006_מסכת בבא בתרא פרק ו

בבא בתרא פרק ו

(א) המוכר פירות

המוכר פירות - סתם ולא פירש לאכילה או לזריעה:

לחברו. ולא צמחו. ואפילו זרע פשתן

אפילו זרע פשתן - דרובא קונים אותו לזריעה, מצי למימר אני לאכילה מכרתיו. דאין הולכין בממון אחר הרוב:

. אינו חייב באחריותן. רבן שמעון בן גמליאל אומר

רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו׳ - בגמרא מוקי כולה מתניתין אליבא דרבן שמעון בן גמליאל וחסורי מחסרא והכי קתני, אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן, הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן, דברי רשב״ג. שרבן שמעון בן גמליאל אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן, דהוי מקח טעות דודאי לזריעה זבנינהו:

. זרעוני גנה שאינן נאכלין חייב באחריותן:

(ב) המוכר פירות לחבירו. הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה. תאנים. מקבל עליו עשר מתולעות למאה. מרתף של יין. מקבל עליו עשר קוססות

המקבל פירות - שקנה תבואה מחבירו. הלוקח מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה, דדרך תבואה בכך. ולא יותר:

עשר מתליעות - אכולות מתולעים. לכל מאה, דהיינו אחד מעשר:

קוססות - יין רע. אם המרתף של חביות גדולות מקבל עליו עשר חביות גדולות. ואם המרתף של כדות, מקבל עליו עשר כדות. ודוקא כשאמר מרתף זה אני מוכר לך, ולמקפה, כלומר לשים בתוך התבשיל. אבל אם אמר מרתף של יין אני מוכר לך למקפה, צריך ליתן לו יין שכולו יפה. שיין של מקפה צריך שיהיה יפה ומתקיים, שאין מסתפקים ממנו אלא מעט מעט. ואם אמר סתם יין אני מוכר לך ולא זכר למקפה, נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות. ואם אמר מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין, אפילו כולו חומץ הגיעו:

למאה. קנקנים בשרון

קנקנים בשרון - בארץ המישור:

. מקבל עליו עשר

מקבל עליו עשר פטסיאות - שאינן מבושלות כל צרכן. והן שואבות היין ומזיעות אותו:

פיטסיאות למאה:

(ג) המוכר יין לחבירו והחמיץ. אינו חייב

אינו חייב - המוכר באחריותו. דבשעת מכירה יין הוה. ודוקא שנעשה חומץ בכליו דלוקח, דאי בכליו של מוכר, מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך, ולא מצי מוכר אמר ליה למה השהית אותו בקנקנים כל כך את הוא דאפסדת, דמצי היאך אמר ליה הא מעיקרא הודעתיך שלא היה בדעתי להסתפק מן היין אלא מעט מעט:

באחריותו. ואם ידוע שיינו מחמיץ

ואם ידוע שיינו מחמיץ - שאינו מתקיים. ואידך אמר ליה דלא בעי ליין אלא למקפה ולשהותו ליקח ממנו מעט מעט:

. הרי זה מקח טעות

הרי זה מקח טעות - דהוה ליה לאודועי שאין יינו מתקיים:

. ואם אמר לו. יין מבושם

מבושם - דרכו להתקיים עד עצרת. ומשם ואילך החום מקלקלו:

אני מוכר לך. חייב להעמיד לו עד העצרת. וישן

וישן - אם מכר לו יין על מנת שהוא ישן. נותן לו משל אשתקד, מן השנה שעברה הקודמת לזו:

משל אשתקד. ומיושן משל שלש שנים:

(ד) המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית. וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו

בית חתנות לבנו - שדרך אדם לעשות לבנו בית כשנושא אשה:

. ובית אלמנות לבתו

בית אלמנות לבתו - כשמת בעלה ושבה אל בית אביה. אבל בחיי בעלה היא אצל בעלה, שאין דרך חתן לדור עם חמיו:

. בונה ארבע אמות על שש דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה

רפת בקר הוא זה - וצריך לעשותו גדול יותר:

. הרוצה לעשות רפת בקר. בונה ארבע אמות על שש. בית קטן

בית קטן - הפחות שבבתים הוא שש על שמונה. והמוכר מקום לחבירו סתם לעשות לו בית צריך שיהיה שש על שמונה:

. שש על שמנה. גדול

גדול - ואם פי׳ לעשות לו בית גדול:

. שמנה על עשר. טרקלין

טרקלין - עשוי למושב שרים:

. עשר על עשר. רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו

רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו - אכולהו קאי, דהיינו בבית קטן רומו שבעה, ובבית גדול תשעה, וטרקלין עשר:

. ראיה לדבר היכל

ראיה לדבר היכל - שהיה ארכו ארבעים ורחבו עשרים ורומו שלשים, שהם חצי ארכו ורחבו:

. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כבנין

הכל כבנין היכל - איכא דאמרי הא דתנן לעיל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו, ראיה לדבר היכל, רשב״ג קתני לה, שרשב״ג אומר הכל כבנין היכל. ואיכא דאמרי רשב״ג פליג את״ק ואתמוהי קא מתמה, וכי הכל בונים כבנין היכל, אין הדבר תלוי אלא במנהג המדינה:

ההיכל.

(ה) מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו. נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין. ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין. ואינו מכניס בהמתו ומשקה מבורו אלא ממלא ומשקה מבחוץ. וזה עושה לו פותחת

בשעה שבני אדם נכנסים - ביום. ולא שיטריחהו לעמוד בלילה:

זה עושה לו פותחת - שלא יגנוב בעה״ב ממי בורו. ובעל הבית עושה לו פותחת אחרת באותו פתח הפתוח לבור, שלא יוכל לבא לשאוב בלא דעת בעל הבית, ולא יבא לעולם בביתו של בעה״ב אא״כ ישנו לבעל הבית בביתו. ומשום חשד אשתו תקנו כן:

. וזה עושה לו פותחת:

(ו) מי שיש לו גינה

מי שיש לו גינה - ונתרצה חיצון לתת לפנימי דרך באמצע שדהו:

לפנים מגינתו של חבירו. נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים. ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין. ואינו מכניס לתוכה תגרין. ולא יכנס מתוכה

לא יכנס מתוכה - דכיון דמזיקו היזק גדול שעובר באמצע שדהו, אנן סהדי דלא נתרצה לו אלא לצורך גינה בלבד, ולא שיכנס לצורך תשמיש אחר:

לתוך שדה אחרת. והחיצון זורע

והחיצון זורע - דכיון דבאמצע שדהו הוא, אנן סהדי דלא מחל לו הדרך לגמרי ושלא יוכל הוא לזרעה:

את הדרך. נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהם. נכנס בשעה שהוא רוצה. ויוצא בשעה שהוא רוצה. ומכניס לתוכה תגרין. ולא יכנס מתוכה. לתוך שדה אחרת. וזה וזה

וזה וזה אין רשאין לזרעה - דכיון דמן הצד הוא, להילוך גרידא יחדהו לו:

אינם רשאים לזורעה:

(ז) מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו

מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו - שהחזיקו רבים לעבור שם לעולם:

. נטלה ונתן להם מן הצד. מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו

ושלו לא הגיעו - ויש לרבים שני הדרכים. דקיימא לן מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו:

. דרך היחיד ארבע אמות. דרך הרבים שש עשרה אמה. דרך המלך אין

דרר היחיד - המוכר לחבירו דרך תוך שדהו צריך ליתן לו ארבע אמות:

דרך המלך אין לו שיעור - שהמלך פורץ גדר לפניו לעשות לו דרך:

לה שיעור. דרך הקבר

דרך הקבר - שנושאין המת לקברו, אין לו שיעור. תקנת חכמים היא משום יקרא דמת. ולא שיכולים לפרוץ גדר כדרך המלך, אלא שיכולים המלוין את המת לעבור על גבי זרעים ואין צריכים לנטות לכאן ולכאן:

אין לה שיעור. המעמד דייני צפורי אמרו בית ארבעת קבין:

בית ארבעת קבין - הוא [שלשים ושלש אמות ושני טפחים] רוחב באורך חמשים אמה. ומקום המעמד הוא שהיו עושים שבעה מעמדות שבעה מושבות כשהיו חוזרין מלקבור המת, כנגד שבעה הבלים שבתחלת ספר קהלת:

(ח) המוכר מקום לחבירו. לעשות לו קבר. וכן המקבל מחבירו

המקבל מחבירו - בקבולת שיחפור לו קבר:

לעשות לו קבר. עושה תוכה של מערה ארבע אמות

ארבע אמות - רוחב, ושש באורך:

על שש. ופותח לתוכה שמונה כוכין

שמונה כוכין - שמונה קברים:

. שלש מכאן ושלש מכאן

שלש מכאן ושלש מכאן - לשני צדדין של אורך המערה. ושתים כנגד הנכנס למערה. וכל קבר וקבר ארבע אמות אורך ורוחב ששה טפחים ורום שבעה. נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה. ובין השנים שמכנגד שתי אמות:

ושתים מכנגדן. וכוכין אורכן ארבע אמות. ורומן שבעה. ורחבן ששה. רבי שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש אמות על שמנה. ופותח לתוכה שלשה עשר כוך. ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלשה מכנגדן. ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל. ועושה חצר על פי המערה שש על שש כמלא המטה וקובריה. ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן. רבי שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הסלע:

הכל לפי הסלע - אם המקום קשה אין המקבל חייב לחפור אלא שש אמות באורך וארבע ברוחב כדברי ת״ק. ואם המקום רך ותיחוח חייב המקבל לחפור שש על שמונה כדברי רבי שמעון. והלכה כת״ק: