008_מסכת גיטין פרק ח

גיטין פרק ח

(א) הזורק

הזורק - הרי זו מגורשת. דכתיב (דברים כ״ד:א׳) ונתן בידה, ומדלא כתיב ובידה יתננו, משמע ונתן מכל מקום. בין בחצרה בין בגנה בין בקרפיפה. והוא שתהא עומדת בצד ביתה או בצד חצרה:

גט לאשתו. והיא בתוך ביתה. או בתוך חצרה הרי זו מגורשת. זרקו לה בתוך ביתו. או בתוך חצרו אפילו הוא עמה במטה אינה מגורשת. לתוך חיקה. או לתוך קלתה

קלתה - כלי שהנשים נותנות בו מטוה ומחטין:

. הרי זו מגורשת.

הרי זו מגורשת - ואפילו היא בתוך ביתו, דמקום חיקה וקלתה קנוי לה, שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה:

(ב) אמר לה כנסי שטר חוב זה. או שמצאתו מאחוריו

או שמצאתו מאחוריו - שהיה הגט על גבו ועקם גבו לה כדי שתטלנו:

קוראה והרי הוא גטה. אינו גט עד שיאמר

אינו גט עד שיאמר טלי גטך - ולכי אמר טלי גטך מיהת הוי גט. אבל אם היה הגט על גבי קרקע, או על גבו או בגופו ולא עקם גבו או לא המציא גופו לה כדי שתטלנו, אפילו אמר טלי גטך אינו גט:

לה הא גטך. נתן בידה והיא ישנה. נעורה. קוראה. והרי הוא גטה. אינו גט. עד שיאמר לה הא גטך. היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה. קרוב לה מגורשת

קוראה והרי היא גיטה - כשהיא קוראה בו רואה שהוא גטה:

קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת - כל שהיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו, זהו קרוב לה. וכל שהיא אינה יכולה לשמרו והוא יכול לשמרו זהו קרוב לו. שניהם יכולים לשמרו או שניהם אינם יכולים לשמרו, זהו מחצה על מחצה. ולענין פסק הלכה אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה או לרשותה:

. קרוב לו. אינה מגורשת. מחצה על מחצה. מגורשת ואינה מגורשת:

(ג) וכן לענין קדושין. וכן לענין החוב. אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי

אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי - בגמרא מוקמינן לה באומר זרוק לי חובי בתורת גטין, דכיון דא״ל הכי הוה ליה לחוב זה דין גט, ואם זרק אותו הלוה קרוב למלוה ואבד, זכה הלוה ואינו חייב לשלם. ואם קרוב ללוה, הלוה חייב וכו׳. אבל אם אמר לו זרוק לי חובי והפטר, מכיון שזרקו לו בכל ענין, פטור:

וזרקו לו. קרוב למלוה זכה הלוה. קרוב ללוה. הלוה חייב. מחצה על מחצה. שניהם יחלוקו. היתה עומדת על ראש הגג. וזרקו לה. כיון שהגיע לאויר הגג

לאויר הגג - לפחות משלשה סמוך לקרקעית הגג, דכלבוד דמי:

הרי זו מגורשת. הוא מלמעלה. והיא מלמטה. וזרקו לה. כיון שיצא מרשות הגג

מרשות הגג - יצא ממחיצת הגג ונכנס לתוך מחיצת המקום שהיא עומדת בו:

. נמחק. או נשרף

או נשרף הרי זו מגורשת - והוא שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר. שאם היתה הדליקה בחצר תחלה, מעיקרא לשריפה קאזיל ואינה מגורשת:

. הרי זו מגורשת:

(ד) בית שמאי אומרים. פוטר אדם אשתו בגט ישן

בגט ישן - שכתב לגרש את אשתו ואחר שנכתב הגט נתייחד עמה. ב״ש סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גטה קודם לבנה שמא ישהה את הגט שנה או שנתים בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך זמן זה ואח״כ יגרשנה בו וכשיראו זמן הגט קודם ללידת הבן יהיו סבורים שנתן לה גט משעת כתיבה והוי פגם שיאמרו מן הפנויה נולד. ופסק ההלכה לא יגרש אדם את אשתו בגט ישן. ואם גירש והלך הבעל למדינה אחרת, תנשא בו לכתחלה:

. ובית הלל אוסרין. ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה:

(ה) כתב לשום מלכות שאינה הוגנת. לשום מלכות מדי לשום מלכות יון לבנין הבית לחורבן הבית. היה במזרח וכתב במערב. במערב וכתב במזרח. תצא מזה ומזה

כתב לשם מלכות שאינה הוגנת - אם היה בבבל וכתב לחשבון שנות מלכות אדום, שאין להם מלכות במקום כתיבת הגט, תצא מזה ומזה. ונקראת מלכות [אדום] מלכות שאינה הוגנת שאין לה לא כתב ולא לשון:

או שכתב לשם מלכות מדי - לפי שצריך לכתוב לשם המלכות של מדינה שהגט נכתב בה, משום שלום מלכות, שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו:

תצא מזה ומזה - אם נשאת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני:

. וצריכה גט מזה ומזה. ואין לה לא

ואין לה לא פירות ולא בלאות וכו׳ - כולה מתניתין מפרשה ביבמות פרק האשה רבה:

כתובה. ולא פירות ולא מזונות. ולא בלאות. לא על זה ולא על זה. אם נטלה מזה ומזה תחזיר. והולד ממזר מזה ומזה

והולד ממזר מזה ומזה - מתניתין ר״מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר. ואינה הלכה:

. ולא זה וזה מטמאין לה. ולא זה וזה זכאין. לא במציאתה. ולא במעשה ידיה. ולא בהפרת נדריה. היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה. בת לוי מן המעשר. בת כהן מן התרומה, ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה. ואם מתו. אחיו של זה ואחיו של זה. חולצין ולא מיבמין. שינה שמו ושמה. שם עירו ושם עירה. תצא מזה ומזה. וכל הדרכים האלו בה.

(ו) כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות

כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות - חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק בלא חליצה:

. הלכו הצרות

הלכו הצרות - של עריות:

האלו ונישאו. ונמצאו

ונשאו - לשוק:

ונמצאו - העריות אילונית, ואיגלאי מלתא שהיו קדושי המת בטעות, ונמצא שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה:

אלו אילונית. תצא מזה

תצא מזה - מבעל שנישאת לו. ומן היבם:

ומזה. וכל הדרכים האלו בה:

וכל הדרכים האלו בה - וביבמות מוקמינן לה כר׳ עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין, ואינה הלכה:

(ז) הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר

ונשאת לאחר - דקיי״ל ביאת האחת פוטרת צרתה:

. ונמצאה זאת שהיא אילונית. תצא מזה ומזה

ונמצאת זו - שנתיבמה אילונית, ואין יבומיה יבומין. ונמצא שלא נפטרה צרתה ונשאת לשוק בלא חליצה:

תצא מזה ומזה - מבעל זה ומיבמה הראשון:

. וכל הדרכים האלו בה:

(ח) כתב סופר גט לאיש

כתב סופר גט לאיש - לגרש בו אשתו:

. ושובר לאשה

ושובר לאשה - שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה:

. וטעה ונתן גט לאשה

וטעה הסופר - כשמסר להן השטרות:

ונתן גט לאשה ושובר לאיש - והם מסרו זה לזה. והלכה זו ונשאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר. ורמב״ם גריס ונתן גט לאיש ושובר לאשה. ופירש ונתן, שחשב שנתן גט לאיש ושובר לאשה, אבל הוא לא עשה אלא בהפך. ודחוק הוא:

. ושובר לאיש. ונתנו זה לזה. ולאחר זמן. הרי הגט יוצא מיד האיש. ושובר מיד האשה. תצא מזה ומזה. וכל הדרכים האלו בה. רבי אליעזר אומר אם לאלתר

אם לאלתר - כל זמן שלא נשאת יצא גט מתחת יד הבעל:

יצא אין זה גט. אם לאחר זמן יצא הרי זה גט. לא כל הימנו

אינו גט - וצריכה גט אחר:

ואם לאחר שנשאת - הרי זה גט:

לא כל הימנו - אין הכל כדבריו של זה הראשון להאמינו:

מן הראשון לאבד זכותו של שני

לאבד זכותו של שני - שנשאה. דאמרינן קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שנשאת. והלכה כרבי אליעזר:

. כתב לגרש את אשתו ונמלך. בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה. ובית הלל אומרים אף על פי שנתנולה על תנאי. ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה:

(ט) המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי

ולנה עמו בפונדקי - ויש שם עדי יחוד ואין שם עדי ביאה. בית הלל סברי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קידשה בביאה. וב״ש סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה עד שיראוה שנבעלה:

. בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני. ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני. אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין. ומודים בנתגרשה מן האירוסין. שאינה צריכה הימנו גט שני. מפני שאין לבו גס בה. כנסה בגט קרח

גט קרח - שקשריו מרובין מעדיו. דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבים גט פתאום לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולים להחזירן, ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס. וכותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ, וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים וכורכן על החלק וחותם עד שני על הכרך מבחוץ, וכן עד שלישי. ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו, זהו קרח ופסול. דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה, וחיישינן דלמא הבעל אמר להו כולכם חתומו, והרי אחד שלא חתם. ואם נשאת אשה בגט זה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. ומתניתין רבי מאיר היא, דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר. ואינה הלכה:

. תצא מזה ומזה. וכל הדרכים האלו בה:

(י) גט קרח הכל משלימין עליו

הכל משלימין עליו - ואפילו עבד, ואפילו פסול לעדות מחמת עבירה:

. דברי בן ננס. רבי עקיבא אומר. אין משלימין עליו. אלא קרוב

אלא קרוב שהוא ראוי להעיד בעדות אחרת - שאין עליו פסול עדות אלא קורבה. אבל עבד או גזלן לא. עבד דלמא אתי לאסוקי ליוחסין. וגזלן דלמא אתו למימר עבד תשובה. אבל קרוב, כולי עלמא ידעי ליה דקרוב הוא. והלכה כבן ננס שהכל משלימין עליו. ומ״מ אין חותם עליו אלא ע״א פסול בלבד, והשאר צריך שיהיו כלם כשרים:

ים הראויין להעיד במקום אחר. ואיזהו גט קרח. כל שקשריו מרובין מעדיו: