008_מסכת סנהדרין פרק ח

סנהדרין פרק ח

(א) בן סורר ומורה

בן סורר ומורה - משיביא שתי שערות. והוא בן י״ג שנה ויום אחד. דמקמי הכי אין השערות סימן אלא שומא:

. מאימתי נעשה בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. ועד שיקיף זקן

עד שיקיף זקן התחתון - האי זקן דאמור רבנן, התחתון אמרו, שיקיף השער סביבות הגיד:

. התחתון ולא העליון

ולא העליון - זקן ממש:

. אלא שדברו חכמים בלשון נקיה. שנאמר (דברים כא, יח) כי יהיה לאיש בן. בן ולא בת. בן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל מצות:

שנאמר בן ולא איש - משהקיף זקן התחתון איש הוא. ואע״ג דמקטנותו הוא קרוי בן, לא מצינו לחייבו מקמי שיביא שתי שערות, דקטן פטור, שלא בא לכלל המצות, הלכך חיוביה בתר הכי הוא. והכי קאמר קרא, כי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבורתו של איש, בתחלת אישותו חייביה קרא. ומשהקיף זקן התחתון, איש גמור הוא:

(ב) מאימתי חייב. משיאכל טרטימר

טרטימר - חצי מנה. והוא שיהיה הבשר בשיל ולא בשיל, כדרך שהלסטים אוכלים:

בשר. וישתה חצי לוג יין האיטלקי. רבי יוסי אומר

מן היין האיטלקי - שהוא משובח וממשיך בתריה. והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:

רבי יוסי אומר כו׳ - ואין הלכה כר׳ יוסי:

מנה בשר ולוג יין. אכל בחבורת מצוה

אכל בחבורת מצוה - בסעודה של מצוה:

. אכל בעבור החדש אכל מעשר שני

אכל בעיבור החדש - אע״ג דאין עולין לאותה סעודה אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין, הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:

אכל מעשר שני בירושלים - כיון דכדרך מצותו הוא, דכתיב במעשר שני (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן וביין ובשכר, לא ממשיך:

בירושלם. אכל נבלות וטרפות. שקצים ורמשים. (אכל טבל. ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שלא נפדו). אכל דבר שהוא מצוה

נבלות וטריפות שקצים ורמשים - דכתיב איננו שומע בקולנו, ולא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:

דבר שהוא מצוה - דרבנן, לאתויי תנחומי אבלים. דאי מרישא, הוה אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או אכילת פסחים:

. ודבר שהוא עבירה

ודבר שהוא עבירה - לאתויי תענית. צבור שאיסורו מדברי סופרים:

. אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. שנאמר (דברים כא, כ) זולל וסובא. ואף על פי שאין ראיה לדבר. זכר לדבר שנאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו:

(ג) גנב משל אביו ואכל ברשות אביו

גנב משל אביו ואכל ברשות אביו - אע״ג דשכיח ליה לגנוב משל אביו, הואיל ואכל ברשות אביו מתפחד ומתבעת מאביו שמא יראנו ולא ממשיך:

. משל אחרים ואכל ברשות אחרים. משל אחרים ואכל ברשות אביו. אינו נעשה בן סורר ומורה. עד שיגנוב משל אביו

גנב משל אחרים - לא שכיח ליה שיוכל בכל עת לגנוב משל אחרים, ולא ממשיך:

עד שיגנוב משל אביו - דשכיח ליה לגנוב בכל עת:

. ויאכל ברשות אחרים

ויאכל ברשות אחרים - שאינו מתבעת שם מאביו, דבכהאי גוונא ודאי ממשיך:

. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו.

ומשל אמו - מנכסים שיש לה שאין לאביו רשות בהן. כגון שנתן לה אחר נכסים במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן. ואין הלכה כר׳ יוסי ברבי יהודה:

(ד) היה אביו רוצה ואמו אינו רוצה. אביו אינו רוצה ואמו רוצה. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים. רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו

ראויה לאביו - שוה ודומה לאביו בקול במראה וקומה. דכתיב איננו שומע בקולנו, מדלא כתיב בקולותינו, שמע מינה קול אחד לשניהם. ומדקול בעינן שוים, מראה וקומה נמי בעינן שוים. ואין הלכה כרבי יהודה:

. אינו נעשה בן סורר ומורה. היה אחד מהם גידם

גידם - ידו קטועה:

. או חגר. או אלם. או סומא. או חרש. אינו נעשה בן סורר ומורה. שנאמר (דברים כא, יט) ותפשו בו אביו ואמו. ולא גדמין. והוציאו אותו. ולא חגרין. ואמרו. ולא אלמין. בננו זה

בננו זה - משמע שמראין אותו:

. ולא סומין. איננו שומע בקולנו. ולא חרשין. מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. חזר וקלקל. נדון בעשרים ושלשה. ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים. שנאמר (דברים כא, כ) בננו זה. זהו שלקה בפניכם. ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור. ואם משנגמר דינו ברח

חרשים - אם אמר להם איני מקבל מכם אינם שומעים אותו. ואע״פ שרואים אח״כ שאינו מקיים מצותן, מ״מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו, דמשמע דבשעת הקול קאמרי דלא שמע, ששמעוהו שאמר איני מקבל מכם:

ומתרין בו בפני שלשה - הכי קאמר, ומתרין בו בפני שנים שלא ירגיל. ואם לא שמע, מלקין אותו בבית דין של שלשה, כדתנן בפרק קמא, מכות בשלשה. דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מלקות הוא, כתיב הכא (דברים כ״א:י״ח) בן סורר ומורה, וכתיב התם (שם כ״ח) והיה אם בן הכות הרשע:

זה הוא שלקה בפניכם - ואע״ג דמיבעי ליה זה ולא סומין, אי איתא דלהך מלתא לחוד אתא, לזה הוא שלקה בפניכם, לכתוב בננו הוא, מאי בננו זה שמעת מינה תרתי:

ואח״כ הקיף זקן התחתון פטור - כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:

ואם משנגמר דינו ברח - הוי כגברא קטילא וחייב אפילו לאחר כמה שנים:

. ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב:

(ה) בן סורר ומורה נדון על שם סופו

נדון על שם סופו - סוף שמכלה ממון אביו ומבקש מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:

. ימות זכאי. ואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים. הנאה להן

הנאה להן - שאינן מוסיפין לחטוא:

. והנאה לעולם

והנאה לעולם - שקטה כל הארץ:

. ולצדיקים רע להן

רע להן - שהיו מוסיפים זכיות:

. ורע לעולם

ורע לעולם - שהיו מגינים על דורן ומוכיחין את הדור:

. יין ושינה לרשעים

יין ושינה לרשעים - כל זמן ששותים וישנים אין חוטאין ואין מריעין לבריות:

הנאה להם והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן

לצדיקים רע להן - שאינם עוסקין בתורה:

. ורע לעולם

ורע לעולם - שכשהן מתבטלים, פורענות באה לעולם:

. פיזור

פיזור - שהן נפרדים זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה:

לרשעים. הנאה להן. והנאה לעולם. ולצדיקים. רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם. ולצדיקים. הנאה להן. והנאה לעולם. שקט לרשעים רע להן. ורע לעולם. ולצדיקים. הנאה להן. והנאה לעולם:

(ו) הבא במחתרת

הבא במחתרת - שאמרה תורה יהרג:

. נדון על שם סופו

נדון על שם סופו - שסופו להרוג את בעל הבית אם יעמוד כנגדו להציל את שלו:

. היה בא במחתרת. ושבר את החבית. אם יש לו דמים חייב

אם יש לו דמים חייב - כגון האב הבא במחתרת על הבן, בידוע שרחמי האב על הבן, לפיכך אין הבן רשאי להרגו. ואם שבר האב החבית, חייב לשלם:

. אם אין לו דמים פטור.

אין לו דמים פטור - ושאר כל אדם הבא במחתרת שאם הרגו בעל הבית אין לו דמים, אם שבר את החבית פטור מלשלם. שכיון שהוא מתחייב בנפשו פטור מן התשלומין, שאין אדם מת ומשלם:

(ז) ואלו הן שמצילין אותן בנפשן

ואלו הן שמצילין אותן בנפשן - שמצילין אותן מן העבירה בנפשן, שניתן רשות לכל אדם להרגם כדי להצילן מן העבירה:

. הרודף אחר חבירו להרגו

הרודף אחר חבירו להרגו - דכתיב אצל נערה המאורסה (דברים כ״ב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, מקיש רוצח לנערה מאורסה, מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה נפקא לן מקרא דכתיב (שם) צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה:

. אחר הזכור. ואחר הנערה המאורסה. אבל הרודף אחר

ואחר הזכור - נפקא לן דאמר קרא (שם) ולנערה לא תעשה דבר, נער כתיב חסר ה״א, זה זכור. וה״ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב״ד שבעריות, שמצילין אותן בנפשן, דכתיב (שם) חטא מות. חטא, אלו חייבי כריתות. מות, אלו חייבי מיתות ב״ד:

אבל הרודף אחר הבהמה - אע״פ שדומה לעריות:

בהמה. והמחלל את השבת

והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה - אף על פי ששניהם כופרים בעיקר:

. והעובד עבודה זרה. אין מצילין

אין מצילין אותם בנפשן - וכ״ש שאר חייבי כריתות ומיתות בית דין שאינן של עריות, שאין מצילין אותם בנפשם, ואין מותר להרגן כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בבית דין:

אותן בנפשן: