סנהדרין פרק ב
(א) כהן גדול
כהן גדול - אינו יוצא אחר המטה. דלמא אתי למנגע מתוך טרדתו, ורחמנא אמר (ויקרא כ״א:י״א) ועל כל נפשות מת לא יבוא:
דן ודנין אותו. מעיד ומעידין אותו. חולץ. וחולצין לאשתו. ומיבמין את אשתו. אבל הוא אינו מיבם. מפני שהוא אסור באלמנה. מת לו מת. אינו יוצא אחר המטה. אלא הן נכסין
הן נכסין והוא נגלה - כיון שנתכסו נושאי המטה מן המבוי כלומר שיצאו ממנו, הוא נגלה ונכנס בתוכו. אבל כל זמן שהן נגלין ונראין במבוי, הוא נכסה ממנו שאינו נכנס לתוכו:
. והוא נגלה. הן נגלין והוא נכסה. ויוצא עמהן עד פתח העיר
ויוצא עמהן עד פתח העיר - שבעיר מצויין מבואות ויכול להתכסות מהן. אבל חוץ לעיר ליכא הכירא:
. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש. שנאמר (ויקרא כא, יב) ומן המקדש לא יצא. וכשהוא מנחם
שנאמר ומן המקדש לא יצא - רבי יהודה דריש ומן המקדש לא יצא כל עיקר. ור׳ מאיר דריש ומקדושתו לא יצא, כלומר יזדהר שלא יבא לידי מגע, ובתוך העיר שיש מבואות איכא היכרא ומזדהר. והלכה כרבי יהודה:
וכשהוא מנחם את אחרים - דבמת שאינו שלו כולי עלמא מודו דיכול הוא לילך, דלא טריד ולא אתי למנגע. וכשחוזרין מן הקברות ועומדין בשורה לנחם האבלים וכל העם עוברים זה אחר זה ומנחמין האבל שעומד במעמדו וכל אחד אומר לו תתנחם מן השמים:
אחרים. דרך כל העם עוברין בזה אחר זה. והממונה ממצעו
והממונה ממצעו - שהוא הולך לימין כהן גדול וכל העם משמאלו, נמצא כהן גדול באמצע:
בינו לבין העם. וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך
הממונה - הוא הסגן, שהוא ממונה לעבוד תחת כהן גדול אם יארע פסול בכהן גדול ביום הכפורים:
אנו כפרתך - בנו תתכפר אתה ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך:
. והוא אומר להן תתברכו מן השמים. וכשמברין אותו
וכשמברין אותו - שאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו, וקרוביו ואוהביו מאכילין אותו:
. כל העם מסובין על הארץ
מסובין על הארץ - הן מצירין ומתאבלין בצערו:
והוא מיסב
והוא מיסב - בכבוד על הספסל:
על הספסל:
(ב) המלך לא דן
המלך לא דן ולא דנין אותו - ודוקא מלכי ישראל שאינם נשמעים לדברי חכמים. אבל מלך ממלכי בית דוד. דן ודנין אותו, שנאמר (ירמיהו כ״א:י״ב) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבוקר משפט:
. ולא דנין אותו. לא מעיד. ולא מעידין אותו. לא חולץ. ולא חולצין לאשתו. לא מיבם. ולא מיבמין לאשתו. רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ. או ליבם. זכור לטוב. אמרו לו אין שומעין לו
אין שומעין לו - דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וגנאי הוא לו שתחלוץ וירקה בפניו. וכל שאינה בת חליצה אינה בת יבום. וכן הלכה:
. ואין נושאין אלמנתו. רבי יהודה אומר נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול. שנאמר (שמואל ב' יב, ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך:
מלך נושא אלמנתו של מלך - והלכה כר׳ יהודה בהא:
(ג) מת לו מת. אינו יוצא מפתח פלטרין שלו
אינו יוצא מפתח פלטרין שלו - שגנאי הוא למלך להראות עגמת נפש לפני העם:
. רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המטה יוצא. שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר. שנאמר (שמואל ב' ג, לא) והמלך דוד הולך אחר המטה. אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם
לפייס את העם - כדי שיכירו שלא בעצת דוד הרג יואב את אבנר. ואין הלכה כרבי יהודה:
. וכשמברין אותו. כל העם מסובין על הארץ. והוא מיסב על הדרגש:
דרגש - מטה:
(ד) ומוציא למלחמת הרשות
למלחמת הרשות - מלחמת שאר אומות חוץ ממלחמת עמלק ומלחמת שבעה עממין:
על פי בית דין של שבעים ואחד. ופורץ
ופורץ - גדר של אחרים:
לעשות לו דרך
לעשות לו דרך - ללכת לכרמו ולשדהו:
. ואין ממחין בידו
ואין ממחין בידו - אין מעכבין עליו:
. דרך המלך אין לו שיעור. וכל העם בוזזין ונותנין לפניו. והוא נוטל חלק בראש
חלק בראש - חלק היפה בורר ראשון. ונוטל מחצה מכל הבזה:
. לא ירבה לו נשים. אלא שמנה עשרה. רבי יהודה אומר מרבה הוא לו
אלא שמונה עשרה - שהרי דוד היו לו שש נשים וקאמר ליה נביא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה, כהנה קמא שית, בתרא שית, הרי שמונה עשר:
מרבה הוא לו - יותר מי״ח. ושלש מחלוקות יש בדבר. ת״ק סבר נושא י״ח ואפילו פרוצות, ויותר מי״ח לא ישא ואפילו כשרות, שכך הוא גזירת הכתוב. ר׳ יהודה סבר נושא י״ח ואפילו פרוצות, ויותר מי״ח פרוצות לא ישא, וכשרות והגונות ישא כמו שירצה. ופליג אתנא קמא בחדא. ר׳ שמעון סבר אפילו אחת פרוצה לא ישא, וכשרות והגונות לא ישא יותר משמונה עשרה. ופליג אתנא קמא בחדא ואדרבי יהודה בתרתי. והלכה כת״ק:
. ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. ר' שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר. (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל. (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים. אלא כדי מרכבתו
אלא כדי מרכבתו - דוקא סוסים בטלים להרחיב דעתו ולהתגדל ברוב סוסים [אסור]. אבל כדי רכבו ופרשיו להלחם באויביו מותר:
. (דברים יז, יז) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. אלא כדי ליתן אספניא
אספניא - שכר חיילות הנכנסים ויוצאים עמו כל השנה:
. וכותב לו ס
וכותב לו ס״ת לשמו - חוץ מס״ת שחייב כל אדם מישראל להיות לו ספר תורה, והוא מונח בבית גנזיו. וספר תורה שכותב לשמו כשהוא מלך נכנס ויוצא עמו תמיד:
פר תורה לשמו. יוצא למלחמה מוציאה עמו. נכנס מכניסה עמו. יושב בדין היא עמו. מיסב
מיסב - על השלחן:
היא כנגדו. שנאמר (דברים יז, טז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:
(ה) אין רוכבין על סוסו. ואין יושבין על כסאו. ואין משתמשין בשרביטו. ואין רואין אותו כשהוא מסתפר
כשהוא מסתפר - כשמגלח שער ראשו:
ולא כשהוא ערום. ולא בבית המרחץ. שנאמר (דברים יז, טז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך: