007_מסכת גיטין פרק ז

גיטין פרק ז

(א) מי שאחזו קורדייקוס

מי שאחזו קורדייקוס - שנתבלבלה דעתו מחמת שד השולט על השותה יין חדש:

ואמר כתבו גט לאשתי. לא אמר כלום. אמר כתבו גט לאשתי. ואחזו קורדייקוס. וחזר ואמר אל תכתבו. אין דבריו האחרונים כלום. נשתתק. ואמרו לו נכתוב גט לאשתך. והרכין

אין בדבריו האחרונים כלום - וא״צ לחזור ולשאלו אחר שנתישבה דעתו, אלא כותבין הגט וסומכים על דבריו הראשונים. ומיהו כל זמן שדעתו מבולבלת אין כותבין הגט:

הרכין - הטה:

בראשו. בודקין אותו

בודקין אותו - בדברים אחרים:

שלשה פעמים. אם אמר על לאו. לאו. ועל הן. הן. הרי אלו יכתבו ויתנו:

הרי אלו יכתבו ויתנו - אם הרכין על הגט הרכנת הן:

(ב) אמרו לו

אמרו לו - לבריא או לשכיב מרע חכם:

נכתוב גט לאשתך

נכתוב גט לאשתך - שלא תזקק ליבם:

ואמר להם כתובו. אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו. אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו. וחזר ונתנו לה. הרי הגט בטל. עד שיאמר לסופר כתוב. ולעדים חתומו:

(ג) זה גטך אם מתי

זה גטך אם מתי - לא אמר כלום. דמשמע לכשאמות, ואין גט לאחר מיתה:

. זה גטך אם מתי מחולי זה

מחולי זה - משמע מחולי זה ואילך, וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:

. זה גיטך לאחר מיתה. לא אמר כלום. מהיום אם מתי. מעכשיו אם מתי. הרי זה גט. מהיום ולאחר מיתה

מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט - מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות, וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו. אי חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום, ואמר לאחר מיתה יהא גט, ואינו כלום כיון דלא אמר מהיום אם מתי:

. גט. ואינו גט. אם מת. חולצת

חולצת - שמא אינו גט:

ולא מתיבמת

ולא מתיבמת - שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה באסור כרת:

. זה גטך מהיום אם מתי מחולי זה. ועמד והלך בשוק. וחלה ומת. אומדין אותו. אם מחמת חולי הראשון מת. הרי זה גט. ואם לאו אינו גט:

(ד) לא תתיחד עמו

לא תתיחד עמו - זה שנתן גט ואמר לה מהיום אם מתי, לא תתייחד עמו. שמא יבא עליה ותהא צריכה גט שני, דחיישינן שמא בעל לשם קדושין:

. אלא בפני עדים. אפילו עבד אפילו שפחה. חוץ משפחתה. מפני שלבה גס בה בשפחתה. מה היא באותן הימים

מה היא באותן הימים - לאו ארישא קאי באומר מהיום אם מתי, דההיא ודאי לכי מיית אגלאי מלתא דהוי גט משעת נתינה, והבא עליה פטור. אלא באומר לה במסירת הגט הרי זה גטך והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי, ר׳ יהודה סבר סמוך למיתה הוא דהדי גט ומקמי הכי אשת איש היא. ור׳ יוסי סבר מכי יהיב לה גיטא כל שעתא מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק, ואע״ג דחי טפי, אין ברירה, הלכך ספיקא היא והבא עליה באשם תלוי:

. רבי יהודה אומר. כאשת איש לכל דבריה. רבי יוסי אומר. מגורשת. ואינה מגורשת:

(ה) הרי זה גטך על מנת שתתני לי מאתים זוז. הרי זו מגורשת ותתן

הרי זו מגורשת ותתן - מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט, וחייבת ליתן מה שהתנה עמה. ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן, אינה צריכה גט אחר, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו:

. על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום. אם נתנה לו בתוך שלשים יום. מגורשת. ואם לאו אינה מגורשת. אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בצידן. באחד שאמר לאשתו הרי זה גטך. על מנת שתתני לי אצטליתי ואבדה אצטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה:

אמר רשב״ג מעשה בצידן - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, אם אמר לה על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו, דוקא קאמר לה. רשב״ג אומר תתן לו את דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחה דידיה, ומעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו וכו׳ ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ואין הלכה כרשב״ג:

(ו) הרי זה גטך על מנת שתשמשי את אבא

על מנת שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני - בגמרא מוכח דכל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו או כמה תניק את בנו, כמפרש יום אחד דמי, ונתקיים התנאי אם תשמש את אביו או תניק את בנו יום אחד בלבד:

. על מנת שתינקי את בני. כמה היא מניקתו

כמה היא מניקתו - כלומר כמה הוא זמן היניקה, שאם הניקתו יום אחד בזוז הזמן, נתקיים וזתנאי:

. שתי שנים

שתי שנים - רבי יהודה אומר י״ח חודש. אבל אם הניקה אותו אחר ששלמו ב׳ שנים לרבנן וי״ח חדש לר׳ יהודה, אין זו יניקה, ולא נתקיים התנאי. ואין הלכה כר״י:

. ר' יהודה אומר. שמונה עשר חדש. מת הבן

מת הבן - ולא הניקתו כלל:

או שמת האב. הרי זה גט

או מת האב - ולא שמשתו:

הרי זה גט - דלאו לצעורה איכוין בתנאו, אלא להרווחה דידיה, והא לא אצטריך. ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה:

. הרי זה גטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים. על מנת שתניקי את בני שתי שנים. מת הבן או שמת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה

שלא בהקפדה - אע״פ שהיא לא. הכעיסתו, ואין העכבה ממנה, אינו גט. וכ״ש אם היה בהקפדה:

. אינו גט. רבן שמעון בן גמליאל אומר כזה גט

כזה גט - הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה. ואין הלכה כרשב״ג:

. כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל כל עכבה שאינה הימנה. הרי זה גט:

(ז) הרי זה גטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום. והיה הולך מיהודה לגליל. הגיע לאנטיפטרס

הגיע לאנטיפטרס - מפרש בגמרא משנה זו, כגון דאתני שני תנאים, אי מטינא לגליל, לאלתר ליהוי גיטא. ואי לא מטינא לגליל, אי משתהינן תלתין יומין ולא אתינא ליהוי גיטא, ואי לא, לא ליהוי גיטא. והלך והגיע לאנטיפרס שהוא סוף ארץ יהודה וחזר קודם שלשים יום, בטל הגט. דלא לגליל מטא, ולא אשתהי תלתין יומין:

וחזר בטל תנאו. הרי זה גטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום. והיה הולך מגליל ליהודה. והגיע לכפר עותנאי וחזר בטל תנאו. הרי זה גטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום. והיה הולך למדינת הים. והגיע לעכו וחזר. בטל תנאו. הרי זה גטך כל זמן שאעבור

וכן אם היה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי - שהוא בקצה גבול הגליל:

וכן אם היה הולך למדינת הים והגיע לעכו - שהוא בקצה גבול של א״י וחזר בתוך ל׳ יום, בטל הגט. שהרי לא הלך למדינת הים וגם לא נשתהה ל׳ יום:

כל זמן שאעבור מנגד פניך ל׳ יום - כשאשתהה ל׳ יום עובר מנגד פניך אז יהא גט:

מכנגד פניך שלשים יום. היה הולך ובא הולך ובא. הואיל ולא נתייחד עמה. הרי זה גט:

והיה הולך ובא וכו׳ - לאחר מכאן כשישתהה ל׳ יום עובר מנגד פניה, יהא גט. ולא אמרינן הואיל ומעיקרא היה הולך ובא, ניחוש שמא פייס קטטה שביניהם ובטל גיטא, דמאחר שלא נתייחד עמה בשעה שהיה הולך ובא, לא חיישינן שמא פייס. וכי מקיים תנאיה ושהה ל׳ יום עובר מנגד פניה, הוי גיטא. ובגמרא מוקי לה באומר בשעת התנאי ע״מ כן אני מוסר לה הגט, שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי. וכן הלכה. שאם לא אמר כן בשעת התנאי, חיישינן שמא יבא בעל ויערער ויאמר פייסתי:

(ח) הרי זה גטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש. ומת בתוך שנים עשר חדש. אינו גט

אינו גט - דכיון דלא אמר מעכשיו, משמע לאחר שנים עשר חודש יהא גט, והרי מת בתוך הזמן וצריכה ליבם:

. הרי זה גטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש. ומת בתוך שנים עשר חדש. הרי זה גט:

(ט) אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש. כתבו ותנו גט לאשתי. כתבו גט בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש. אינו גט. כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש אינו גט. ר' יוסי אומר כזה גט. כתבו לאחר שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש ומת. אם הגט קדם למיתה. הרי זה גט. ואם מיתה קדמה לגט אינו גט. ואם אין ידוע. זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת: