ושלמיהן - בגמרא פריך, הני בני שלמים נינהו. ומשני, תני נזיר בהדייהו, שנזיר מביא שלמים:

בחוץ חייבין

בחוץ חייבין - שהן מתקבלות בפנים נדבה לשמן לאחר שהקריבו חטאתם והמצורע את אשמו:

. המעלה מבשר חטאת מבשר אשם

מבשר חטאת מבשר אשם כו׳ - דכל הני נאכלים לכהנים ואינן קרבים לגבי מזבח, ורחמנא אמר (ויקרא י״ז:ח׳) אשר יעלה עולה או זבח, מה עולה שהיא קרבה על גבי מזבח, אף כל שהוא קרב על גבי מזבח:

. מבשר קדשי קדשים

מבשר קדשי קדשים - כבשי עצרת שהם שלמי צבור ויש להם תורת קדשי קדשים:

מבשר קדשים קלים. ומותר העומר. ושתי הלחם. ולחם הפנים. ושירי מנחות. היוצק

היוצק - השמן על המנחה:

הבולל

הבולל - הפותת. הבולל המנחה בשמן. ופותתה פתים:

. הפותת. המולח. המניף

המניף - המגיש. שמניף את המנחה שטעונה תנופה. ומגישה בחוץ. המנחה שהיא טעונה הגשה בפנים בקרן דרומית מערבית כדכתיב (שם ב׳) והגישה אל המזבח:

. המגיש. המסדר

המסדר - לחם הפנים על השלחן:

את השלחן והמטיב את הנרות. והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור

פטור - דאמר קרא אשר יעלה עולה או זבח, מה העלאה שהוא גמר עבודה, אף כל שהוא גמר עבודה, יצאו אלו שאין אחד מהן גמר עבודה:

. אין חייבין עליו

אין חייבין עליו משום זרות - אם עשה זר אחת מכל העבודות הללו, כגון שבלל או פתת וכו׳. וכן טמא, או מחוסר בגדים, או מי שאינו רחוץ ידים ורגלים, אינו חייב מיתה אע״פ שנפסל אותו דבר שעבד בו:

לא משום זרות. ולא משום טומאה. ולא משום מחוסר בגדים ולא משום רחוץ ידים ורגלים:

(ד) עד שלא הוקם המשכן. היו הבמות מותרות. ועבודה בבכורות. משהוקם המשכן

והעבודה בבכורות - דכתיב (שמות כ״ד) וישלח את נערי בני ישראל, אלו הבכורות שהעבודה בהם:

משהוקם המשכן נאסרו הבמות - דכתיב (ויקרא י״ז) ואל פתח אוהל מועד לא הביאו, מכלל דבאוהל מועד תלי אסורא. ודוקא לישראל נאסרו הבמות, אבל נכרים מותרים להקריב לשמים בכל מקום, ואפילו בזמן הזה. ואסור לישראל להיות שלוחם להקריב ולא לסייעם. אבל להורות להם סדר הקרבה שרי:

. נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. קדשים קלים בכל מחנה ישראל:

(ה) באו לגלגל

באו לגלגל - ולא היה שם בית אלא יריעות המשכן של מדבר:

והותרו הבמות

הותרו הבמות - דרחמנא אמר אשר ישחט במחנה וכו׳ ואל פתח אוהל מועד לא הביאו, פרט לגלגל שלא היה שם מחנה, שכבר בטלו המחנות והתחילו להיות נפוצים בכל הארץ. ומהאי טעמא נמי קדשים קלים נאכלין בכל מקום, שהרי לא היה שם מחנה כמו שהיה במדבר:

. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. קדשים קלים בכל מקום:

(ו) באו לשילה נאסרו הבמות

באו לשילה נאסרו הבמות - דכתיב (דברים י״ב) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה, מכלל דכשיבואו אל המנוחה, הבמות אסורות. ומנוחה זו שילה שהיתה שם מנוחה שלא היו נוסעים ממקום למקום כמו במדבר:

. לא היה שם תקרה אלא בית של אבנים

בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה - דכתיב (שמואל א׳ א׳) ותביאהו בית ה׳ שילה, אלמא בית היה, וכתיב (תהלים ע״ח) ויטוש משכן שילה, אלמא של יריעות היה, מלמד שלא היה שם תקרה אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה:

מלמטן. ויריעות מלמעלן. והיא היתה מנוחה. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה:

ומעשר שני בכל הרואה - ולעיל לא תני מעשר שני, לפי שכל י״ד שנה שהיו בגלגל לא נתחייבו במעשרות עד שכבשו וחלקו. ובכל הרואה היינו בכל מקום שרואין משם שילה, דאמר קרא (דברים י״ב) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה, אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה:

(ז) באו לנוב ולגבעון

באו לנוב ולגבעון - כשחרבה שילה לסוף שלש מאות ושבעים חסר אחת שהיה המשכן שם, ונלקח הארון בימי עלי, באו לנוב, וחרבה נוב בימי שאול ובאו לגבעון. וכל ימי נוב וגבעון היו חמישים ושבע שנה, וכל זמן זה היו הבמות מותרות, דרחמנא אמר באיסור הבמות כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים, ולמה חלקן הכתוב אלא כדי ליתן היתר לבמות בין זו לזו:

הותרו הבמות. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. קדשים קלים בכל ערי ישראל:

קדשים קלים בכל ערי ישראל - והוא הדין למעשר שני, שהרי הקישן הכתוב, דכתיב (שם) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו׳, וכל נדריך אשר תדור, בזמן שקדשים קלים טעונים הבאת מקום אף מעשר שני טעון הבאת מקום, בזמן שקדשים קלים בכל ערי ישראל אף מעשר שני בכל ערי ישראל:

(ח) באו לירושלים. נאסרו הבמות. ולא היה להם עוד היתר. והיא היתה נחלה

והיא היתה נחלה - האמורה בתורה כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, דמשמע משתבואו אל הנחלה יאסרו הבמות:

. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה:

(ט) כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור במות. והקריבן בשעת איסור במות בחוץ. הרי אלו בעשה

הרי אלו בעשה - דשמה תביאו את עולותיכם, דמשמע אבל לא בבמה, ולאו הבא מכלל עשה עשה. אי נמי, עשה והביאום לה׳, ולא תעשה דהשמר לך פן תעלה עולותיך, וכל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא לא תעשה:

ולא תעשה. וחייבין עליהן כרת. הקדישן בשעת היתר במות. והקריבן בשעת איסור במות. הרי אלו בעשה ולא תעשה. ואין חייבין

ואין חייבין עליהם כרת - כיון שהקדישם בשעת היתר הבמות, שאין המקריב בחוץ חייב כרת אלא על קרבן שאם הקריבו בחוץ בשעת הקדשו היה חייב, דומיא דמדבר, דבכרת דשחוטי חוץ כתיב (ויקרא י״ז:ז׳) חוקת עולם תהיה זאת להם, זאת להם ואין אחרת להם:

עליהן כרת. הקדישן בשעת איסור

הקדישן בשעת איסור הבמות - מההיא שעתא קרינן בהו והביאום לה׳, וכיון שהמתין עד שלא יכול לקיימו נתבטל העשה על ידו. אבל לאו וכרת ליכא, דאזהרה ועונש בשעת הקרבה כתיבי, והרי הותרו הבמות:

במות. והקריבן בשעת היתר במות. הרי אלו בעשה. ואין בהם בלא תעשה.

(י) אלו קדשים

ואלו קדשים קרבים במשכן - כגון בזמן הגלגל ונוב וגבעון שהיה שם משכן והיו הבמות מותרות. אלו קדשים צריכין להקריבן במשכן ולא בבמה:

קדשים - שסתמן הוקדשו במשכן, ומאי ניהו קרבנות צבור:

קרבים במשכן. קדשים שהוקדשו למשכן. קרבנות הצבור קרבין במשכן. וקרבנות היחיד בבמה. קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן. יקרבו במשכן. ואם הקריבן בבמה פטור

קרבנות יחיד - סתמן לבמה:

קרבנות יחיד שהוקדששו למשכן - שפירש בשעת הקדשן על מנת להקריבן למשכן:

ואם הקריבן בבמה פטור - מאזהרה ומעונש, שהרי הותרו הבמות. ומיהו אסור לשנות, דכתיב (דברים כ״ג:כ״ד) מוצא שפתיך תשמור ועשית:

. מה בין במת יחיד לבמת צבור. סמיכה

במות צבור - גלגל ונוב וגבעון:

סמיכה - דכתיב לפני ה׳ וסמך, שאין סמיכה בבמה:

ושחיטת צפון

שחיטת צפון - דכתיב (ויקרא א׳:י״א) צפונה לפני ה׳, ואין צפון בבמה:

. ומתן סביב

ומתן סביב - שתי מתנות שהן ארבע. דכתיב בהו (שמות כ״ט:כ׳) את הדם על המזבח סביב, ולא בבמה:

. ותנופה

תנופה - דכתיב תנופה לפני ה׳, ואין תנופה בבמה:

. והגשה

והגשה - דכתיב (ויקרא ב׳:ח׳) והגישה אל המזבח, ואין הגשה בבמה:

. רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה

אין מנחה בבמה - דזבחים אמר קרא בבמה ולא מנחות:

. וכיהון

כיהון - דכתיב (שם י״ד) וזרק הכהן את הדם על המזבח, מזבח צריך כהן ואין במה צריכה כהן:

ובגדי שרת

ובגדי שרת - דכיון דאין צריך כהן אין כאן מקום לבגדי שרת, דבבגדי שרת כתיב (שם ו׳) ילבשם הכהן:

וכלי שרת

וכלי שרת - דבכלי שרת כתיב (שמות כ״ח) לשרת בקדש, ולא בבמה:

וריח ניחוח

וריח ניחוח - אברים שצלאן והעלן, אין בהן משום ריח ניחוח. ודוקא במזבח דכתיב ריח ניחוח לה׳, אבל בבמה אפילו צלאן והעלן אין בכך כלום:

. ומחיצה בדמים ורחוץ ידים ורגלים

ומחיצת דמים - חוט הסיקרא להבדיל בין דמים התחתונים לדמים העליונים. ואין חוט הסקרא בבמה דכתיב (שם כ״ו) והיתה הרשת עד חצי המזבח, ולא בבמה:

רחוץ ידים ורגלים - דכתיב (שם ל׳) בבואם אל אהל מועד ירחצו מים, ולא בבמה:

. אבל הזמן

הזמן - אם חשב על הקרבן לאכלו חוץ לזמנו:

והנותר. והטמא

והטמא - אע״פ שזר כשר להקריב בבמה, אין טמא מקריב בבמה:

. שוים בזה ובזה: