005_מסכת גיטין פרק ה

גיטין פרק ה

(א) הנזקין שמין להם בעידית ובעל חוב בבינונית

הניזקין שמין להם בעידית - אע״ג דמדאורייתא היא, דכתיב (שמות כ״ב:ד׳) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, האי תנא סבר דמיטב שדהו דניזק קאמר קרא, ומפני תקון העולם אמרו חכמים שישלם המזיק מעידית שבנכסיו, אע״פ שהם טובים מעידית של ניזק, כדי שיהו נזהרים מלהזיק:

ובעל חוב בבינונית - דמדאורייתא לא גבי אלא מזיבורית, דכתיב (דברים כ״ד:י״א) והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה, ואין דרכו של אדם להוציא אלא הפחות שבנכסיו, ומפני תקון העולם אמרו בעל חוב בבינונית, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין:

. וכתובת אשה

וכתובת אשה בזבורית - דליכא למיחש בה לנעילת דלת. דיותר ממה שהאיש רוצה לישא, אשה רוצה להנשא:

בזיבורית. ר' מאיר אומר אף כתובת אשה בבינונית:

ר״מ אומר כו׳ - ואין הלכה כרבי מאיר:

(ב) אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית. אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית:

אין נפרעים מנכסים משועבדים - כגון לוה שמכר בינונית שלו שהיא משועבדת לבעל חוב, אין הבעל חוב יכול לטרוף אותה מן הלוקח אם נשאר אצל הלוה נכסים בני חורין, ואע״פ שאינן אלא זבורית:

(ג) אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות

אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות - הגוזל שדה ומכרה לאחר, וזרעה וצמחה ועשאה פירות ובא נגזל וגבאה עם פירותיה מן הלוקח, אינו משלם ללוקח כי אם היציאה, וחוזר הלוקח על המוכר וגובה דמי הקרקע מנכסים משועבדים, שהרי מכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה והרי היא מלוה בשטר, ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים:

ולמזון האשה והבנות

וכן לשבח קרקעות - אם השביחה הלוקח בנטיעת האילנות או בזבל וכיוצא בזה:

ולמזון האשה והבנות - דתנאי כתובה הוא, ואת תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי, ובנן נוקבין דיהויין ליכי מנאי יהויין יתבין בביתי ומתזנין מנכסאי וכו׳, כשבאות לגבות מזונותיהן אין גובים אלא מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים:

מנכסים משועבדים. מפני תקון העולם

מפני תקון העולם - שהם דברים שאין להם קצבה ולא ידע כמה הם ולא מצי מזדהר:

. והמוצא מציאה

והמוצא מציאה - והחזירה, והבעלים אומרים שלא החזיר כולה:

לא ישבע מפני תקון העולם:

לא ישבע מפני תקון העולם - שאם אתה אומר ישבע אין לך אדם שמטפל במציאה להחזירה:

(ד) יתומים שסמכו אצל בעל הבית

יתומים שסמכו אצל בעל הבית - לעשות מעשיהם על פיו ולא שנתמנה להם אפטרופוס, אפילו הכי כאפטרופוס הוא.

או שמינה להן אביהן אפוטרופוס חייב לעשר פירותיהן. אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע

אפטרופוס - , בלשון רומי קורין לאב פאט״ר ולקטנים פוטו״ס. ופירוש אפטרופוס אביהן של קטנים:

שמינהו אבי יתומים ישבע - דאי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה ליה אפטרופוס, ומשום שבועה לא אתי לאמנועי:

. מינהו בית דין לא ישבע. אבא שאול אומר חלוף הדברים. המטמא

מנוהו בית דין לא ישבע - דטובת חנם היא שזה עושה לבית דין לקבל דבריהם ולטרוח חנם ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי:

אבא ששאול אומר חלוף הדברים - מנוהו בית דין ישבע, דבההיא הנאה דקא נפיק עליה קלא דאינש מהימנא הוא דהא סמכי עליה בי דינא, משום שבועה לא אתי לאמנועי. מינהו אבי יתומים לא ישבע, דטובת חנם עושה לו לטרוח עם בניו, ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי. והלכה כאבא שאול:

המטמא - טהרותיו של. חברו:

. והמדמע

והמדמע - מערב תרומה בחולין של חברו. ומפסידו, שצריך למכרו לכהנים בזול:

. והמנסך. בשוגג פטור. במזיד חייב

והמנסר - שמערב יין נסך ביין כשר ואוסרו בהנאה:

במזיד חייב - ובדין הוא שיהא פטור, דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק, אלא מפני תקון העולם שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואומר פטור אני:

. הכהנים

הכהנים - שפגלו. קרבנות, ששחטו וזרקו דמם במחשבת לאכול מהם חוץ לזמנו. ולא הורצו לבעלים:

שפגלו במקדש מזידין חייבין:

מזידים - שידעו שפסולים בכך:

חייבים - לשלם דמיהן לבעלים, שהרי צריכין להביא אחרים, ואי נמי נדבה היא שאינו חייב בתשלומין, מכל מקום קשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורון היה מבקש:

(ה) העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה

על החרשת שהשיאה אביה - ואע״ג דהויא אשת איש גמורה שהרי קבל אביה קדושיה כשהיא קטנה, אפ״ה יוצאה בגט, ומקבלת את גטה כשהיא חרשת, ואע״ג דלית בה דעתא, דאשה מתגרשת בעל כרחה, הלכך לא בעינן דעתה:

. שהיא יוצאה בגט. ועל קטנה בת ישראל

ועל קטנה בת ישראל - שנשאת לכהן. והיא יתומה, דלא הוי נשואים אלא מדרבנן:

שנשאת לכהן. שאוכלת בתרומה

שאוכלת בתרומה - דרבנן. ולא גזרינן תרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא:

. ואם מתה. בעלה יורשה. ועל המריש

מריש - קורה:

הגזול שבנאו בבירה

בירה - בית גדול:

. שיטול את דמיו. מפני תקנת השבים

מפני תקנת השבים - שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר המריש עצמו, ימנע מלעשות תשובה:

. ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים

שלא נודעה לרבים - שהיא גזולה:

. שהיא מכפרת

שהיא מכפרת - ואין צריך להביא אחרת:

. מפני תקון

מפני תקון מזבח - שלא יהיו כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה, ונמצא מזבח בטל, שנמנעים מלעבוד עבודה:

המזבח.

(ו) לא היה

לא היה סקריקון - נכרי רוצח. כלומר לא דנו דין סקריקון, לומר שהקונה קרקע של ישראל מיד הנכרי רוצח, יהיה חייב לדון עם הבעלים:

סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה. מהרוגי מלחמה ואילך. יש בה סיקריקון. כיצד. לקח מסיקריקון. וחזר ולקח מבעל הבית. מקחו בטל

בשעת הרוגי המלחמה - בשעה שהיתה הגזירה קשה על ישראל ליהרג במלחמה. שהלוקח ממנו באותה שעה היה מקחו קיים ולא היה צריך לדון עם הישראל בעל הקרקע, משום דאגב אונסיה דישראל הוה גמר ומקנה לסיקריקון. וקיי״ל [ב״ב מז:] תלוהו וזבין זביניה זביני:

אבל מהרוגי המלחמה ואילך - שלא היתה הגזירה ליהרג, דנו דין סקריקון, לומר שהקונה ממנו יעשה דין עם הבעלים. כמו שמפורש במשנה:

מקחו בטל - דאמרינן מיראה עבד:

. מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון. מקחו קיים. לקח מן האיש

לקח מן האיש - קרקע המיוחד לכתובת אשתו:

. וחזר ולקח מן האשה. מקחו בטל

מקחו בטל - דאמרה נחת רוח עשיתי לבעלי:

. מן האשה וחזר ולקח מן האיש. מקחו קיים. זו משנה ראשונה. בית דין של אחריהם אמרו. הלוקח מסיקריקון. נותן לבעלים רביע

נותן לבעלים רביע - ששיערו, דסיקריקון מתוך שבחנם בא לידו מוזיל גביה רבעא:

. אימתי. בזמן שאין בידן ליקח. אבל יש בידן ליקח. הן קודמין לכל אדם. רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חדש. כל הקודם ליקח זוכה. אבל נותן לבעלים רביע:

(ז) חרש רומז ונרמז

רומז ונרמז - מה שהוא רומז או שאחרים רומזים לו ונתרצה, הכל קיים. רמיזה, בידיו ובראשו. קפיצה, עקימת שפתים, שנאמר (איוב ה׳:ט״ז) קפצה פיה. ואינו סימן ניכר כמו רמיזה:

. ובן בתירה אומר. קופץ ונקפץ במטלטלין

במטלטלין - אם מכר מטלטלין. ואין הלכה כבן בתירה:

. הפעוטות

הפעוטות - הקטנים כבן ז׳ כבן ח׳ אם הוא חריף ויודע בטיב משא ומתן. או כבן ט׳ ובן י׳ אם אינו חריף כל כך:

מקחן מקח

מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין - ומתנתן מתנה. אחד מתנת בריא, ואחד מתנת שכיב מרע. אחד מתנה מרובה, ואחד מתנה מועטת:

. וממכרן ממכר במטלטלין:

(ח) ואלו דברים אמרו מפני דרכי שלום. כהן קורא ראשון

כהן קורא ראשון וכו׳ - כשהן שוין בחכמה. אבל אם הישראל גדול בחכמה, קודם לכהן וללוי, דממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. הדין הוא דינא דגמרא. והאידנא נהוג שכהן אפילו עם הארץ קודם לחכם גדול שבישראל:

. ואחריו לוי. ואחריו ישראל. מפני דרכי שלום

מפני דרכי שלום - דמדאורייתא יכול הכהן לתת רשות למי שירצה שיקרא בתורה לפניו, ומפני דרכי שלום אמרו שיקרא הוא ראשון ולא יתן רשות לאחר שיקרא, דלא ליתי לאנצויי ולומר מפני מה הרשה לזה ולא לאחר. ולא שנא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, ולא שנא בשני ובחמישי בזמן הזה, לעולם כהן קורא ראשון ואינו יכול לתת רשות לישראל שיקרא לפניו, כי היכי דלא ליתו לאנצויי. ואם אין שם כהן, נתפרדה החבילה, ולא יקרא לוי שני אלא כפי חשיבותו, ואית דאמרי לא יקרא לוי בתורה כלל, וכן המנהג:

. מערבין בבית ישן

מערבין בבית ישן - בני חצר שרגילים ליתן עירובן בכל שבת בבית אחד, אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר:

. מפני דרכי שלום

מפני דרכי שלום - שבני אדם שהיו רגילים לראות העירוב באותו בית, עכשיו שאין רואים אותו יאמרו שמטלטלין בלא עירוב, ואיכא חשדא:

. בור שהוא קרוב

בור שהוא קרוב - למוצא אמת המים הבא מן הנהר:

לאמה. מתמלא ראשון

מתמלא ראשון - ואחריו יתמלאו התחתונים:

מפני דרכי שלום. מצודות חיה

מצודות חיה - שאין להם תוך דליקני ליה כליו:

ועופות ודגים יש בהם משום גזל. מפני דרכי שלום. רבי יוסי אומר גזל גמור. מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן

יש בהן גזל מפני דרכי שלום - ולא נפיק בדיינים:

משום גזל מפני דרכי שלום. ר' יוסי אומר גזל גמור. עני המנקף

רבי יוסי אומר גזל גמור - מדבריהם. ונפיק בדיינים. ומיהו מודה רבי יוסי דלא הוי גזל דאורייתא לעבור עליו בלאו. ואין הלכה כרבי יוסי:

המנקף - חותך. כמו ונקך סבכי היער (ישעיה י׳):

בראש הזית. מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום. ר' יוסי אומר גזל גמור. אין ממחין ביד עניי גוים בלקט שכחה ופאה. מפני דרכי שלום:

(ט) משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית

החשודה על השביעית - לשמור פירות שביעית ולהצניעם מן הביעור ואילך:

נפה וכברה ורחים ותנור. אבל לא תבור ולא

לא תבור ולא תטחון עמה - לסייעה, מפני שאסור לסייע בידים ידי עוברי עבירה בשעת העבירה:

תטחן עמה. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ

לאשת עם הארץ - החשודה על המעשרות:

. נפה. וכברה. ובוררת. וטוחנת ומרקדת עמה. אבל משתטיל המים

ובוררת וטוחנת - לפי שרוב עמי הארץ מעשרים הן:

אבל משתטיל המים - בעיסה:

. לא תגע עמה

לא תגע עמה - לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה, וקא מיטמאה מחמת כלים טמאים שהרי הוכשרה לקבל טומאה, וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה:

. לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו

וכולן לא אמרו כו׳ - לא התירו להשאילם כלים ולסייעם בלא שעת עבירה עצמה, אלא משום דרכי שלום:

אלא מפני דרכי שלום. ומחזיקין ידי גוים

ומחזיקין ידי גוים - לומר להם תחזקנה ידיכם:

בשביעית אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום:

ושואלים בשלומם - כל הימים ואפילו ביום חגם. ואע״פ שמטיל שם שמים על הנכרי, ששלום אחד משמותיו של הקב״ה: