008_מסכת שבועות פרק ח

שבועות פרק ח

(א) ארבעה שומרין הן. שומר חנם. והשואל. נושא שכר

ארבעה שומרים הם - ודיניהן שלשה:

נושא שכר - שומר בשכר:

. והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל

נשבע על הכל - שלא פשע:

. והשואל משלם את הכל

משלם את הכל - כל הנך דתנינן במתניתין, שבויה ושבורה ומתה וגניבה ואבדה. אבל מתה מחמת מלאכה, אינו משלם, דלאו לאוקמה בכילתא שאלה. והמשנה הזאת מפורשת בהשוכר את הפועלים:

. נושא שכר. והשוכר. נשבעין על השבורה. ועל השבויה. ועל המתה. ומשלמים את האבדה. ואת הגניבה:

(ב) אמר לשומר חנם. היכן שורי. אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד. נשבר. והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד. נשבה. והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד. נגנב. והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. אבד. והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב משביעך אני ואמר אמן

ואמר אמן פטור - שאילו הודה לא היה משלם כלום, נמצא שאין כאן כפירת ממון. ואע״פ שנשבע לשקר, לא חייבה תורה קרבן שבועה אלא היכא שכפרו ממון. וכן הדיין אינו יכול להשביע אלא על דבר שאם הודה היה חייב לשלם ממון:

. פטור:

(ג) היכן שורי. אמר לו איני יודע מה אתה סח. והוא שמת. או נשבר. או נשבה. או נגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. היכן שורי. אמר לו אבד. משביעך אני. ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שאכלו. משלם את הקרן. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. היכן שורי אמר לו

היכן שורי אמר לו אבד - אמר לשומר חנם היכן שורי אמר ליה אבד.

נגנב. משביעך אני

משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן - ולא כפל. ואם הודה לו מעצמו עד שלא באו עדים, משלם קרן וחומש ואשם, כדין שבועת הפקדון, דאינה באה עד שמודה ושב מרשעתו ובא להתכפר:

. ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. הודה מעצמו

אמר ליה נגנב משביעך אני וכו׳ - דשומר חנם הפוטר עצמו בטענת גנב ונשבע ובאו עדים, משלם כפל, דכתיב (שמות כ״ב:ז׳) אם לא ימצא הגנב, אם לא ימצא כמו שאמר, אלא שהוא עצמו גנבו, ישלם שנים. אבל אם בא לפטור עצמו בטענת אבד, אינו משלם כפל:

הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם - אבל כפל לא, דמודה בקנס פטור:

. משלם קרן וחומש ואשם:

(ד) אמר לאחד

אמר לאחד מן השוק וכו׳ - הכא לא גרסינן משביעך אני, דהא בלא שבועה מיחייב כפל. שזה גנב ממש הוא, ובגנב כתיב ישלם שנים, ואין צריך שבועה:

בשוק היכן שורי שגנבת. והוא אומר לא גנבתי. והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. טבח ומכר. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ראה עדים שממשמשין ובאין

עדים שממשמשין ובאין - רבותא אשמעינן, דאע״ג דמחמת ביעתותא דעדים מודה, אפ״ה מהניא הודאה ונפטר מן הכפל. וכיון דאין כפל, פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנב וטבח ומכר, דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי שלשה וארבעה, וכיון דכפל ליכא, בציר ליה חד:

. אמר גנבתי. אבל לא טבחתי ולא מכרתי. אינו משלם אלא קרן:

(ה) אמר לשואל

אמר לשואל וכו׳ פטור - שהרי אף כשנשבע לשקר חייב את עצמו בתשלומין ואין בשבועה זו כפירת ממון:

היכן שורי אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה או נגנב. או אבד. נשבר. והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד. נשבה. והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד. נגנב. והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. אבד. והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב. משביעך אני ואמר אמן. פטור:

(ו) היכן שורי. אמר לו איני יודע מה אתה סח. והוא שמת. או נשבר. או נשבה. או נגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. חייב

חייב - שהרי כפר ממון, שאילו הודה היה מתחייב:

. אמר לנושא שכר. והשוכר. היכן שורי. אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה. נשבר. והוא שמת או נשבה. נשבה. והוא שמת או נשבר. נגנב. והוא שאבד. אבד. והוא שנגנב. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. מת. או נשבר. או נשבה. והוא שנגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אבד. או נגנב. והוא שמת. או נשבר או נשבה. משביעך אני ואמר אמן. פטור. זה הכלל. כל המשנה מחובה לחובה. ומפטור לפטור. ומפטור לחובה פטור. מחובה לפטור. חייב. זה הכלל. כל הנשבע להקל על עצמו חייב. להחמיר על עצמו. פטור:

מת והוא נשבר וכו׳ פטור - שאם הודה לא היה משלם. וכן נגנב והוא שאבד, או אבד והוא שנגנב, פטור, שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו:

א״ל אבד או נגנב והוא שמת או נשבה וכו׳ פטור - שהרי שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו: