005_מסכת שבועות פרק ה

שבועות פרק ה

(א) שבועת הפקדון

שבועת הפקדון - באנשים ובנשים. איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים, תנא נמי הכא לכולהו:

. נוהגת באנשים ובנשים. ברחוקים ובקרובים

בקרובים - שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו:

. בכשרים ובפסולים. בפני בית דין ושלא בפני ב

בפני בית דין ושלא בפני ב״ד - אם מפי עצמו נשבע, שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר השבועה ואח״כ הודה, חייב קרבן. דכתיב (ויקרא ה׳:כ״א) וכיחש בעמיתו, כל דהו:

ית דין. מפי עצמו. ומפי אחרים

ומפי אחרים - ולא ענה אמן. כגון משביע אני עליך שתחזיר לי פקדוני, ואמר אין לך בידי כלום, אינו חייב עד שיכפור בב״ד:

אינו חייב עד שיכפור בו בבית דין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים

וחכמים אומרים וכו׳ - והלכה כחכמים:

בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב. וחייב על זדון השבועה

וחייב על זדון השבועה - דלא כתיב בה ונעלם. זדון השבועה, שזכור על הפקדון ויודע שמתחייב על כפירתו קרבן:

. ועל שגגתה עם זדון הפקדון

ועל שגגתה עם זדון הפקדון - שאינו יודע שחייב בשבועה זו קרבן, אבל זכור הוא שהפקדון אצלו:

. ואינו חייב על שגגתה. ומה חייב על זדונה. אשם בכסף שקלים:

בכסף שקלים - הקנוי בשני סלעים. דהכי כתיב גבי איל אשם (ויקרא ה׳:ט״ו), בערכך כסף שקלים:

(ב) שבועת הפקדון כיצד. אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. או שאמר לו אין לך בידי. משביעך אני. ואמר אמן. הרי זה חייב. השביע עליו חמשה פעמים. בין בפני בית דין. ובין שלא בפני בית דין. וכפר. חייב על כל אחת ואחת. אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות:

מפני שיכול לחזור ולהודות - אחר כפירה. נמצא שבכל שבועה הוא כופר ממון:

(ג) היו חמשה תובעין אותו אמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך. שבועה שאין לכם בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי. ולא לך. ולא לך. חייב על כל אחת ואחת. רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה

שבועה באחרונה - אין לך בידי, ולא לך ולא לך בשבועה. והשתא קיימא שבועה אכולהו. ואין הלכה לא כרבי אליעזר ולא כר׳ שמעון:

. רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד. תן לי פקדון. ותשומת יד. גזל. ואבדה. שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי. פקדון. ותשומת יד. וגזל. ואבדה. חייב על כל אחת ואחת. תן לי חטין. ושעורין. וכוסמים. שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך ביד. חטין ושעורין וכוסמין. חייב על כל אחת ואחת. רבי מאיר אומר אפילו אמר חטה

אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת - דסבר ר׳ מאיר הטוען את חבירו חטה, מין חטה קאמר. וכן שעורה, וכן כוסמת, דכתיב (שמות ט׳:ל״ב) והחטה והכוסמת. והוי כאילו טענו חטין ושעורין וכוסמין. ורבנן סברי, גרגיר אחד של חטה ושל שעורה ושל כוסמת קאמר. ואין הלכה כרבי מאיר:

. ושעורה. וכוסמת. חייב על כל אחת ואחת:

(ד) אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי. ולא פיתיתי. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. רבי שמעון פוטר. שאינו משלם קנס על פי עצמו

שאינו משלם קנס על פי עצמו - וכיון דכי אודי לא מחייב, כי כפר נמי לאו ממונא כפר ליה:

. אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו. משלם בושת ופגם על פי עצמו:

אבל משלם בושת ופגם - הלכך ממונא כפר. ופלוגתא דרבנן ור׳ שמעון, דר׳ שמעון סבר כי אמר ליה אנסת או פיתית את בתי, קנסא קתבע מיניה שדמיו קצובין חמשים כסף, ולא קא תבע מיניה בושת ופגם שאין דמיו קצובים, דלא שביק אינש מידי דקייץ ותבע מידי דלא קייץ, הלכך קנסא כפר ליה ופטור. ורבנן סברי, בושת ופגם קא תבע ליה, דלא שביק איניש מידי דכי מודה ביה לא מפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מפטר, הלכך כי כפר ליה, ממונא כפר ליה וחייב. ואין הלכה כר׳ שמעון:

(ה) גנבת את שורי. והוא אומר לא גנבתי. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. גנבתי. אבל לא טבחתי. ולא מכרתי. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. המית שורך את שורי. והוא אומר לא המית. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. המית שורך את עבדי

המית שורך את עבדי - קנסא הוא, דמשלם שלשים סלעים אפילו אינו שוה אלא דינר:

. והוא אומר לא המית. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. אמר לו חבלת בי ועשית בי חבורה. והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אמר לו עבדו

אמר לו עבדו הפלת את שיני - קנסא הוא שיוציא עבדו לחירות בשביל אחד מאבריו:

. הפלת את שיני וסימית את עיני. והוא אומר לא הפלתי. ולא סימיתי. משביעך אני ואמר אמן. פטור. זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב. ושאינו משלם על פי עצמו. פטור: