005_מסכת בבא בתרא פרק ה

בבא בתרא פרק ה

(א) המוכר את הספינה

המוכר את הספינה - סתם:

מכר את התורן

מכר את התורן - עץ גבוה שתולין עליו את הנס. והנס הוא כמין וילון שתולין בתורן לנגד הרוח:

. ואת הנס. ואת העוגין

עוגין - ברזל שקושרין אותו בחבל וזורקין אותו בעומק המים לעכב ולעגן הספינה:

. ואת כל המנהיגין אותה. אבל לא מכר לא את העבדים. ולא את המרצופין

מנהיגים - אלו המשוטות שבהם מוליכין הספינה למקום שרוצים:

מרצופין - אמתחות שנותנים בהם הסחורה.

. ולא את האנתיקי

אנתיקי - הפרקמטיא שבתוך הספינה. וכל הני דחשיב הכא דבמכר לא מכר, אם נתן והקדיש את הספינה לא הוו הנך בכלל המתנה וההקדש. ולא דמי לבור ודות וגת דפרקין דלעיל דכולהו מקרקעי נינהו ובטלי לגבי שדה לענין הקדש ומתנה, אבל הנך לא בטלי כלל:

. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה. הרי כולן מכורין. מכר את הקרון. לא מכר את הפרדות

פרדות - בהמות המושכות את הקרון. והוא שאין אדוקים בו בשעת המכירה. ואית דמפרשי. פרדות. עצים הנפרדים מן העגלה שמושכים את העגלה בהם. והוא שלא יהיו קשורים בה בשעת המכירה:

. מכר את הפרדות. לא מכר את הקרון. מכר את הצמד

צמד - הוא העול שצומד ומחבר את השוורים יחד:

. לא מכר את הבקר. מכר את הבקר. לא מכר את הצמד. רבי יהודה אומר הדמים מודיעין. כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז. וחכמים אומרים אין הדמים ראיה:

אין הדמים ראיה - והא דאמר דשתות קנה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח, הני מילי בכדי שהדעת טועה, דסבור הלוקח ששוה כך, והוי מקח טעות, אבל בכדי שאין הדעת טועה, כגון דקנה צמד ששוה זוז. במאתים, אמרינן במתנה נתנם לו ואין כאן בטול מקח. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ב) המוכר את החמור. לא מכר

לא מכר את כליו - בכלים העשויים לרכיבה כגון אוכף ומרדעת, כולי עלמא לא פליגי דקנה אפילו אינם עליו בשעת מכירה. כי פליגי, בכלים של משאוי, כגון שק ודיסקיא, ת״ק סבר לא מכר הכלים של משאוי שעליו, ונחום המדי סבר מכר הכלים של משאוי שעליו. והלכה כתנא קמא ולא קנה הכלים של משאוי ואפילו היו עליו בשעת מכירה:

כליו. נחום המדי אומר מכר כליו. רבי יהודה אומר פעמים מכורין. ופעמים אינן מכורין. כיצד היה חמור לפניו. וכליו עליו. ואמר לו מכור לי חמורך זה

חמורך זה - משמע כמות שהוא עם כליו:

. הרי כליו מכורין. חמורך הוא

חמורך הוא - הוי כשואל לו חמורך הוא, מכור אותו לי. והוי כמוכר חמור סתם, ואין כליו מכורים ואפילו הן עליו בשעת מכירה. ואין הלכה כרבי יהודה:

. אין כליו מכורין:

(ג) המוכר את החמור מכר את הסייח

המוכר את החמור מכר את הסייח - בנו של חמור. ובגמרא מוקי לה כגון שאמר לו חמור מניקה אני מוכר לך. דחלב האתון למאי מהני, אלא ודאי היא ובנה קאמר ליה. וסיפא דאמר פרה מניקה אני מוכר לך לא קנה את בנה, דפרה לחלבה עומדת, ופרה וחלבה קאמר ליה:

. מכר את הפרה לא מכר את בנה. מכר אשפה

מכר אשפה - מקום גבוה שלשה טפחים או יותר, או עמוק שלשה טפחים או יותר, שרגיל להניח שם זבל בהמותיו:

מכר זבלה. מכר בור מכר מימיו

מכר בור מכר מימיו - מתניתין יחידאה היא. ופליגי רבנן עלה ואמרי מכר בור לא מכר מימיו. והלכה כחכמים:

. מכר כוורת מכר דבורים. מכר שובך. מכר יונים. הלוקח פירות שובך

הלוקח פירות שובך - מה שילדו היונים כל השנה:

מחבירו מפריח

מפריח - הלוקח:

בריכה ראשונה

בריכה ראשונה - ויניחנה למוכר. וכל שני ולדות קרויין בריכה. ומניחן עם אמם כדי להיות לצוותא לאמם שלא יברחו:

. פירות כוורת

פירות כוורת - דבורים הנולדים מן הכוורת זאת השנה. נוטל הלוקח שלשה נחילים, שלשה חבורות מוולדות הדבורים הראשונים היוצאים מן הכוורת ומכניסן לתוך הכוורת שלו. שהראשונים הם חשובים, ואחרון אחרון גרוע. ומשם ואילך מסרס, כלומר נוטל אחת ומניח אחת למוכר, כדי שיגדלו ויתחברו עם האבות כדי שתתיישב הכוורת. וכן לעולם:

. נוטל שלשה נחילין ומסרס. חלות דבש

חלות דבש - הדבש עם השעוה יחד מעורבים עשוי חלות חלות:

. מניח שתי חלות

מניח שתי חלות - שמתפרנסים הדבורים מהם כל ימות הגשמים:

. זיתים לקוץ. מניח שתי גרופיות:

גרופיות - ענפים. וחוזר וצומח:

(ד) הקונה שני אילנות

הקונה שני אילנות - סתמא, לא קנה קרקע כלל סביבותיו:

בתוך שדה חברו. הרי זה לא קנה קרקע. רבי מאיר אומר קנה קרקע. הגדילו

הגדילו - הרחיבו הענפים:

לא ישפה

לא ישפה - לא יכרות אותם בעל הקרקע אע״פ שהצל שלהם מזיק לקרקע שלו, דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי בעל הקרקע שעבד לו קרקעו לכל צרכן כל זמן שהם קיימים:

. והעולה מן הגזע

גזע - כל שהוא למעלה מן הארץ שרואה פני חמה:

שלו. ומן השרשים של בעל הקרקע. ואם מתו. אין לו קרקע. קנה שלשה קנה קרקע. הגדילו ישפה. והעולה מן הגזע ומן השרשין

שרשין - כל שהן למטה מן הארץ:

. שלו

שלו - של בעל האילן. ולא שיניחנו שם ויגדל, דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד שיתכסה האילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע וייראו כשלשה אילנות, ויאמר לו הלוקח שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע, אלא יקוץ אותו וישרפנו:

. ואם מתו

ואם מתו - שיבש האילן:

יש לו קרקע:

אין לו קרקע - שיוכל ליטע אחר במקומו:

קנה קרקע - דחשיבי שדה האילן. וקנה בקרקע שיש בין אילן לאילן, ותחתיהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, כדי שיכול לעמוד מלקט הפירות עם הסל שלו. והני מילי, כשיש בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר על שש עשרה אמה, אז קנה בקרקע שבין אילן לאילן ותחתיהן וחוצה להן כדאמרן. אבל אם יש בין אילן לאילן פחות מארבע אמות או יותר משש עשרה אמה, לא קנה קרקע:

(ה) המוכר ראש בהמה גסה לא מכר את הרגלים

לא מכר את הרגלים - בתוספתא תניא, במה דברים אמורים במקום שלא נהגו, אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה:

. מכר את הרגלים לא מכר את הראש. מכר את הקנה

מכר את הקנה - את הריאה. ונקראת על שם הקנה שלה:

לא מכר את הכבד. מכר את הכבד. לא מכר את הקנה. אבל בדקה מכר את הראש מכר את הרגלים. מכר את הרגלים. לא מכר את הראש. מכר את הקנה. מכר את הכבד. מכר את הכבד. לא מכר את הקנה:

(ו) ארבע מדות

ארבע מדות - דינים חלוקים זה מזה:

במוכרין. מכר לו חטים יפות

מכר לו חטים יפות - התנה עמו שיתן לו חטין יפות ונמצאו רעות, הוי כאונאה, ולכך יכול לחזור בו מי שנתאנה בלבד, דהוא לוקח, אבל מוכר אינו יכול לחזור בו ואפילו הוקרו החטין הרבה:

ונמצאו רעות. הלוקח יכול לחזור בו. רעות ונמצאו יפות. מוכר יכול לחזור בו. רעות ונמצאו רעות. יפות ונמצאו יפות. אין אחד

אין אחד מהז יכול לחזור בו - ואפילו הוקרו או הוזלו. ולא מצי לוקח למימר אני ליפות נתכוונתי והאי דאמינא רעות משום דרע רע יאמר הקונה. וכן איפכא לא מצי מוכר למימר אני לרעות נתכוונתי והאי דאמינא יפות דדרך המוכר לומר לרע טוב:

מהם יכול לחזור בו. שחמתית

שחמתית - אדומה. וכל חום (בראשית ל) מתרגמינן שחום:

ונמצאת לבנה

ונמצאת לבנה - ואיכא דניחא ליה בהאי ואיכא דניחא ליה בהאי. וכל כהאי גוונא הוי מקח טעות לשניהם ושניהם יכולים לחזור. דאילו ביפות ונמצאו רעות כולי עלמא ניחא להו ביפות:

. לבנה ונמצאת שחמתית. עצים של זית ונמצאו של שקמה. של שקמה. ונמצאו של זית. יין ונמצא חומץ

יין ונמצא חומץ - איכא דניחא ליה בחמרא ואיכא דניחא ליה בחלא:

. חומץ ונמצא יין. שניהם יכולין לחזור בהן:

(ז) המוכר פירות לחבירו משך

משך - מרשות הרבים בסמטא או בחצר של שניהם, קנה. אבל משיכה ברשות הרבים לא מהניא:

ולא מדד

אע״פ שלא מדד - וכגון שפסק לו מתחלה הדמים בכך וכך יתן לו המדה. אבל לא פסק לו הדמים, אפי׳ מדד ומשך לא קנה, דלא סמכא דעתייהו, שהמוכר יכול להעלות הדמים כמו שרוצה, והקונה אומר איני קונה אלא בזול:

מדד - המוכר ללוקח ברשות הרבים, אפילו בכליו של לוקח, לא קנה, שאין כליו של אדם קונים לו ברשות הרבים. ואם לוקח עצמו מדד, אפילו ברשות הרבים קנה בהגבהה:

. קנה. מדד ולא משך. לא קנה. אם היה פקח

אם היה פקח - הלוקח:

. שוכר את

שוכר את מקומו - אם הוא ברשות בעלים. ומקומו קונה לו. ובמשאות גדולות איירי דאין דרכן להגביה, לכך קני במשיכה:

מקומן. הלוקח פשתן מחבירו. הרי זה לא קנה. עד שיטלטלנו

עד שיטלטלנו - היינו הגבהה. ואורחא דמלתא נקט, דדרך מגביה לטלטל ממקום למקום:

ממקום למקום. ואם היה

ואם היה מחובר לקרקע - בגמרא מוקי לה כגון שאמר לו מוכר ללוקח לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה, דכיון ששכרו לעשות מלאכה בקרקע שלו ועשה בו מלאכה כל שהוא, קנה שכירותו, וקנה נמי אותו דבר שרוצה להקנות לו עם השכירות, לפיכך אם תלש כל שהוא קנה:

במחובר לקרקע. ותלש כל שהוא. קנה:

(ח) המוכר יין ושמן לחבירו. והוקרו. או שהוזלו. אם עד שלא

עד שלא נתמלאה המדה למוכר - במידה שאינה של שניהם מיירי, והמשאיל השאילה לשניהם, והרי היא שאולה למוכר עד שימלאנה, ומשם ואילך היא שאולה ללוקח, לפיכך עד שלא נתמלאה המדה שהכלי שאול למוכר, לא קנה לוקח, ומשנתמלאה המדה שהכלי שאול ללוקח, קנה לוקח, שקנו לו כליו. ובסמטא מיירי או ברשות הלוקח:

נתמלאת המדה. למוכר. משנתמלאת המדה. ללוקח. ואם היה סרסור

היה סרסור ביניהם ונשברה החבית - והיתה החבית שלו:

ביניהן. נשברה החבית. נשברה לסרסור

נשברה לסרסור - ולא אמרינן שלוחו של לוקח הוא ונשברה ללוקח:

. וחייב להטיף לו שלש טפין

וחייב להטיף לו שלש טפין - המוכר ללוקח. מן הנדבק בדופני המדה לאחר שעירה היין והשמן:

. הרכינה ומיצה

הרכינה ומיצה - הטה את המדה על צדה לאחר שעירה השמן והיין והטיף שלש טפין, ונתאסף מיצת המדה לשולי הכלי. אל מקום אחד:

. הרי הוא של מוכר

הרי הוא של מוכר - שהרי נתייאש הלוקח ממנו:

. והחנוני. אינו חייב להטיף שלש טפין. רבי יהודה אומר ערב שבת עם חשכה. פטור:

והחנוני אינו חייב להטיף שלש טפין - לפי שהוא טרוד, שמוכר כל שעה:

ר׳ יהודה אומר - לא אמרו שחנוני פטור מלהטיף שלש טפין, אלא ערב שבת עם חשיכה. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ט) השולח את בנו אצל חנוני ופונדיון בידו ומדד לו באיסר שמן. ונתן לו את האיסר. שבר את הצלוחית. ואבד את האיסר. חנוני חייב. רבי יהודה פוטר

השולח בנו - קטן אצל החנוני ובידו פונדיון שהם שני איסרין, להביא לו באיסר שמן ואיסר אחד יתן לו, וכן עשה, ושבר התנוק את הצלוחית ונשפך השמן ואיבד את האיסר שנתן לו החנוני. חנוני חייב. בשמן ובצלוחית ובאיסר. דלא שלח האב את בנו הקטן אל החנוני אלא לאודועי ליה שהוא צריך לשמן, לא שישלח השמן על ידו. ובגמרא פריך, אמאי חייב החנוני על הצלוחית אבדה מדעת היא. שהרי הוא עצמו שלחה ביד בנו. ומשני, כגון שנטלה חנוני למוד בה שמן לאחרים, הלכך נעשה גזלן עליה וקמה ליה ברשותיה עד דמהדר לה למרה, ואע״ג דאהדרה לתינוק לא מפטר מינה:

רבי יהודה פוטר שעל מנת כן שלחו - כי היכי דלשדר ליה חנוני ביד בנו:

. שעל מנת כן שלחו. ומודים חכמים לרבי יהודה. בזמן שהצלוחית ביד התינוק. ומדד חנוני לתוכה חנוני פטור:

שהוא פטור - מדמי צלוחית. ואין הלכה כר״י:

(י) הסיטון

הסיטון - סוחר שקונה הרבה ביחד וחוזר ומוכר לחנונים מעט מעט:

מקנח מדותיו

מקנח מדותיו - בשביל היין והשמן שנקרש בתוכם והמדה מתמעטת:

אחת לשלשים יום. ובעל הבית

ובעל הבית - שאינו מוכר תדיר כסיטון, מקנח פעם אחת בשנה:

אחת לשנים עשר חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר. חלוף הדברים. חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת

פעמים בשבת - שהחנוני אינו חייב להטיף שלש טפין כמו שחייב הסיטון ובעל הבית, ומשתייר בכלי ונדבק בו:

וממחה

וממחה - מקנח אבני משקלותיו ששוקל בהן דבר לח:

משקלותיו פעם אחת בשבת. ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל:

על כל משקל ומשקל - כל פעם ששוקל מקנח:

(יא) אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח. אבל ביבש אינו צריך. וחייב להכריע

וחייב להכריע טפח - ממשקל ליטרא ואילך. אבל פחות מליטרא אין צריך הכרע טפח:

לו טפח. היה שוקל

היה שוקל עין בעין - כגון במקום שלא נהגו להכריע ומעמיד קנה המאזנים בשוה:

לו עין בעין. נותן לו

נותן לו את גרומיו - הכרעותיו. לכל עשרה ליטרא מוסיף לו עשירית ליטרא, שהוא אחד למאה כשימכור בלח. וביבש מוסיף [חצי] עשירית ליטרא לכל עשרים ליטרא:

גירומיו. אחד לעשרה בלח. ואחד לעשרים ביבש. מקום שנהגו למוד בדקה

למוד בדקה - במדה קטנה:

. לא ימוד בגסה

לא ימוד בגסה - במדה גדולה. דהוי פסידא דלוקח, שאין נותן לו אלא הכרע אחד והיה צריך ליתן לו הכרעות רבות:

. בגסה. לא ימוד בדקה. למחוק

למחוק - להסיר מה שעולה על שפת המדה:

. לא יגדוש

לא יגדוש - ואף על פי שמוסיף לו בדמים:

. לגדוש. לא ימחוק:

לא ימחוק - ואף על פי שפוחת לו מן הדמים: