010_מסכת זבחים פרק י

זבחים פרק י

(א) כל התדיר מחבירו

כל התדיר מחבירו קודם את חבירו - דכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד. מכדי כתיב מלבד עולת הבוקר, העשויה כבר משמע, מינה שמעינן דתמידין קודמין למוספין, אשר לעולת התמיד למה לי, פשיטא דעולת הבוקר עולת התמיד היא, אלא תלה לך טעם הקדמתה בתדירות כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו. דמשום היא גופה לא הוה צריך לפרושי:

. קודם את חבירו. התמידים קודמין למוספין. מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש. מוספי ראש חדש קודמין למוספי ראש השנה. שנאמר (במדבר כח, כג) מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה:

(ב) וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו. דם חטאת קודם לדם עולה

דם חטאת קודם לדם עולה - אם שניהם שחוטין ועומדין ליזרק:

. מפני שהוא מרצה

שהוא מרצה - מכפר על חייבי כריתות שצריכים ריצוי גדול:

. אברי עולה קודמין

אברי עולה קודמין - בהקטרתן:

לאימורי חטאת

לאימורי חטאת - אם נזרקו דמי שניהם:

. מפני שהן כליל

מפני שהן כליל - וצד ריבוי הוא זה למזבח:

לאשים. חטאת קודמת לאשם. מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות

על ארבע קרנות - ואשם שתי מתנות שהן ארבע ולא על הקרנות:

ועל היסוד

ועל היסוד - שפיכת שיירים. ובאשם לא מצינו שנאמר בו:

. אשם קודם לתודה ולאיל נזיר. מפני שהוא קדשי קדשים. התודה ואיל נזיר קודמין לשלמים. מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונים לחם. שלמים קודמין לבכור. מפני שהם טעונין מתן ארבע

מתן ארבע - שתי מתנות שהן ארבע, ובכור אינו טעון אלא מתנה אחת ואינו טעון סמיכה ונסכים ולא תנופת חזה ושוק:

. וסמיכה. ונסכים ותנופת חזה ושוק:

(ג) הבכור קודם למעשר. מפני שקדושתו מרחם. ונאכל לכהנים

ונאכל לכהנים - והמעשר אין לכהנים חלק בו אלא כולו נאכל לבעלים:

. המעשר קודם לעופות. מפני שהוא

מפני שהוא מין זבח - זביחת סכין. ועוף במליקה. וזבחים חשיבי:

זבח. ויש בו קדשי קדשים

ויש בו קדשי קדשים - ואע״ג דקרבן עוף כולו קדשי קדשים, או חטאת או עולה, זבחים יש להן לחלק גבוה שני דברים, דמו ואמוריו, משא״כ לחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה, וכיון דקדמה לחטאת העוף כל שכן לעולת העוף, דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף כדמפרש ואזיל:

דמו ואימוריו:

(ד) העופות קודמין למנחות. מפני שהן מיני דמים

שהן מיני דמים - ומיני דמים כפרתן מרובה:

. מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה. מפני שהיא באה על חטא. חטאת העוף קודמת לעולת העוף

חטאת העוף קודמת לעולת העוף - דכתיב (ויקרא ה׳:ח׳) והקריב את אשר לחטאת ראשונה, בנה בנין אב לכל החטאות שקודמות לעולה בין בבהמה בין בעוף:

. וכן בהקדשה:

וכן להקדשה - כשהוא מפריש קנו, דהיינו שתי תורים או שני בני יונה, קורא שם לחטאת תחלה:

(ה) כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות

קודמות לאשמות - אם היה מחוייב חטאת ואשם ומביאן, חטאת קודמת. כדתנן שדמה נתן על ארבע קרנות ועל היסוד:

חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא

מפני שהוא בא להכשיר - את המצורע לקדשים ולביאת מקדש. הלכך חשיבותא הוא לגביה, שהטהרה תלויה בו:

על ידי הכשר. כל האשמות שבתורה באים בני שתים. ובאין בכסף שקלים. חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע

ובאים בכסף שקלים - דכתיב (ויקרא ה׳:ט״ו) בערכך כסף שקלים, באשם מעילות, ואתי אשם תלוי ואשם גזילות בגזירה שוה בערכך בערכך, ואשם שפחה חרופה גמר באיל איל:

חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע - דכתיב בהו (במדבר ו׳:י״ב) כבש בן שנתו. ומדאיל בן שתי שנים בשתי סלעים, כבש בן שנה לאו בשתי סלעים הוא:

. שהן באין בני שנתן. ואינן באין בכסף שקלים:

(ו) כשם שהן קודמים בהקרבתן. כך הן קודמין באכילתן. שלמים

כך הם קודמים לאכילה - אכולהו דבני אכילה קאי, כגון חטאת לאשם, ואשם לתודה, ותודה לשלמים:

שלמים - של קרבן אמש:

של אמש. ושלמים של היום. של אמש קודמין. שלמים של אמש. וחטאת ואשם של היום. של אמש קודמין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים

וחכמים אומרים כו׳ - והלכה כחכמים. ותדיר ומקודש, כגון דם עולת תמיד ודם חטאת עומדים, זה תדיר וזה מקודש ממנו, דהא אמרן דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה. הא מלתא מיבעיא בגמרא ולא אפשיטא. ונראה דתדיר קודם:

החטאת קודמת מפני שהיא קדשי קדשים:

(ז) ובכולם הכהנים רשאין לשנות באכילתן. לאכלן צלויים שלוקים ומבושלים. ולתת לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה. דברי רבי שמעון. רבי מאיר אומר. לא יתן לתוכו תבלי תרומה. שלא יביא את התרומה לידי פסול:

ובכולן - בכל הנאכלים:

רשאים הכהנים לשנות באכילתן - כגון לאכלן צלויין מבושלין ושלוקין. דבמתנות כהונה כתיב (שם י״ח) לך נתתים למשחה, לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים צלי שלוק ומבושל ובמטעמים ותבלין:

שלא יביא את התרומה לידי פסול - לפי שהתבלין שבלעו טעם הקדשים אם יבואו לידי נותר הרי הן באזהרה משום טעם הקדשים שבלוע בהן:

(ח) אמר רבי שמעון. אם ראית שמן שהוא מתחלק

שהוא מתחלק - לאכילת כהנים:

בעזרה אין אתה צריך לשאול מה הוא. אלא מותר רקיקי

מותר רקיקי מנחת ישראל - מנחת מאפה שבאה חלות ורקיקין. חלות בוללן, ורקיקין מושחן. ואמר ר׳ שמעון במסכת מנחות [דף ע״ה] מרשחן במין כ״י [כ״ך יונית], דשאר השמן נאכל לכהנים.

מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע. אם ראית שמן שהוא נתון על גבי האשים. אין אתה צריך לשאול מה הוא. אלא מותר רקיקי

מותר רקיקי מנחת כהנים - דמנחת כהנים כולה כליל, השמן שצף על גבה ונותר שאינו נבלע בה, שורפים אותו בפני עצמו:

מנחות כהנים ומנחת כהן המשיח שאין מתנדבים שמן

ומותר מנחת כהן המשיח - לפי ששמנה מרובה, שלשה לוגין לעשרון, ומתוך שהיא אפויה תחלה אין שמנה נבלע בפתיתיה וצריך להקטיר המותר בפני עצמו:

שאין מתנדבים שמן - לפיכך לא יעלה על דעתך שיהא השמן המתחלק או הנקטר נדבה:

. רבי טרפון אומר. מתנדבים שמן:

ר׳ טרפון אומר מתנדבים שמן - בפני עצמו. ואין פחות מלוג. ונשרף בפני עצמו. והלכה כר׳ טרפון. וכן הלכה שמתנדבים יין בפני עצמו ואין מתנדבים פחות משלשה לוגין, וזורקין אותו על גבי האשים ונשרף שם. ואע״ג דהוא מכבה אש המערכה ורחמנא אמר לא תכבה, הואיל ואינו מתכוין לכבות שרי, דכרבי שמעון קיימא לן דדבר שאינו מתכוין מותר. ולא הוי פסיק רישיה. דאפשר שתהיה האש גדולה וחזקה ותנצח את היין ולא יכבנה: