003_מסכת שבועות פרק ג

שבועות פרק ג

(א) שבועות שתים

שבועות שתים - שאוכל ושלא אוכל. הם השתים המפורשות, דכתיב (ויקרא ה׳:ד׳) להרע או להיטיב, דמשמע להבא. לא אוכל, להרע. אוכל, להיטיב:

שהן ארבע. שבועה שאוכל ושלא אוכל. שאכלתי ושלא אכלתי

שאכלתי ושלא אכלתי - הם השתים הנוספות ממדרש חכמים:

. שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא. חייב. דברי רבי עקיבא. אמרו לו לרבי עקיבא היכן מצינו באוכל כל שהוא. שהוא חייב. שזה חייב. אמר להן רבי עקיבא וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן

מדבר ומביא קרבן - בשביל בטול דבורו. וכיון דמשום בטול דבורו הוא, אף זה בטול דבורו הוא. שהאומר לא אוכל, דעתו לאסור עצמו בכל שהוא:

. שזה מדבר ומביא קרבן. שבועה שלא אוכל

שבועה שלא אוכל ואכל ושתה - אע״ג דשתייה בכלל אכילה אינו חייב אלא אחת, דהוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחד:

. ואכל ושתה. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אוכל ושלא אשתה

שלא אוכל ושלא אשתה - הוו להו שתי שבועות. ואע״ג דמכי אמר לא אוכל אתסר ליה בשתיה, דשתיה בכלל אכילה, וכי הדר ואמר תו לא אשתה הוה לן למימר דאין שבועה חלה על שבועה, שאני הכא, כיון דאמר ברישא לא אוכל והדר אמר לא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר ברישא אכילה גרידתא היא:

. ואכל ושתה חייב שתים:

(ב) שבועה שלא אוכל. ואכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכל. חייב על כל אחת ואחת:

חייב על כל אחת ואחת - מדקאמר פת ופת על כל מין ומין, שמע מינה לחלק. דאי לאסור עליו מינים הללו ותו לא, הוה ליה למימר פת חטים וכן של שעורים וכן של כוסמין:

(ג) שבועה שלא אשתה. ושתה משקין הרבה. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש

שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש - בגמרא מוקי לה כגון שהיה חברו מסרב בו ואומר לו בא ושתה עמי יין ושמן ודבש. היה לו לומר שבועה שלא אשתה עמך ותו לא, דכי אשתבע, אמאי דמסרב בו אשתבע, יין ושמן ודבש למה לי, שמע מינה לחלק:

. ושתה. חייב על כל אחת ואחת:

(ד) שבועה שלא אוכל. ואכל אוכלים שאינן ראוין לאכילה. ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה. פטור. שבועה שלא אוכל. ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים. חייב. רבי שמעון פוטר. אמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום. והוא אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה:

ואכל נבילות חייב - דראויין לאכילה הן אי לאו דרחמנא אסרינהו:

ר׳ שמעון פוטר - דמושבע ועומד הוא עליהם. ופלוגתא דר׳ שמעון ותנא קמא בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, כגון באומר שבועה שלא אוכל שחוטות וטריפות. ת״ק סבר מגו דחיילא שבועה אשחוטות חיילא נמי אטריפות. דאיסור חל על איסור באיסור כולל. ור׳ שמעון סבר אין איסור חל על איסור באיסור כולל. ואין הלכה כר׳ שמעון:

אשתו אסורה - שהרי אכל אוכלים. ואפילו לר׳ שמעון. דטעמא דפטור בקמייתא לאו משום דלאו בני אכילה נינהו, אלא שאין שבועה חלה על דבר איסור:

(ה) אחד דברים של עצמו. ואחד דברים של אחרים

ואחד דברים של אחרים - כדמפרש שאתן לפלוני:

. ואחד דברים שיש בהן ממש. ואחד דברים שאין בהם ממש. כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני. ושלא אתן. שנתתי. ושלא נתתי. שאישן. ושלא אישן. שישנתי. ושלא ישנתי. שאזרוק צרור לים. ושלא אזרוק. שזרקתי. ושלא זרקתי. רבי ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא. שנאמר(ויקרא ה, ד) להרע או להטיב. אמר לו רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה. דברים שאין בהן

שאין בהן ממש - תרי גווני משמע, כגון שינה, ומשמע שאין בהם הנאה כגון שאזרוק צרור לים:

הרעה והטבה מנין. אמר לו מרבוי הכתוב. אמר לו אם ריבה הכתוב לכך. ריבה הכתוב לכך:

מריבוי הכתוב - לכל אשר יבטא האדם. ופלוגתא דר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל, דר״ע דריש בכל התורה רבויי ומעוטי, ורבי ישמעאל דריש כללי ופרטי. ר״ע דריש או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא חזר וריבה ריבה. ומיעט וריבה, ריבה הכל. מאי ריבה, ריבה כל מילי לשעבר כלהבא. ומאי מיעט, מיעט דבר מצוה. ור׳ ישמעאל דריש, או נפש כי תשבע כלל, להרע או להטיב פרט, לכל אשר יבטא חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש להבא, אף כל להבא. והלכה כר״ע:

(ו) נשבע לבטל את המצוה

נשבע לבטל את המצוה וכו׳ פטור, משום שבועת ביטוי - אבל לוקה הוא משום שבועת שוא:

. ולא ביטל פטור. לקיים ולא קיים פטור. שהיה בדין

שהיה בדין שיהיה חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא - כלומר שאילו לדברי ר׳ יהודה בן בתירא הוא חייב משום שבועת ביטוי, שהיה ר׳ יהודה בן בתירא אומר מה אם הרשות וכו׳:

שיהא חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא. אמר רבי יהודה בן בתירא מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני. הרי הוא חייב עליה. מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה. אמרו לו לא. אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן. תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן

שלא עשה בה לאו כהן - וקרא כתיב להרע או להטיב, דמשמע דבר שיש בו הן ולאו. ואין הלכה כר׳ יהודה בן בתירא:

. שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור:

(ז) שבועה שלא אוכל ככר זו

שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה - טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה הוא דאינו חייב אלא אחת, שאין שבועה חלה על שבועה. אבל אמר תחלה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל ואכלה כולה חייב שתים, דכי אמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר אמר שלא אוכל כיון שאכל ממנה כזית חייב, הלכך השבועה האחרונה חיילא, ומחייב כי אכיל מינה כזית, וכי הדר אכל כולה מחייב משום שבועה ראשונה:

. שבועה שלא אוכלנה

שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה - אע״ג דמשבועה שלא אוכלנה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה, תנא לן שבועה שלישית לאשמועינן דחיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא, הא שבועות הן ולא יצאו לבטלה, ואם ימצאו מקום יחולו, שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שבועה שניה, וכן אם נשאל על השתים חלה השלישית. לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע, שהרי הראשונה כמי שאינה הואיל ונשאל עליה, וכן כשנשאל על השתים הרי כאילו אינם וחלה השלישית למפרע:

. שבועה שלא אוכלנה. ואכלה אינו חייב אלא אחת. זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. שבועת שוא חייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור:

(ח) איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם. אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב. ועל האיש שהוא אשה. ועל האשה שהיא איש. נשבע על דבר שאי אפשר. אם לא ראיתי גמל

אם לא ראיתי גמל פורח באויר - כלומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם לא ראיתי וכו׳:

שפורח באויר. ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד

נחש כקורת בית הבד - כתבנית קורת בית הבד וצורתה. דאילו כעובי קורת בית הבד לא הוי שבועת שוא, דאיכא טובא:

. אמר לעדים בואו והעידוני. שבועה שלא נעידך

שבועה שלא נעידך - ביטול מצוה היא, דהא חייב להעיד שנאמר (ויקרא ה׳:א׳) אם לא יגיד ונשא עונו:

. נשבע לבטל את המצוה. שלא לעשות סוכה. ושלא ליטול לולב. ושלא להניח תפילין. זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור:

(ט) שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. הראשונה שבועת בטוי. והשניה שבועת שוא. אכלה עבר על שבועת שוא

אכלה עבר על שבועת שוא - הכי קאמר, אכלה, עבר על שבועת שוא לחודא. לא אכלה, עבר אף אשבועת ביטוי. דמכי נשבע שאוכל ככר זו חייב לאכלה, וכי הדר נשבע שלא יאכלנה הרי נשבע לבטל את המצוה, ולוקה משום שבועת שוא בין יאכל בין לא יאכל, ואי לא אכיל לה חייב שתים, משום שבועת שוא ואף משום שבועת ביטוי:

. לא אכלה. עבר על שבועת בטוי:

(י) שבועת בטוי. נוהג באנשים ובנשים

באנשים ובנשים - איידי דבעי למתני שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים כו׳ תנא בשבועת ביטוי שנוהגת בכל אלו:

ברחוקים ובקרובים

ברחוקים ובקרובים - כגון שאתן לפלוני. בין רחוק בין קרוב:

. בכשרים ובפסולין. בפני בית דין. ושלא בפני בית דין. מפי עצמו

בכשרים ובפסולים - בכשר לעדות ופסול:

מפי עצמו - שהוציא הוא שבועה מפיו. אבל אם השביעוהו אחרים אכלת ולא אכלת, ואמר לא אכלתי ואכל או להיפך. פטור אם לא ענה אמן. ואם ענה אמן אחר שהשביעו חבירו, הוי כנשבע מפי עצמו וחייב:

. וחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה קרבן עולה ויורד:

(יא) שבועת שוא

שבועת שוא כו׳ ברחוקים ובקרובים - נשבע על איש שהוא אשה, בין רחוק בין קרוב:

. נוהגת באנשים. ובנשים. ברחוקים. ובקרובים. בכשרים. ובפסולים. בפני בית דין. ושלא בפני בית דין. ומפי עצמו. וחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור. אחת זו ואחת זו

אחת זו ואחת זו - אחת שבועת שוא ואחת שבועת ביטוי, מושבע מפי אחרים חייב בדעני אמן:

המושבע מפי אחרים חייב. כיצד. אמר לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין היום. משביעך אני ואמר אמן חייב: