007_מסכת בבא מציעא פרק ז

בבא מציעא פרק ז

(א) השוכר את הפועלים

השוכר את הפועלים - אינו רשאי לכופן. ואע״ג דטפא להו אאגרייהו משאר פועלים, לא מצי אמר להו האי דטפאי לכו אאגרייכו אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי, דאמרי ליה האי דטפאת לן אדעתא דעבדינן לך עובדתא שפירתא:

ואמר להם להשכים ולהעריב. מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב. אינו רשאי לכופן. מקום שנהגו לזון יזון. לספק במתיקה

במתיקה - לפתן:

יספק. הכל כמנהג המדינה

הכל כמנהג המדינה - הכל לאתויי דוכתי דנהיגי פועלים למיכל ולמשתי בצפרא בביתו של בעל הבית קודם שיצאו למלאכתם, דאי אמר להו בעל הבית קדימו לעבידתייכו בשדה ואביא לכם מאכלכם שם, אמרי ליה לא, אלא עתה נאכל בבית קודם שנצא השדה כמנהג המדינה:

. מעשה ברבי יוחנן בן מתיא

מעשה ברבי יוחנן בן מתיא - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, ואם פסק להם מזונות, מזונות ריבה להם, כלומר, כיון דלא הוה צריך לאתנויי שהרי ממנהג המדינה היו אוכלים, ואתני בהדייהו ליתן להם מזונות, מזוני יתירי קאמר, ומעשה נמי ברבי יוחנן וכו׳:

שאמר לבנו צא שכור לנו פועלים. הלך ופסק להם מזונות. וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו

בשעתו - בעת מלכותו. דמלך והדיוט הוה:

לא יצאת ידי חובתך עמהן. שהן בני אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שלא יתחילו במלאכה

שהם בני אברהם יצחק ויעקב - וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה, דאילו אברהם שלשה פרים לשלשה אנשים, ובסעודת שלמה יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים:

עד שלא יתחילו במלאכה - דאין כאן אלא דברים. דאילו משיתחילו לא תוכל לחזור:

צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד. רבן שמעון בן גמליאל אומר

רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו׳ - והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

לא היה צריך לומר הכל כמנהג המדינה.

(ב) ואלו

ואלו - פועלים:

אוכלין מן התורה. העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה

אוכלים מן התורה - במה שעוסקין בו:

גמר מלאכה - כשתולשין אותו. דכתיב (דברים כ״ד) ואל כליך לא תתן, בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל, דהיינו כשתולשין אותו:

. ובתלוש מן הקרקע

ובתלוש מן הקרקע - ואם מתעסק בדבר התלוש אוכל באותו דבר עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר, אם הוא בר מעשר. או עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה, אם הוא בר חלה. דאמר קרא (שם כ״ה) לא תחסום שור בדישו, ומדלא קאמר לא תדוש בחסימה, שמע מינה לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה, כך חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה, ומה חוסם וכו׳. ומה דיש מיוחד, דבר שהוא גדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, אף כל דבר שהוא גידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר כשהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו. יצא החולב והמחבץ והמגבן, שאינן גדולי קרקע. ויצא המבדיל התמרים והגרוגרות המחוברים יחד, שנגמרה מלאכתם למעשר. ויצא המנכש בשומים ובבצלים, שמסיר הקטנים שאינן גדלים לעולם מבין האחרים להרחיב מקום לגדולים, שאין זו שעת גמר מלאכה. שכל אלו וכיוצא בהן אין פועל אוכל בהן:

עד שלא נגמרה מלאכתו. בדבר שגדולו מן הארץ. ואלו שאין אוכלין. העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה. ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו. ובדבר שאין גדולו מן הארץ:

(ג) היה עושה בידיו אבל לא ברגליו. ברגליו אבל לא בידיו. אפילו בכתפו הרי זה אוכל. רבי יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו

עד שיעשה בידיו ורגליו - מה שור בידיו וברגליו אף פועל בידיו וברגליו, דהא אתקש חוסם לנחסם. ואין הלבה בר׳ יוסי ברבי יהודה:

וברגליו:

(ד) היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים. בענבים לא יאכל בתאנים. אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל. וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה. אבל משום השב אבדה לבעלים אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן. ובחזירתן מן הגת. ובחמור כשהיא פורקת:

מפני השב אבדה לבעלים - שלא יבטל ממלאכתו ויאכל:

אמרו פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן - בשגמרו שורה זו והולכים להתחיל בחברתה. ואף על גב דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא, ניחא ליה לבעל הבית בהא:

וחמור כשהיא פורקת - בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה עד שתהא פורקת:

(ה) אוכל פועל קישות אפילו בדינר

אפילו בדינר - אפילו היא שוה דינר:

. וכותבת אפילו בדינר. ר' אלעזר חסמא אומר לא יאכל פועל

לא יאכל פועל יותר על שכרו - דאמר קרא בנפשך, כשכירותו, שעליו הוא מוסר את נפשו לעלות בכבש וליתלות באילן:

יתר על שכרו. וחכמים מתירין. אבל מלמדין

מלמדין - אומרים לו דרך עצה הוגנת. ותנא קמא פליג אחכמים ואמר אין מלמדין. והלכה כחכמים:

את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח

ויהא סותם את הפתח - שימנעו מלשכרו:

בפניו:

(ו) קוצץ

קוצץ - ליטול מעות ולא יאכל:

אדם על ידי עצמו

על ידי עצמו - בשביל עצמו:

. על ידי בנו ובתו הגדולים. על ידי עבדו ושפחתו הגדולים. על ידי אשתו. מפני שיש בהן דעת

מפני שיש בהן דעת - וידעי וקא מחלי:

. אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים. ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים. ולא על ידי בהמתו. מפני שאין בהן דעת:

(ז) השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי

נטע רבעי - פירות של אילן בשנה הרביעית, שאינן נאכלין אלא בירושלים או פודה אותן ומעלה הדמים לירושלים:

שלו. הרי אלו לא יאכלו. אם לא הודיען פודה ומאכילן. נתפרסו עיגוליו

נתפרסו עיגוליו - עיגולי דבלה שנתפרדו ושכר פועלים לחברן, או חביות שנפתחו ושכר פועלים לסתמן:

. נתפתחו חביותיו. הרי אלו לא יאכלו

הרי אלו לא יאכלו - שכבר נגמרו מלאכתם והוקבעו למעשר והרי הן טבל:

. אם לא הודיען מעשר ומאכילן:

(ח) שומרי פירות

שומרי פירות - שומרי גיתות וערימות ופירות תלושים. אבל שומרי גנות ופרדסים, אין אוכלים לא מהלכות מדינה ולא מן התורה, דשומר לאו כעושה מעשה דמי:

אוכלין מהלכות מדינה

מהלכות מדינה - שכבר נהגו כן:

. אבל לא מן התורה. ארבעה שומרין הן. שומר חנם והשואל. נושא שכר. והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל

נשבע על הכל - על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב, נשבע שכך עלתה לו ופטור:

. והשואל משלם את הכל

משלם את הכל - גניבה ואבידה ואונסים:

. ונושא שכר

נושא שכר וכו׳ - וכולהו נפקא לן מקראי פרשת ואלה המשפטים. פרשה ראשונה כי יתן איש אל רעהו וגו׳ נאמרה בשומר חנם, שכן פטר בו גנבה ואבדה. שניה, כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה נאמרה בשומר שכר, שכן חייב בו גנבה ואבדה, דכתיב בה אם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו, אין לי אלא גניבה, אבידה מנין, תלמוד לומר אם גנב יגנב, מכל מקום. ועוד, קל וחומר, ומה גניבה שקרובה לאונס חייב, אבידה שקרובה לפשיעה לא כל שכן. ושוכר, כיון שאין כל הנאה שלו דינו כשומר שכר. והשואל, מפורש בפרשה שלישית וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם:

והשוכר נשבעים על השבורה. ועל השבויה. ועל המתה. ומשלמין את האבדה. ואת הגנבה:

(ט) זאב אחד אינו אונס

זאב אחד אינו אונס - ונושא שכר ושוכר חייבין עליו. דכתיב הטרפה לא ישלם, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם:

. שני זאבים אונס. רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים

בשעת משלחת זאבים - בשחיה רעה משולחת קופצת היא על אדם אחד. ואין הלכה כרבי יהודה ולא כידוע הבבלי:

אף זאב אחד אונס. שני כלבים אינו אונס. ידוע הבבלי אומר משום ר' מאיר מרוח אחת אינו אונס משתי רוחות אונס. הלסטם הרי זה אונס. הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי זה אונס. אימתי. בזמן שבאו מאליהן. אבל אם הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים אינו אונס:

הלסטים - חד לסטים הרי זה אונס:

(י) מתה כדרכה הרי זה אונס. סגפה

סגפה - עינה אותה ברעב או שהושיבה בקיץ בחמה ובחורף בצנה:

ומתה אינו אונס. עלתה לראשי צוקין

עלתה לראשי צוקין - שתקפתו ועלתה לראשי הרים גבוהים:

ונפלה הרי זה אונס. העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה אינו אונס. מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה

מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה - והאי לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא, אלא שאומר לו אי אפשי להיות שומר לך אלא בכך. ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה, והאי כי משך כבר פירש על מנת שאין לו עליו שבועה, ולא שעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת, ולמה שירד ירד:

. והשואל להיות פטור מלשלם. נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם:

(יא) כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל

כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל - כולה מתניתין ר׳ מאיר היא דסבר המתנה על מה שכתוב בתורה אפילו בדבר שבממון תנאו בטל. ואינה הלכה. אלא בדבר שבממון אפילו שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים:

. וכל תנאי שיש

כל תנאי שיש בו מעשה מתחלה - שהקדים מעשה שיש עליו לעשות לתנאי שהוא מבקש ממנו, כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני, דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה:

מעשה בתחלתו תנאו בטל

תנאו בטל - והוי מעשה קיים ואע״פ שלא קיים בעל התנאי את התנאי:

. וכל שאפשר לו לקיימו בסופו

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו - והיה תנאי קודם למעשה:

והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים.

תנאו קיים - אבל אי אפשר לו לקיימו, התנאי בטל והמעשה קיים, שאינו אלא במפליג בדברים, שאין בלבו לשום תנאי אלא להקניט בעלמא מרחיק ודוחה את חבירו בדברים: