011_מסכת זבחים פרק יא

זבחים פרק יא

(א) דם חטאת

דם חטאת - טעון כבוס. כדכתיב (ויקרא ז׳) ואשר יזה מדמה וגו׳ תכבס במקום קדוש:

שנתז על הבגד. הרי זה טעון כבוס. אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות. שנאמר (ויקרא ו, יט) במקום קדוש תאכל. אחד הנאכלת. ואחד הפנימית

שנאמר במקום קדוש תאכל - ובההוא ענינא כתיב:

ואחד הפנימית - שדמן טעון הזיה בפנים שאינן נאכלות:

טעונות כבוס. שנאמר תורת החטאת

שנאמר תורת החטאת - ברישא דההוא ענינא כתיב:

. תורה אחת לכל החטאות:

תורה אחת לכל החטאות - ודוקא חטאת בהמה. אבל דם חטאת העוף אינו טעון כבוס, דבההוא ענינא תשחט החטאת כתיב, פרט לחטאת העוף שאינה נשחטת:

(ב) חטאת פסולה אין דמה טעון כבוס

אין דמה טעון כבוס - דכתיב אשר יזה מדמה, מדם כשרה ולא מדם פסולה:

. בין שהיה לה שעת הכושר

שעת הכושר - לזריקה:

. בין שלא היה לה שעת הכושר. איזו היא שהיה לה שעת הכושר שלנה

שלנה - שלן דמה:

שנטמאה ושיצאה. ואיזו היא שלא היה לה שעת הכושר. שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה. ושקבלו פסולין

ושקבלו פסולין - גרסינן. ולא גרסינן ושזרקו, דהא אפילו חטאת כשרה שניתז דמה על גבי הבגד לאחר זריקת הדם אינו טעון כיבוס, כדאמרינן אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה:

. וזרקו את דמה:

(ג) נתז מן הצואר

נתז מן הצואר - של בהמה על הבגד, אינו טעון כבוס. דכתיב אשר יזה, לא אמרתי אלא בראוי להזאה:

על הבגד אינו טעון כבוס. מן הקרן

מן הקרן - של מזבח:

ומן היסוד

ומן היסוד - מן השיריים הראויים לישפך על היסוד, ואע״פ שלא נשפכו עדיין. דמאחר שניתן מתן דמה אין שיריים טעונים כבוס, דכתיב אשר יזה, פרט לזה שכבר הוזה מדמה:

אינו טעון כבוס. נשפך על הרצפה ואספו אינו טעון כבוס. אין טעון כבוס אלא הדם שנתקבל בכלי

אלא הדם שנתקבל בכלי - מה טעם קאמר, מה טעם נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כבוס, לפי שאין טעון כבוס אלא הדם שנתקבל בכלי:

. וראוי להזיה. נתז על העור עד שלא הופשט

וראוי להזאה - למעוטי קבל פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה ואח״כ ערבן, דלא קדשי ואין טעונין כבוס:

עד שלא הופשט אין טעון כבוס - דכתיב על הבגד, מה בגד הראוי לקבל טומאה, דאין לך בגד קטן ששמו בגד שאינו ראוי לקבל טומאה אם חשב עליו לכלי כמות שהוא, אף כל הראוי לקבל טומאה, ועד שלא הופשט אינו ראוי לקבל טומאה, ומשהופשט הוי ראוי לקבל טומאה אם חשב עליו לעשות אותו מכסה למרכבה או לכסות בו את המטה ואינו צריך קיצוע:

אינו טעון כבוס. משהופשט. טעון כבוס. דברי רבי יהודה. רבי אליעזר אומר. אף משהופשט

אף משהופשט - כל זמן שלא נתקן להיות כלי:

אינו טעון כבוס. אינו טעון כבוס אלא מקום הדם

אין טעון כבוס - דבעינן דבר המקבל טומאה שאין מחוסר אפילו מחשבה:

אלא מקום הדם - ולא כל הבגד:

. ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה. וראוי לכבוס.

וראוי לקבל טומאה - ואע״פ שמחוסר מחשבה. ובלבד שלא יהא מחוסר מלאכה. וסתמא כר׳ יהודה, וכן הלכה:

וראוי לכבוס - למעוטי כלי עץ. דאע״ג דמקבל טומאה הוא אינו ראוי לכבוס, דבר גרידה הוא ולא בר כבוס:

(ד) אחד הבגד. ואחד השק. ואחד העור. טעונין כבוס במקום קדוש

במקום קדוש - בעזרה:

. ושבירת כלי חרס

ושבירת כלי חרס במקום קדוש - דבתר דכתיב תכבס במקום קדוש, כתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, אתקש שבירת כלי חרס לכבוס, מה כבוס במקום קדוש אף שבירת כלי חרס במקום קדוש:

. במקום קדוש. ומריקה ושטיפה בכלי נחשת במקום קדוש. זה חומר

זה חומר - אכבוס קאי:

בחטאת מקדשי קדשים:

(ה) בגד

בגד - שנתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים:

שיצא חוץ לקלעים. נכנס ומכבסו במקום קדוש. נטמא חוץ לקלעים

נטמא חוץ לקלעים - לאחר שיצא. ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה:

. קורעו

קורעו - ברובו. וטהור מטומאה:

ונכנס ומכבסו במקום קדוש

ונכנס ומכבסו במקום קדוש - ואע״ג דבגד שנטמא וקרעו ברובו עדיין הוא בטומאתו מדרבנן עד שלא ישאר בחבורו כדי רוחב סודר, הכא שרי להכניסו לעזרה כדי לקיים בו מצות כבוס, כיון דמדאורייתא כשנקרע רובו טהור:

. כלי חרס שיצא חוץ לקלעים נכנס ושוברו במקום קדוש. נטמא חוץ לקלעים נוקבו

נוקבו - לטהרו מטומאתו. ודוקא נקב כשיעור שורש קטן דבזה טהר מטומאתו ועדיין כלי הוא ומקיים בו מצות, שבירה במקדש, אבל אם ניקב נקב גדול, דיצא מתורת כלי, שוב אינו נכנס, ושוברו, דרחמנא אמר וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, בשעת שבירה יהיה כלי, והאי בשעת שבירה לא הוי כלי:

ונכנס ושוברו במקום קדוש:

(ו) כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים. נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש. נטמא חוץ לקלעים. פוחתו

פוחתו - דכלי מתכות אינו טהור מטומאתו בנקב כל שהוא אלא בנקב גדול. ומיהו אחר שפחתו. מקיש עליו בקורנס ומחברו כדי שיחזור שם כלי עליו. דבשעת מריקה צריך שיהיה כלי:

ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש:

(ז) אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח

ואחד שעירה לתוכו רותח - מדכתיב (ויקרא ו כא) וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר. דסמך ישבר אצל בו, ולא כתיב ואם בכלי חרש תבושל ישבר, למדרש, אם נבלע בו מכל מקום ישבר:

. אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים. טעונין מריקה ושטיפה. רבי שמעון אומר קדשים קלים אינן

קדשים קלים אינן טעונים מריקה ושטיפה - מודה ר׳ שמעון דבעו הגעלה ברותחין, שהרי הטעם הבלוע נעשה נותר ופולטו לאחר זמן בהיתר אם לא יגעילנו. ומתורת מריקה ושטיפה הוא דממעט ר׳ שמעון לקדשים קלים, דמריקה ושטיפה דקדשי קדשים צריך שיהיה במים ולא ביין ולא במזוג, ואם בשל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי, וצריכים מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ואילו קדשים קלים לר׳ שמעון מגעילן אפילו ביין ואפילו במזוג רותחים, דלא קפדינא אלא להגעיל איסור הנבלע, ואין צריך להגעיל אלא מקום הבשול בלבד, ואחר ההגעלה אין צריך שטיפה בצונן, דכל הנך גזירת הכתוב נינהו בחטאת ובקדשי קדשים, ולא בקדשים קלים. ואין הלכה כר׳ שמעון. דדוקא תרומה ממעטינן מכל הני דאמרן דכתיב יאכל אותה, ותניא, אותה פרט לתרומה שאין לה תורת מריקה ושטיפה כקדשים. אבל קדשים קלים שוין הן לקדשי קדשים לכל תורת מריקה ושטיפה. ובפירוש מריקה ושטיפה נחלקו תנאים בברייתא, יש שאומר מריקה הגעלה בחמין ושטיפה בצונן. ויש מי שאומר מריקה ושטיפה שתיהן בצונן לבתר הגעלה, כדתנן לקמן בסמוך, אלא שמריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס, שזה מבחוץ וזה מבפנים, כלומר שטיפה מבחוץ ומריקה מבפנים. והלכה כדברי האומר מריקה בחמין ושטיפה בצונן:

טעונין מריקה ושטיפה. רבי טרפון אומר אם בשל בו מתחלת הרגל. יבשל בו את כל הרגל

יבשל בו [את] כל הרגל - בלא מריקה ושטיפה, ולבסוף ימרוק וישטוף. לפי שכל יום נעשה גיעול לחבירו, דמתוך ששלמים מרובים ברגל אין בלוע שלהן נעשה נותר, שהרי זמן שלמים לשני ימים, וכי מבשל ביה שלמים האידנא והדר מבשל ביה שלמים למחר משלמים שנשחטו ביום המחרת, פולט מה שבלע אתמול ובולע מן האחרונות, נמצא שאינו בא לידי נותר:

. וחכמים אומרים עד זמן אכילה

וחכמים אומרים עד זמן אכילה - שלא יהא בין סוף הבשול לתחלת מריקה ושטיפה אלא זמן אכילה בלבד ולא יותר מזה. דכתיב ומורק ושוטף, וכתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה, ולמה סמכן הכתוב, לומר לך שממתין זמן אכילה בלבד והדר עביד ליה מריקה ושטיפה בו ביום מיד. והלכה כחכמים:

. מריקה ושטיפה. מריקה. כמריקת הכוס. ושטיפה כשטיפת הכוס. מריקה בחמין. ושטיפה בצונן. והשפוד והאסכלה

האסכלה - גראדיל״א בלע״ז. והיא עשויה כעין שבכה וצולין עליו צלי:

מגעילן

מגעילן - בחמין:

בחמין:

(ח) בישל בו קדשים וחולין. או קדשי קדשים וקדשים קלים. אם יש בהן בנותן טעם. הרי הקלים נאכלין

הרי הקלים נאכלין כחמורים ואינן טעונין מריקה - מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אם יש בהן בנותן טעם הרי קלים נאכלים כחמורים לפנים מן הקלעים ליום ולילה וטעונים מריקה ושטיפה ופוסלים במגע. אין בהן בנותן טעם אין הקלים נאכלים כחמורים ואין בהן מריקה ושטיפה ואין פוסלים במגע. ומתניתין ר׳ שמעון היא דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה, הלכך כשלא נתנו טעם קדשי קדשים בקדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה:

כחמורין. ואינן טעונין מריקה ושטיפה. ואינם פוסלין במגע. רקיק

רקיק - פסול, שנגע ברקיק כשר, ובלע הכשר מן הפסול:

שנגע ברקיק. וחתיכה בחתיכה. לא כל הרקיק ולא כל החתיכות אסורין. אינו אסור אלא מקום שבלע: