002_מסכת מכות פרק ב

מכות פרק ב

(א) אלו הן הגולין

אלו הן הגולין - היה מעגל במעגילה. אבן חלקה עגולה שמעגלין אותה על גבי הסיד או הטיט שבעלייה להשוות הסדקים:

. ההורג נפש בשגגה. היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו. היה משלשל בחבית

היה משלשל בחבית - מלמעלה למטה:

ונפלה עליו והרגתו. היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו. הרי זה גולה. אבל אם היה מושך במעגילה

אבל אם היה מושך במעגילה - ממטה למעלה:

ונפלה עליו והרגתו. היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו. היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה. זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה

כל שבדרך ירידתו גולה - דכתיב (במדבר ל״ה) ויפל עליו, עד שיהא דרך נפילה. וכל, לאתויי אפילו ירידה שהיא לצורך עלייה:

. ושלא בדרך ירידתו אינו גולה. נשמט הברזל מקתו

נשמט הברזל מקתו - מבית יד שהוא תקוע בו:

והרג. רבי אומר אינו גולה

רבי אומר אינו גולה - רבי סבר ונשל הברזל מן העץ זה עץ המתבקע, ולא עצו שהוא תקוע בו. ורבנן סברי מן העץ, מעצו שהוא תקוע בו. והלכה כחכמים. דעץ המתבקע כח כחו הוא, וע״י כח כחו אינו גולה:

. וחכמים אומרים גולה. מן העץ המתבקע. רבי אומר גולה. וחכמים אומרים אינו גולה:

(ב) הזורק אבן לרשות הרבים והרג. הרי זה גולה. ר' אליעזר בן יעקב אומר אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה הרי זה פטור. זרק את האבן

זרק את האבן לרשות הרבים - ואע״ג דקרוב למזיד הוא, שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוים ברשות הרבים תמיד, הכא עסקינן באשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה, ואינה עשויה להפנות בה ביום וזמנין דמקרי דיתיב בה, ומשום הכי גולה, דלאו פושע הוא ולא אנוס גמור הוא:

לחצרו והרג אם יש רשות לניזק

והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור - דכתיב (דברים י״ט:ה׳) ומצא את רעהו, פרט לממציא את עצמו:

אם יש רשות לניזק - שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס:

ליכנס לשם גולה. ואם לאו אינו גולה. שנאמר (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער. מה היער רשות לניזק למזיק ליכנס לשם יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם. אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות. יצא האב

מה חטיבת עצים רשות - דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל:

יצא האב הרודה את בנו - דמצוה קא עביד:

המכה את בנו. והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין:

(ג) האב גולה על ידי

האב גולה על ידי בנו - כשלא הכהו ללמדו תורה או מוסר או אומנות:

הבן. והבן גולה על ידי האב. הכל גולין על ידי ישראל. וישראל גולין על ידיהן. חוץ מעל ידי גר תושב

הכל גולים על ידי ישראל - ואפילו עבד או כותי:

חוץ מעל ידי גר תושב - שאם הרג בן ישראל בשוגג, אינו גולה אלא נהרג:

. וגר תושב אינו גולה. אלא על ידי גר תושב. הסומא אינו גולה

הסומא אינו גולה - דכתיב (במדבר ל״ה) בלא ראות, פרט לסומא:

דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר גולה. השונא

רבי מאיר אומר גולה - בלא ראות לרבות את הסומא. ואין הלכה כר״מ:

השונא - כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת איבה. ואין הלכה לא כר׳ יוסי ברבי יהודה ולא כר׳ שמעון, אלא השונא אינו נהרג ואינו נקלט, שחזקתו שהוא קרוב למזיד:

אינו גולה. רבי יוסי בר יהודה אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד. רבי שמעון אומר יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה. זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג. אינו גולה. ושלא לדעת הרג. הרי זה גולה:

(ד) להיכן גולין לערי מקלט

להיכן גולין לערי מקלט - ומ״ב עיר של לוים נמי כולן קולטות אלא שאלו שש ערי מקלט בין נכנס שם רוצח לדעת שתקלטנו ובין נכנס שלא לדעת, קולטות. ושנים וארבעים עיר, לדעת קולטות, שלא לדעת אינן קולטות, ואם הרגו גואל הדם לשם פטור:

לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען. שנאמר (במדבר לה, יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגומר. עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל. לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות. שנאמר (במדבר לה, יג) שש ערי מקלט תהיינה. עד שיהיו ששתן קולטות כאחד:

(ה) ומכוונות להן דרכים מזו לזו. שנאמר (דברים יט, ג) תכין לך הדרך ושלשת וגומר. ומוסרין להן שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך. וידברו אליו

ומכוונות היו להן הדרכים - שהיו עושים הדרכים שיהו מכוונות לערי מקלט שלא יהא הרוצח תועה בדרך. ומקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:

וידברו אליו - מדברים לגואל הדם אל תנהוג מנהג של שופכי דמים, בשגגה בא מעשה זה לידו:

ר' מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו

הוא מדבר על ידי עצמו - אין תלמידי חכמים נזקקין לדבר לגואל הדם בעבורו, אלא הוא טוען טענות לעצמו. ואין הלכה כר׳ מאיר:

. שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח.

(ו) ר' יוסי בר יהודה אומר. בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם. מי שנתחייב מיתה בבית דין. הרגוהו. ושלא נתחייב מיתה. פטרוהו. מי שנתחייב גלות. מחזירין אותו למקומו. שנאמר (במדבר לה, כה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגומר. אחד משוח בשמן המשחה. ואחד המרובה בבגדים

ואחד המרובה בבגדים - שאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה לא היה מתחנך להיות כהן גדול אלא בלבישת שמונה בגדים:

. ואחד שעבר ממשיחתו

ואחד שעבר ממשיחתו - שאירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים ומינו אחר תחתיו. במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר, אע״פ שהאחר חי. דשלש פעמים כהן גדול כתיב בפרשה:

מחזירין את הרוצח. רבי יהודה אומר

רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה - דקרא אחרינא כתיב (במדבר ל״ה) לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ורבנן, כיון דלא כתיב בההוא קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה. והלכה כחכמים:

. אף משוח מלחמה. מחזיר את הרוצח. לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו

שלא יתפללו על בניהם שימותו - והם פשעו, שהיה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע בהן תקלה ולא בקשו:

. משנגמר דינו

משנגמר דינו - לגלות. דמשנגמר דינו ועומד לגלות כאילו גלה:

מת כהן גדול. הרי זה אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו. ולאחר מכן נגמר דינו. חוזר במיתתו של שני:

(ז) נגמר דינו בלא כהן גדול

נגמר דינו בלא כהן גדול - שלא היה כהן גדול בעולם:

. ההורג כהן גדול. וכהן גדול שהרג. אינו יוצא משם לעולם. ואינו יוצא לא לעדות מצוה

לא לעדות מצוה - כגון לעדות החודש:

. ולא לעדות ממון. ולא לעדות נפשות. ואפילו ישראל צריכים לו. ואפילו שר צבא ישראל. כיואב בן צרויה. אינו יוצא משם לעולם. שנאמר (במדבר לה, כה) אשר נס שמה. שם תהא דירתו. שם תהא מיתתו. שם תהא קבורתו. כשם שהעיר קולטת. כך תחומה קולט. רוצח שיצא חוץ לתחום. ומצאו גואל הדם. רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם. ורשות ביד כל אדם. רבי עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם. וכל אדם

וכל אדם - חוץ מגואל הדם שהרגו חוץ לעיר מקלטו אינו חייב עליו, דכתיב (שם) אין לו דם, וגואל הדם רשות בידו להרגו. והלכה כר׳ עקיבא. והני מילי, שיצא מזיד. אבל יצא שוגג, כל אדם שהרגו נהרג עליו:

אין חייבין עליו. אילן שהוא עומד בתוך התחום. ונופו נוטה חוץ לתחום. או עומד חוץ לתחום. ונופו נוטה לתוך התחום. הכל הולך אחר הנוף

הכל הולך אחר הנוף - בגמרא מפרש דאף אחר הנוף קאמר, שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כיון שנכנס תחת נופו, נקלט, הואיל ועיקרו לפנים שדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדינא עיקרו בתר נופו לחומרא:

. הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה. ובן לוי גולה מעיר לעיר:

(ח) כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו. יאמר להם רוצח אני. אמרו לו אף על פי כן. יקבל מהן. שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח. מעלים היו שכר ללוים

מעלים היו שכר ללוים - בארבעים ושתים עיר שגם הם קולטות, מעלה הרוצח שכר לבעה״ב שהוא דר בו:

. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר

רבי מאיר אומר וכו׳ - ואין הלכה כר׳ מאיר. ודוקא במ״ב עיר, אבל בשש ערי מקלט כולי עלמא מודו שאין מעלה שכר לבעה״ב:

לא היו מעלים להן שכר. וחוזר לשררה שהיה בה. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה:

לא היה חוזר לשררה שהיה בה - דכתיב (ויקרא כ״ה:מ״א) ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב, למשפחתו הוא חוזר, ואינו חוזר למה שהוחזקו אבותיו. ואין הלכה כר״י: