004_מסכת סנהדרין פרק ד

סנהדרין פרק ד

(א) אחד דיני ממונות

אחד דיני ממונות וכו׳ - שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ובדיני נפשות כתיב (דברים י״ג:ט״ו) ודרשת וחקרת. וזהו דין תורה. אבל אמרו חכמים שאין מאריכין בדרישה וחקירה בדיני ממונות, שלא תנעול דלת בפני לוין. אלא אם כן ראו בית דין שהדין מרומה. ודרישה וחקירה הוא השאלה בענין בעצמו, כגון כמה הלוהו ומתי הלוהו ובאיזה ענין הלוהו ובאיזה מקום הלוהו. ויש מין אחר מן השאלה שנקראת בדיקה ואינו בענין בעצמו, כגון שישאלו לו מה היה לבוש, כלים שחורים או כלים לבנים, עומד היה או יושב בשעה שהלוהו:

ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמר (ויקרא כד, כב) משפט אחד יהיה לכם. מה בין דיני ממונות לדיני נפשות. דיני ממונות בשלשה. ודיני נפשות. בעשרים ושלשה. דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה. דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות. ועל פי שנים לחובה. דיני ממונות מחזירין

פותחים - משאו ומתנו של דין. בין לזכות בין לחובה:

מחזירין - סותרין את הדין אחר שגמרוהו וידעו שטעו:

בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה. דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה

ואין הכל מלמדין חובה - שאם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו:

. דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות. והמלמד זכות מלמד חובה. דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות. אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה. דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום

דנים ביום וגומרין בלילה - דכתיב (שמות י״ח) ושפטו את העם בכל עת, וכתיב (דברים כ״א) והיה ביום הנחילו את בניו, הא כיצד, יום לתחילת דין, ולילה לגמר דין:

דנין ביום וגומרין ביום - דכתיב (במדבר כ״ה) והוקע אותם לה׳ נגד השמש:

. דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות. וביום שלאחריו לחובה. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב:

גומרים בו ביום בין לזכות בין לחובה (וכו׳) - דאמר קרא (ישעיה א׳) מלאתי משפט צדק ילין בה:

לפיכר אין דנים לא בערב שבת - שנמצא גמר דינו בשבת, ולהשהותו אחר שבת אי אפשר מפני עינוי הדין, ולדונו בו ביום אי אפשר שאין ארבע מיתות ב״ד דוחין את השבת, שנאמר (שמות ל״ה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, לימד על מחוייבי שריפה שאין שורפין אותן בשבת, והוא הדין לשאר חייבי מיתות:

(ב) דיני הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול. דיני נפשות מתחילין מן הצד

מן הצד - מן הקטנים בחכמה שהיו יושבים בצד. דאמר קרא (שם כ״ג) לא תענה על ריב. וכתיב רב, כלומר לא תענה על מופלא שבבית דין ולנטות מדבריו, לפיכך אין שומעין דבריו אלא בסוף:

. הכל כשרין לדון דיני ממונות. ואין הכל

הכל כשרים לדון - ואפילו גר. והוא שתהא אמו מישראל. וממזר נמי כשר לדון דיני ממונות:

ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות - דכתיב (שמות י״ח:כ״ב) והקל מעליך ונשאו אתך, בדומין לך, מה משה רבינו מיוחס אף בי״ד מיוחסים:

כשרין לדון דיני נפשות. אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה:

(ג) סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה

כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואים זה את זה - . דאמר קרא (שיר השירים ז׳:ג׳) שררך אגן הסהר. שררך אגן זו סנהדרין שיושבת בטבורו של עולם ומגינה על כל העולם כולו, והיא דומה לסהר, שיושבים בעגול כחצי ירח. תרגום ירח, סיהרא. ובעגולה שלימה אין יושבים מפני שצריכים בעלי דינים והעדים ליכנס ולדבר בפני כולם:

. כדי שיהו רואין זה את זה. ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהם אחד מימין ואחד משמאל. וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין. רבי יהודה אומר שלשה

רבי יהודה אומר שלשה היו - כדי שיהיו שני עדים על המזכין ושני עדים על המחייבין. ואין הלכה כר״י:

. אחד כותב דברי המזכין. ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין:

(ד) ושלש שורות

ושלש שורות - וכל שורה של כ״ג ת״ח. שמא יחלקו הדיינים ויהיו רובן מחייבין ומיעוטן מזכין, והטיה לרעה אינה על פי אחד כדכתיב (שמות כ״ג:ב׳) לא תהיה אחרי רבים לרעות, וצריך להוסיף שנים שנים עד שבעים ואחד, שלעולם אין מוסיפין על הדיינים יותר משבעים ואחד, הלכך צריך להושיב לפניהם ארבעים ושמונה להשלמת שבעים ואחד. ולאו אורח ארעא לעשות שורות תלמידים מרובה משל דיינים, הלכך עבדינן שלש שורות:

של תלמידי חכמים יושבין לפניהם. כל אחד ואחד מכיר את מקומו. היו צריכין לסמוך סומכין מן הראשונה. אחד מן השניה בא לו לראשונה. ואחד מן השלישית בא לו לשניה. ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית. ולא היה יושב במקומו של ראשון

וכל אחד מכיר את מקומו - לפי שכסדר חכמתם היו מושיבים אותם, לפיכך היה כל אחד צריך להכיר את מקומו:

הוצרכו לסמוך - כגון שמת אחד מן הדיינים:

ולא היה יושב במקומו של ראשון - ולא היה אותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון, אלא במקום הראוי לו בסוף שורה השלישית. לפי שהקטן מן התלמידים שבשורות גדול מן הגדול שבקהל:

. אלא יושב במקום הראוי לו:

(ה) כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות. היו מכניסין אותן ומאיימין על

מאיימין על העדים - שלא יעידו שקר:

יהן. שמא תאמרו מאומד

מאומד - שהדעת נוטה שהוא כן:

. ומשמועה. עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו. או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין שלא כדיני ממונות

דיני ממונות - אם העיד לחייב לזה ממון שלא כדין, מחזירו לו ומתכפר:

דיני נפשות. דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו. שנאמר (בראשית ד, י) דמי אחיך צועקים. אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך. דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. לפיכך נברא

לפיכך נברא יחידי - להראותך שמאדם אחד נתישב מלואו של עולם:

אדם יחידי ללמדך. שכל המאבד נפש אחת מישראל. מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות. שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך. ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא. שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת

רשויות הרבה - אלהות הרבה יש וכל אחד ברא את שלו:

מה לנו ולצרה הזאת - להכניס ראשנו בדאגה זו ואפילו על האמת:

. והלא כבר נאמר

והלא כבר נאמר והוא עד - וחייבין אתם להגיד מה שראיתם:

(ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגומר. ושמא תאמרו מה לנו לחוב

ושמא תאמרו מה לנו לחוב - להיות מחוייבים בדמו של זה, נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:

בדמו של זה. והלא כבר נאמר (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה:

הרי הוא אומר ובאבוד רשעים רנה - ואם רשע הוא אין כאן עון כלל: