004_מסכת בבא בתרא פרק ד

בבא בתרא פרק ד

(א) המוכר את הבית

המוכר את הבית - היציע. כמין חדר שעושין סביבות כותלי הבית מבחוץ, כמו שהיה במקדש דכתיב (מלכים א ו) והיציע התחתונה. ויש שעושין אותה בעובי הכותל. ואף על פי שפתוח לבית ותשמישו בתוכו, אפילו הכי אינו מכור. והוא דהוי ארבע אמות. אבל אי לא הוי ארבע אמות, לא חשיב, ונמכר עם הבית:

לא מכר היציע. ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו. ולא את החדר שלפנים

ולא את החדר שלפנים - מן הבית. ואף על פי שהוא פתוח לבית ודריסתו עליו:

ממנו ולא את הגג. בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה

בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה - חשוב בפני עצמו ולא בטל לגבי בית:

טפחים. רבי יהודה אומר

רבי יהודה אומר וכו׳ - ואין הלכה כרבי יהודה:

אם יש לו צורת פתח. אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים. אינו מכור:

(ב) לא את הבור

בור - חפירה בקרקע:

. ולא את הדות

דות - בנין של אבנים על גבי קרקע עשוי כעין בור:

. אף על פי שכתב לו עומקא ורומא

אף על פי שכתב לו עומקא ורומא - לא קנה בור ודות, הואיל ותשמישן חלוק מן הבית, שאין עשויין אלא לשאוב מים. עד שיכתוב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא:

. וצריך

וצריך - המוכר:

ליקח לו דרך

ליקח לו דרך - מן הלוקח, לילך לבור ודות. דמוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום:

. דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים אינו צריך

וחכמים אומרים אינו צריך - דסברי מוכר בעין רעה הוא מוכר, וכשמכר הבית שייר לעצמו דרך שילך לבור ולדות:

ליקח לו דרך. ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר

בזמן שאמר חוץ מאלו - חוץ מבור ודות, דתנאי שלא לצורך הוא ולאטפויי דרך קאתי:

לו חוץ מאלו. שאינו צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר

מכרן לאחר - מכר הבור ודות לאחר, ושייר הבית לעצמו:

. רבי עקיבא אומר

רבי עקיבא אומר אין הלוקח צריך ליקח ממנו דרך - דמוכר בעין יפה מוכר, וכשמכר לו הבור והדות, דרך נמי מכר לו. והלכה כרבי עקיבא:

אינו צריך ליקח לו דרך. וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך.

(ג) המוכר את הבית

המוכר את הבית - סתם:

. מכר את הדלת

מכר את הדלת - שכל תשמישי הבית הקבועים בו בכלל הבית הם:

. אבל לא את המפתח

אבל לא את המפתח - דמידי דמיטלטל הוא:

. מכר את המכתשת

המכתשת - הקבועה בקרקע:

הקבועה. אבל לא את המטלטלת. מכר את האיצטרובל

האיצטרובל - עיגול של עץ שעליו מעמידים הרחים. וקבוע הוא:

. אבל לא את הקלת

הקלת - אפרכסת שעושים סביב לרחים לקבל הקמח הנטחן שלא יפול לארץ. ומיטלטל הוא:

. ולא את התנור ולא את הכירים

ולא את התנור ולא את הכירים - דמיטלטלים הם. ואית ספרים דגרסי, מכר תנור מכר כירים. ומיירי בקבועים ומחוברים בקרקע:

. בזמן שאמר לו. הוא וכל מה שבתוכו. הרי כולן מכורין:

הרי כולם מכורים - כל הני תשמישי דביתא. אבל שאר מאני תשמישתיה אינם מכורים. אפילו אמר וכל מה שבתוכה, לא רבה אלא תשמישים המיוחדים לבית כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן:

(ד) המוכר את החצר. מכר בתים. בורות. שיחין. ומערות. אבל לא את המטלטלין. בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה. הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך

מכר את הבתים - הפתוחים לחצר:

ובורות שיחים ומערות - שבתוך הבתים. ואע״ג דהמוכר בית לא מכר בור שיח ומערה, לגבי חצר מיהא בטלים הן:

בין כך ובין כך - אפילו אמר כל מה שבתוכה, לא מכר את המרחץ וכו׳. דאינן בכלל חצר:

לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה. רבי אליעזר אומר

רבי אליעזר אומר וכו׳ - ואין הלכה כר׳ אליעזר:

המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר.

(ה) המוכר את בית הבד. מכר את הים

מכר את הים - האבן שנותנים בתוכה הזיתים בשעת טחינתן:

. ואת הממל

הממל - הרכב העליונה שבה מפרכים הזיתים:

. ואת הבתולות

הבתולות - כלונסות של ארז שמעמידין בהם קורות בית הבד:

. אבל לא מכר את העכירין

עכירין - נסרים כבדים שנותנים על האמתחות ששמים בהם הזיתים הכתושים כדי לכבשן:

. ואת הגלגל

הגלגל - שמגלגל האבן ומכביד על הזיתים הכתושים להוציא שמנן:

. ואת הקורה. ובזמן שאמר לו. הוא. וכל מה שבתוכו. הרי כולן מכורין. רבי אליעזר אומר המוכר בית הבד. מכר את הקורה:

(ו) המוכר את המרחץ. לא מכר את הנסרים

הנסרים - לוחות שמשימין עליהם הבגדים:

. ואת הספסלים

הספסלים - שיושבים עליהם. ויש גורסים ספלים, שנותנים בהם מים לרחוץ:

. ואת הוילאות

וילאות - מסך כנגד הפתח. פירוש אחר, אלונטית שמסתפגין בה. ויש אומרים סינר שמכסין בו הערוה כשיושבין במרחץ:

. בזמן שאמר לו. הוא וכל מה שבתוכו. הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר לא את המגורות של מים

מגורות של מים - בריכות השופכות מים למרחץ:

ולא את אוצרות של עצים:

אוצרות של עצים - שמחממין בו המרחץ:

(ז) המוכר את העיר. מכר בתים

מכר בתים - וכל שכן חצרות שהן עיקר העיר:

בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות. בית הבדין ובית השלחין

בית השלחין - גנות ופרדסין השייכין לעיר:

. אבל לא

אבל לא המטלטלין - מאני תשמישתא, כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן. וכל שכן שלא מכר חטי ושערי:

את המטלטלין. ובזמן שאמר לו. היא. וכל מה שבתוכה. אפילו היו בה בהמה ועבדים. הרי כולן

הרי כולן מכורים - אפילו עבדים ובהמות דמטלטלי דניידי נינהו. וכל שכן חטי ושערי דהוו מיטלטלי דלא ניידי:

מכורין. רבן שמעון בן גמליאל אומר. המוכר את העיר מכר את הסנטר.

הסנטר - העבד הממונה לשמור העיר. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

(ח) המוכר את השדה מכר את האבנים. שהם לצורכה. ואת הקנים

האבנים שהם לצרכה - לעשות גדר:

ואת הקנים - שקושרים בהם הגפנים:

שבכרם. שהם לצורכו. ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע. ואת מחיצת הקנים

ואת מחיצת הקנים - קנים הרבה גדלים בקלח אחד, כשהיא פחותה מבית רובע אז היא בטלה לגבי השדה:

שהיא פחותה מבית רובע. ואת השומרה

שומרה - סוכת שומרים המחוברת לקרקע בטיט:

שאינה עשויה בטיט. ואת החרוב

ואת החרוב - בבחרותו שעדיין לא הורכב. דכשמזקין מתגבר ומרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטיל לגבי שדה:

שאינו מורכב. ואת בתולת השקמה:

ואת בתולת השקמה - בבחרותה קודם שחתכו ענפיה. דכשמזקין קוצצים הענפים וגדלין הרבה במקומן וקרוי סדן שקמה:

(ט) אבל לא מכר

לא מכר את מחיצת הקנים וכו׳ - שכל אלה חשובים כשדה בפני עצמן:

לא את האבנים שאינן לצורכה. ולא את הקנים שבכרם שאינן לצורכו ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע. בזמן שאמר לו. היא וכל מה שבתוכה. הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר

לא מכר את הבור - אע״פ שמכר לו השדה אין אלו מכורין:

לא את מחיצת הקנים. שהיא בית רובע. ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט. ולא את החרוב המורכב. ולא את סדן השקמה. ולא את הבור. ולא את הגת. ולא את השובך. בין חרבין בין ישובין. וצריך ליקח לו דרך. דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים אינו צריך. ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר. רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך. וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך. במה דברים אמורים במוכר. אבל בנותן מתנה נותן את כולם. האחין שחלקו. זכו בשדה

וצריך המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח - לבוא לבור ולגת. דמוכר בעין יפה מוכר כדפרישנא לעיל:

נתן את כולן - ואפילו למאן דאמר מוכר בעין רעה מוכר וצריך הלוקח ליקח לו דרך היכא דמכר לו אחד מכל אלו ושייר השדה לעצמו, דוקא במוכר אמרינן הכי, משום דהוה ליה ללוקח לאתנויי ולפרושי וכיון דלא אתני איהו הוא דאפסיד, אבל גבי נותן שמקבל המתנה מתבייש לומר לנותן פרש לי מה שאתה נותן לי, לא אמרינן מדלא פירש איהו הוא דאפסיד, אלא אמרינן בעין יפה נתן ואין צריך מקבל המתנה ליקח לו דרך. וכן נמי כל הני דאמרינן לעיל לא מכר לפי שאינן בכלל שדה, ואפילו הני דאינן בכלל כל מה שבתוכה כגון חרוב וסדן השקמה ובור וגת, אם נתן השדה מתנה, נתן את כולן, משום דבעין יפה יותר מדאי הוא נותן:

זכו בשדה זכו בכולן - אפילו בור וגת ושובך שבשדה. מפני שכל אחד זוכה בשלו ומסתלק מחבירו מכל וכל:

. זכו בכולם. המחזיק בנכסי הגר. החזיק בשדה. החזיק בכולם

החזיק בכולם - ואף על גב דחרוב ושקמה לא בטילי לגבי שדה, הוו כשתי שדות ואין מיצר ביניהן דאם החזיק באחת מהן קנה חברתה:

. המקדיש את השדה. הקדיש את כולם. רבי שמעון אומר המקדיש שדה לא הקדיש אלא את החרוב

הקדיש כולם - דמקדיש בעין יפה מקדיש:

לא הקדיש אלא את החרוב - מכל הנך דאמרינן במתניתין גבי מכר לא מכר, גבי הקדש נמי לא הקדיש, דדעת מקדיש כדעת מוכר, לבד מחרוב המורכב וסדן השקמה, דאף על גב דבמכר לא מכר, בהקדש קדשי. וטעמא, הואיל ומשדה הקדש קא ינקי:

המורכב. ואת סדן השקמה: