005_מסכת סנהדרין פרק ה

סנהדרין פרק ה

(א) היו בודקין אותן

היו בודקין אותן - אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן, בשבע חקירות. כנגד שבעה לשונות שנאמרו במקרא בחייבי מיתות ב״ד, ודרשת וחקרת ושאלת היטב (דברים י״ג:ט״ו) הרי כאן שלשה. ושאלת אינו מן המנין שממנו למדנו בדיקות. ובמקום אחר הוא אומר (שם י״ז) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, יש כאן שנים אחרים, הרי לך חמשה, ובמקום אחר אומר (שם י״ט) ודרשו השופטים היטב, שנים אחרים, הרי כאן שבעה:

בשבע חקירות באיזה שבוע

באיזה שבוע - של יובל:

. באיזו שנה

באיזו שנה - של שבוע:

. באיזה חדש. בכמה בחדש. באיזה יום

באיזה יום - של שבת:

. באיזו שעה

באיזו שעה - של יום. שכל שבע חקירות הללו מביאות אותן לידי הזמה, ושמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן לאותה שעה:

. באיזה מקום. רבי יוסי אומר

רבי יוסי אומר - אין צריך אלא שלש חקירות, באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום. ואין הלכה כר׳ יוסי, אלא אפילו אמרו העדים אתמול הרגו, בודקין אותן בשבע חקירות, כדי שתטרף דעתן עליהן ויודו אם יש פסול בעדותן:

באיזה יום. באיזו שעה. באיזה מקום. מכירין אתם אותו

מכירין אתם אותו - ההרוג. שמא נכרי הוא. וזו אינה מן החקירות שמביאות לידי הזמה, אלא כשאר בדיקות שאינן אלא לעשות העדות מוכחשת שמא לא יאמר האחד כדברי חבירו. והוא והן יהיו פטורים:

. התריתם בו. העובד עבודה זרה. את מי עבד

את מי עבד - לפעור או למרקוליס:

. ובמה עבד:

ובמה עבד - בזיבוח או בהשתחויה:

(ב) כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח. מעשה ובדק בן זכאי

בן זכאי - רבן יוחנן בן זכאי. ותלמיד דן לפני רבו היה באותה שעה, לכך קוראו בן זכאי:

בעוקצי תאנים

בעוקצי תאנים - שהיו מעידים עליו שהרגו תחת התאנה. ובדק בן זכאי, תאנה זו עוקציה דקים או גסים. עוקץ, זנב הפרי מקום חיבורו לאילן:

. ומה בין חקירות לבדיקות

אמר אחד איני יודע עדותן בטלה - דשוב אי אתה יכול להזימן באותה חקירה, וכל זמן שאי אפשר לקיים תורת הזמה באחד מן העדים, כל העדות בטלה, ואפילו הן מאה, דאין העדים נעשים זוממים עד שיזומו כולן:

בדיקות - אפילו אמרו כולן אין אנו יודעים, מצות הזמה ראויה להתקיים, דאין הזמה תלויה אלא בחקירה לומר עמנו הייתם באותה שעה במקום אחר:

. חקירות. אחד אומר איני יודע עדותן בטלה

עדותן בטלה - כל עדותן בטלה. [שבגמרא], הוא והן פטורים:

. בדיקות. אחד אומר איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת. אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה:

(ג) אחד אומר בשנים בחדש. ואחד אומר בשלשה בחדש. עדותן קיימת. שזה יודע בעבורו של חדש. וזה אינו יודע בעבורו של חדש. אחד אומר בשלשה. ואחד אומר בחמשה. עדותן בטלה. אחד אומר בשתי שעות. ואחד אומר בשלש שעות. עדותן קיימת. אחד אומר בשלש. ואחד אומר בחמש עדותן בטלה. רבי יהודה אומר קיימת

שזה ידע בעיבורו של חודש - זה שאמר בשנים ידע שהחודש שעבר מלא היה, ויום ראשון של חודש שהוא יום שלשים, מחודש שעבר היה. ודוקא עד חצי החודש, אבל מחצי החודש ואילך עדותן בטילה, שחזקה אין עובר חצי החודש עד שכל העולם יודעים מתי קדשו בית דין החודש:

רבי יהודה אומר קיימת - דעביד אינש דטעי כולי האי:

. אחד אומר בחמש. ואחד אומר בשבע. עדותן בטלה. שבחמש חמה במזרח

חמה במזרח - ממקום זריחת החמה עד אמצע הרקיע קרוי מזרח, ומאמצע הרקיע עד מקום השקיעה קרוי מערב:

. ובשבע חמה במערב:

(ד) ואחר כך מכניסין את השני. ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם

נמצאו דבריהם מכוונים - ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר:

מכוונין. פותחין בזכות

פותחין בזכות - אם לא עברת אל תירא:

. אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות

אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות - אפילו זכות, וכ״ש חובה. משתקים אותו, דכתיב (במדבר ל״ה) ועד אחד לא יענה, בין לזכות בין לחובה:

. או אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה. משתקין אותו. אמר אחד מן התלמידים

אמר אחד מן התלמידים - היושבים לפני הדיינים. יש לי ללמד עליו חובה:

יש לי ללמד עליו זכות. מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהן. ולא היה יורד משם כל היום כולו. אם יש ממש בדבריו שומעין לו. ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות. שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו:

משתקין אותו - דכתיב (שם) ועד אחד לא יענה בנפש למות, למות הוא דאינו עונה, הא לזכות עונה:

אינו יורד משם כל היום - ואפילו שאין ממש בדבריו. אבל יש ממש בדבריו, אינו יורד משם לעולם:

(ה) אם מצאו לו זכות. פטרוהו. ואם לאו מעבירין דינו למחר. היו מזדווגין זוגות זוגות. וממעטין במאכל. ולא היו שותין יין כל היום. ונושאין ונותנין כל הלילה. ולמחרת משכימין ובאין לבית דין. המזכה אומר אני מזכה ומזכה אני במקומי. והמחייב אומר אני מחייב ומחייב אני במקומי. המלמד חובה. מלמד זכות. אבל המלמד זכות. אינו יכול לחזור וללמד חובה. טעו בדבר. שני סופרי הדיינין מזכירין אותן. אם מצאו לו זכות פטרוהו. ואם לאו עומדים למנין. שנים עשר מזכין. ואחד עשר מחייבין. זכאי. שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין

מעבירין אותו למחר - מעבירין את הדין עד למחר, משום הלנת הדין:

שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין - והטייתך לרעה על פי אחד ליתא, הלכך יוסיפו דיינים:

. ואפילו אחד עשר מזכין. ואחד עשר מחייבין. ואחד אומר איני יודע. ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע. יוסיפו הדיינין. עד כמה מוסיפין שנים שנים

ואפילו שנים ועשרים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים - דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתא דמי, ואין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות משלשה ועשרים.

שנים שנים - אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן, דאכתי ליכא הטיה לא לטובה על פי אחד ולא לרעה על פי שנים, צריך להוסיף עוד שנים. וכן עד שבעים ואחד:

. עד שבעים ואחד. שלשים וששה מזכין. ושלשים וחמשה מחייבין. זכאי. שלשים וששה מחייבין. ושלשים וחמשה מזכין. דנין אלו כנגד אלו. עד שיראה אחד מן

עד שיראה אחד מן המחייבים דברי המזכין - דאיכא הטיה לטובה על פי אחד. והוא הדין אם יראה אחד מן המזכים דברי המחייבים. דבשעת גמר דין קיימא לן דאף המלמד זכות יכול ללמד חובה. והאי דלא תני או עד שיראה אחד מן המזכין דברי המחייבין, דתנא אזכות קמהדר:

המחייבין. דברי המזכין: