004_מסכת שבועות פרק ד

שבועות פרק ד

(א) שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים

שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים - דכתיב (ויקרא ה) והוא עד, בראוי להעיד הכתוב מדבר, ואשה אינה ראויה להעיד, דכתיב (דברים י״ט:י״ז) ועמדו שני האנשים, אנשים ולא נשים. וההוא קרא בעדים הוא דכתיב, נאמר כאן שנים ונאמר להלן שנים, על פי שנים עדים (שם י״ז]:

ברחוקין ולא בקרובין. בכשרים. ולא בפסולין. ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד

ולא בקרובים - דפסולי עדות נינהו, דכתיב (שם כ״ד) לא יומתו אבות על בנים, בעדות בנים. והוא הדין לשאר קרובים:

ולא בפסולים - כגון חייבי מיתות וחייבי מלקיות וגזלן. דאיקרו רשעים, והתורה אמרה אל תשת רשע עד:

ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד - לאפוקי מלך שאינו מעיד, והפסולים לעדות מדרבנן כגון משחקי בקוביא ומפריחי יונה:

. בפני ב

בפני ב״ד ושלא בפני ב״ד מפי עצמו - אם מפי עצמו נשבע שבועה שאיני יודע לך עדות, חייב, בין נשבע בפני ב״ד בין שלא בפני ב״ד:

ית דין ושלא בפני בית דין. מפי עצמו. ומפי אחרים

ומפי אחרים - כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני, ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות:

. אין חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין מפי עצמו ובין מפי אחרים. אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין:

אינם חייבין עד שיכפרו בב״ד - דכתיב (ויקרא ה׳:א׳) אם לא יגיד ונשא עונו, במקום שאילו היה מגיד היה מועיל. וקרא במושבע מפי אחרים כתיב. ואין הלכה כר׳ מאיר:

(ב) וחייבין

וחייבין - קרבן עולה ויורד:

על זדון השבועה

על זדון השבועה - שהרי לא נאמר בה ונעלם:

. ועל שגגתה עם זדון העדות

ועל שגגתה עם זדון העדות - שיודעים ששבועה זו אסורה אבל אין יודעים שחייבים עליה קרבן:

. ואינן חייבין על שגגתה. ומה הן חייבין על זדון השבועה. קרבן עולה ויורד:

ואין חייבים על שגגתה - אם שוגגים הם לגמרי, כסבורים שאין יודעין לו עדות ואח״כ נזכרו. שהרי הן אנוסים ולא קרינן בהו ונשבע על שקר:

(ג) שבועת העדות כיצד. אמר לשנים בואו והעידוני. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות. משביע אני עליכם. ואמרו אמן. הרי אלו חייבין. השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לבית דין. ובאו לב

ובאו לב״ד והודו פטורים - ואפילו כפרו חוץ לבית דין על כל שבועה. שאין כפירה חוץ לב״ד חשובה כפירה:

ית דין והודו פטורים. כפרו. חייבים על כל אחת ואחת. השביע עליהן חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו. אינן חייבין אלא אחת. אמר רבי שמעון מה טעם

כפרו בב״ד חייבין על כל אחת ואחת - דאמר קרא (ויקרא ה׳:ה׳) והיה כי יאשם לאחת מאלה, לחייב על כל אחת ואחת:

מה טעם - אין חייבים אלא אחת אפילו שתקו וכפרו לבסוף, ולא אמרינן כפירה קיימא אכולהו לחייבם על כל אחת ואחת:

הואיל

הואיל - ואילו כפרו בב״ד בפעם ראשונה שוב לא היו יכולין לחזור ולהודות, שכבר הגידו שאינם יודעים לו שום עדות ושוב אין חוזרים ומגידים. הלכך אע״ג דלא כפרו אלא לבסוף, כל השבועות היו לבטלה חוץ מן הראשונה. דאם מה ששתקו בראשונה כפירה היא, שוב אינם ראויים להשביען, ואם אינה כפירה הרי מושבעין ועומדין, ומה זו שבועה על שבועה. על כרחך כי כתיב לאחת לחייב על כל אחת ואחת, אשבועת חוץ לבית דין וכפרו בב״ד כתיב, דשבועות חוץ לבית דין שהיה משביען שיבואו לבית דין ויעידו לא יצאו לבטלה, וראויות לחלק שאם כפרו שם בראשונה היה ראוי לחזור ולהשביען:

ואינם יכולים לחזור ולהודות:

(ד) כפרו שניהן כאחת שניהן חייבין. בזה אחר זה

כפרו שניהם כאחד - בתוך כדי דיבור:

בזה אחר זה - שהיה בין זה לזה יותר מכדי דיבור:

. הראשון חייב

הראשון חייב - אבל השני פטור, שכיון שכפר הראשון שוב אין השני ראוי להעיד, שהוא יחידי:

. והשני פטור. כפר אחד והודה אחד. הכופר חייב. היו שתי כתי עדים. כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השנייה. שתיהן חייבות

שתיהן חייבות - בגמרא פריך, ראשונה אמאי חייבת הא קיימא כת שניה, ומה הפסידוהו הראשונים בכפירתם. ומשני, דמתניתין איירי כגון שהיו העדים של כת שניה קרובים בנשותיהן, שלא היו כשרים להעיד כשכפרה כת ראשונה, ונשותיהן גוססות. מהו דתימא כיון דקיי״ל רוב גוססים למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא קיימא שניה, קמ״ל השתא מיהא לא שכוב ונמצא שלא היה שם בשעת כפירה אלא כת ראשונה בלבד, ולפיכך חייבין:

. מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן:

(ה) משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון. ותשומת יד

תשומת יד - הלואה. ששם בידו ממון:

. וגזל. ואבידה

ואבידה - שמצא אבידתי:

. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. אין חייבין אלא אחת. שבועה שאין אנו יודעין. שיש לך ביד פלוני. פקדון. ותשומת יד וגזל ואבידה. חייבין על כל אחת ואחת. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין

חטין ושעורין וכוסמין - רישא אשמועינן מין אחד ותביעות חלוקות. וסיפא אשמועינן תביעה אחת כולם פקדון, ומינין חלוקים:

. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אין חייבין אלא אחת. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין. חייבין על כל אחת ואחת:

(ו) משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק

נזק וחצי נזק - בחצי נזק צרורות דממונא הוא ולא קנסא. דאמרינן בעדות של קנס אין חייבין:

תשלומי כפל

תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - משום קרנא:

תשלומי ארבעה וחמשה ושאנס איש פלוני

ושאנס איש פלוני ופיתה את בתי - משום בושת ופגם דממונא הוא:

את בתי ופתה את בתי ושהכני בני

ושהכני בני - הכאה שאין בה חבורה שאינו חייב עליה מיתה. וכיון דליכא מיתה איכא ממון:

. ושחבל בי חברי

ושחבל בי חברי ביוה״כ - ונקט לה, דאע״ג דענוש כרת חייב ממון:

ושהדליק את גדישי ביום הכפורים. הרי אלו חייבין:

(ז) משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן

שאני כהן - פטורין, שאין העדים חייבין אלא כשכפרו בדבר שיש בו תביעות ממון:

. שאני לוי. שאיני בן גרושה. שאיני בן חלוצה. שאיש פלוני כהן. שאיש פלוני לוי. שאינו בן גרושה. שאינו בן חלוצה. שאנס איש פלוני

שאנס איש פלוני או פיתה בתו של פלוני - ובתו דקתני, אאיש פלוני כהן דלעיל קאי, [דתנא לעיל מיניה שאיש פלוני כהן או לוי ואינו בן גרושה, ועליה קאי] או שהשביען שאנס איש פלוני את בתו של אותו פלוני דאיירי ביה עד השתא. פטורים, דבעינן שישמעו מפי התובע. ובגמרא מוקי לה בבא בהרשאה. ואי תביעת ממון אחר הוי, היו חייבים. ואשמועינן דאין נחשב המורשה בעל דין בזה כשאר ממון, דכיון דממון שהוא שואל לא מטא לידיה מעולם, לא מצי למכתב הרשאה עליה:

את בתו. ופתה את בתו. ושחבל בי בני

ושחבל בי בני - חבלה היא חבורה. פטורין, שאם העידוהו היה מתחייב מיתה ולא ממון:

. ושחבל בי

ושחבל בי חברי ושהדליק את גדישי בשבת - דתרוייהו חיוב מיתה נינהו ופטורים מן הממון:

חבירי. ושהדליק גדישי בשבת. הרי אלו פטורין:

(ח) משביע אני עליכם. אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי

שאמר איש פלוני ליתן לי וכו׳ פטורים - דכתיב בשבועת העדות תחטא, וכתיב בשבועת הפקדון תחטא, מה שבועת הפקדון על תביעת ממון שיש לו על חבירו, אף שבועת העדות צריך שתהיה על תביעת ממון שיש לו עליו, וזה שטוען שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז אינה תביעת ממון שיש לו על חברו, שאפילו הוא כדבריו שאמר לו חברו שיתן לו מאתים זוז אין חברו חייב בו כלום בשביל אמירה זו:

מאתים זוז. ולא נתן לי. הרי אלו פטורים. שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדן:

(ט) משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אלו פטורים. מפני שקדמה שבועה לעדות:

מפני שקדמה שבועה לעדות - ורחמנא אמר (ויקרא ה׳:א׳) ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע, שקדמה העדות לשבועה ולא שקדמה שבועה לעדות:

(י) עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אלו פטורין. עד שיהיה מתכוין להם:

אם יודעים אתם לי עדות וכו׳ פטורין - דכתיב והוא עד, עד שייחד את עדיו:

(יא) אמר לשנים משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני. שאם אתם יודעין לי עדות. שתבואו ותעידוני. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. והם יודעין לו עדות. עד מפי עד. או שהיה אחד מהן קרוב או פסול. הרי אלו פטורין:

והם יודעים לו עדות עד מפי עד וכו׳ פטורים - שאם העידוהו לא היתה עדותן מועלת לו כלום:

(יב) שילח ביד עבדו. או שאמר להן הנתבע. משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות. שתבואו ותעידוהו. הרי אלו פטורין. עד שישמעו מפי התובע:

עד שישמעו מפי התובע - דכתיב (שם) אם לוא יגיד, מלא בוי״ו ואל״ף. למדרש הכי, אם לו לא יגיד, כלומר לתובע, ונשא עונו, הא אם לאחר לא יגיד פטור:

(יג) משביע אני עליכם. מצוה אני עליכם

מצוה אני עליכם וכו׳ - והוא שיאמר מצוה אני עליכם בשבועה, אוסרכם אני בשבועה:

. אוסרכם אני. הרי אלו חייבין. בשמים ובארץ. הרי אלו פטורין. באל"ף דלי"ת. ביו"ד ה"י. בשדי. בצבאות. בחנון ורחום. בארך אפים ורב חסד. ובכל הכנויין. הרי אלו חייבין. המקלל בכולן חייב. דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין

המקלל בכולם - מברך את השם באחד מהם:

ר׳ מאיר מחייב - סקילה:

וחכמים פוטרין - דעל שם המיוחד דוקא בסקילה, דכתיב (ויקרא כ״ד:ט״ז) בנקבו, שם יומת. ועל הכינויים באזהרה דאלהים לא תקלל (שמות כ״ב). ובשבועת העדות מודים חכמים לר״מ דחייב על הכינויים כמו שחייב על השם המיוחד. דבשבועת [עדות] כתיב (ויקרא ה׳:א׳) ושמעה קול אלה:

. המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין. המקלל עצמו

המקלל עצמו - דכתיב (דברים ד׳:ט׳) השמר לך ושמור נפשך מאד, וכל השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:

וחברו בכולן. עובר בלא תעשה. יככה אלהים

והמקלל חבירו - דכתיב (ויקרא י״ט:י״ד) לא תקלל חרש, אפילו חרש שאינו שומע ולא קפיד אקללתו לא תקלל, וכל שכן שאר כל אדם דשמע וקפיד:

יככה אלהים וכן יככה אלהים - אם אמר לעדים יככה אלהים אם לא תעידוני. או ששמע אחד שקורא בקללות שבתורה יככה אלהים, ואמר הוא לעדים וכן יככה אלהים אם לא תעידוני. או שאמר אל יככה אלהים אם תעידוני. או יברכך ה׳ אם תעידוני. וייטיב לך אלהים אם תעידוני. בכל אלו ר״מ מחייב, דמכלל לאו אתה שומע הן, אל יככה אלהים אם תעידוני, הא אם לא תעידוני יככה. וכן יברכך אלהים אם תעידוני, הא אם לא תעידוני יקללך. ובכל אלו אין הלכה כר״מ:

. וכן יככה אלהים. זו היא אלה הכתובה בתורה. אל יכך. ויברכך. וייטב לך. רבי מאיר מחייב. וחכמים פוטרין: