004_מסכת גיטין פרק ד

גיטין פרק ד

(א) השולח גט לאשתו. והגיע בשליח. או ששלח אחריו שליח. ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל. קדם אצל אשתו. או ששלח אצלה שליח. ואמר לה גט ששלחתי ליך בטל הוא. הרי זה בטל. אם משהגיע גט לידה שוב אינו יכול לבטלו.

השולח והגיע בשליח - שלא היה מתכוין לרדוף אחריו להשיגו, אלא שנשתהה השליח בדרך והיה לו לזה דרך לשם וראהו וביטל הגט, אפילו הכי בטל, ולא אמרינן לצעורא בעלמא מכוין, שאם היה בדעתו לבטלו היה רודף אחריו:

אינו יכול לבטלו - הא קא משמע לן דאף על פי דחזינן ליה דמהדר עליה מעיקרא לבטוליה, לא אמרינן אגלאי מלתא למפרע דבטולי בטליה. והיכא דיהיב אינש גיטא לדביתהו לזמן או על תנאי, אי אמר לה הרי זה גיטך מעכשיו ולזמן פלוני או אם יתקיים תנאי פלוני, מכי מטי גיטה לידה לא מצי תו לבטליה, ותהיה מגורשת לאותו זמן או כשיתקיים התנאי. ואי לא אמר לה מעכשיו, אפילו לבתר דמטא גטה לידה מצי מבטל ליה:

(ב) בראשונה

בראשונה - לא היה מבטלו בפני האשה ולא בפני השליח, אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו בפני שלשה:

היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו. התקין רבן גמליאל הזקן. שלא יהו עושין כן. מפני תקון העולם

מפני תקון העולם - שהשליח שאינו יודע בדבר מוליכו לה והיא נישאת בו. ומכח תקנת רבן גמליאל מלקין על מי שמבטל הגט או מוסר מודעא על הגט:

. בראשונה היה משנה שמו ושמה

בראשונה היה משנה שמו ושמה - כשהיו לו שני שמות, אחד כאן ואחד במדינת הים, היה מגרשה בשם הנוהג במקום כתיבת הגט, ולא היה מקפיד לכתוב את שניהם:

. שם עירו ושם עירה. והתקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו. אשה פלונית. וכל שום שיש לה. מפני תקון העולם

מפני תיקון העולם - שלא יוציאו לעז על בניה מן השני, לומר לא גרשה בעלה שאין זה שמו. ואדם שהוחזק בשני שמות בשני מקומות, חד במקום הכתיבה וחד במקום הנתינה אינה מגורשת עד שיכתוב שם של מקום הנתינה ושם של מקום הכתיבה עמו. אבל אם הוחזק בשני שמות במקום אחד וכתב אחד מן השמות, בדיעבד הגט כשר. מיהו לכתחילה צריך לכתוב שניהם. והיכא דשינה שמו או שמה בגט, אע״פ שכתב אחר כך וכל שם שיש לי, הגט בטל:

(ג) אין אלמנה נפרעת

אין אלמנה נפרעת - כתובתה:

מנכסי יתומים אלא בשבועה

מנכסי יתומים, אלא בשבועה - שלא נתקבלה כלום:

. נמנעו מלהשביעה

נמנעו מלהשביעה - שמפני שהיא טורחת לפני היתומים מורה התירא לעצמה לישבע שלא לקחה כלום. ואף על פי שלקחה דבר מועט סבורה שבשכר טרחה נוטלתו ואינו מפרעון כתובתה. ולפיכך נמנעו מלהשביעה והיתה מפסדת כתובתה:

. התקין ר

התקין ר״ג שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו - כגון קונם מיני מזונות עלי אם נהניתי מכתובתי:

בן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה

וגובה כתובתה - ואם נשאת לאחר קודם שהדירוה היתומים על כתובתה, ואם ידירוה אחר שנשאת, שמא יפר לה בעלה, כיצד יעשו, משביעין אותה חוץ לב״ד שבועה דרבנן שאין ענשה מרובה, ונוטלת כתובתה אחר שנשאת. וכשבאת לגבות כתובתה קודם שתנשא לאחר (הרשות ביד היתומים, רצו משביעין אותה חוץ לב״ד, או מדירים אותה בב״ד:

. העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם. הלל התקין פרוזבול

העדים חותמים על הגט מפני תקון העולם - אתרווייהו קאי, גבי אלמנה שתהא נודרת ליורשים כל מה שירצו, מפני תקון העולם, שיהיו הנשים נישאות לבעליהן ולא תדאגנה להפסיד כתובתן. וגבי עדים חותמים על הגט מפני תיקון העולם, דהואיל ועדי מסירה כרתי, שהעדים שנמסר הגט בפניהם לאשה הם עיקר הגירושין, לא היה צריך שיחתמו עדים בגט, אלא מפני תיקון העולם, דחיישינן שמא ימות אחד מן העדים שנמסר הגט בפניהם, ונמצא הגט שבידה בלא עדים כחספא בעלמא:

הלל התקין פרוזבול - שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים ט״ו:ט׳) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, עמד והתקין פרוזבול. וזה גופו של פרוזבול, מוסר אני לכם פלוני ופלוני דיינים. שכל חוב שיש לי אצל פלוני, שאגבנו כל זמן שארצה:

מפני תיקון העולם:

(ד) עבד שנשבה ופדאוהו

עבד שנשבה ופדאוהו - ישראלים אחרים לאחר שנתיאש רבו ממנו:

. אם לשום עבד ישתעבד

אם לשום עבד ישתעבד - לרבו שני:

. אם לשום בן חורין לא ישתעבד

לשום בן חורין לא ישתעבד - לא לרבו ראשון, ולא לרבו שני. לרבו שני לא, דהא לשום בן חורין פרקיה. לרבו ראשון לא, דלמא ממנעי ולא פרקי:

. רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד

רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד - לרבו ראשון. שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו:

. עבד שעשאו רבו אפותיקי

אפותיקי - פה תהא קאי. מזה תגבה חובך ולא ממקום אחר:

לאחרים ושחררו

ושחררו - רבו ראשון:

. שורת הדין אין העבד חייב כלום

שורת הדין אין העבד חייב כלום - לרבו שני. שהשחרור ששחררו רבו ראשון מפקיעו מידי שעבוד:

. אלא מפני תקון העולם

אלא מפני תקון העולם - שמא ימצאנו רבו שני בשוק ויאמר לו עבדי אתה ויוציא לעז על בניו:

כופין את רבו

כופין את רבו - שני, ועושהו בן חורין. וכותב לו העבד שט״ח על דמיו, כלומר כפי מה שהוא שוה לימכר בשוק, לא כפי החוב אם היה החוב יתר על דמיו:

ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו. רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב אלא משחרר:

רשב״ג אמר אין העבד כותב - שטר חוב, שהוא אינו חייב כלום. אלא רבו ראשון שהזיק שעבודו של זה, הוא שצריך לשלם לו דמיו, שהמזיק שעבודו של חברו חייב. והלכה כרשב״ג:

(ה) מי שחציו עבד וחציו בן חורין

מי שחציו עבד וחציו בן חורין - כגון עבד של ב׳ שותפים ושחררו אחד מהם. א״נ שקבל רבו ממנו חצי דמיו ושחרר חציו באותם הדמים:

עובד את רבו יום אחד. ואת עצמו יום אחד. דברי בית הלל. אמרו לו בית שמאי תקנתם את רבו

תקנתם את רבו - שאינו חסר כלום:

ואת עצמו לא תקנתם. לישא שפחה

לישא שפחה אינו יכול - מפני צד חירות שבו:

אי אפשר שכבר חציו בן חורין. בת חורין

בת חורין אינו יכול - מפני צד עבדות שבו:

אי אפשר שכבר חציו עבד. יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר (ישעיה מה, יח) לא תהו בראה לשבת יצרה. אלא מפני תקון העולם כופין את רבו

כופין את רבו ועושהו בן חורין - וה״ה אם היה עבד של מאה שותפין ואחד מהם שחררו, שכופין את כלם לשחררו:

ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו. וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:

(ו) המוכר עבדו לגוי או לחוצה לארץ יצא בן חורין

יצא בן חורין - אם ברח מן הנכרי, או שקנסו אותו ב״ד לפדותו מן הנכרים, כדאמרינן כופין אותו לפדותו ואחר שפדאו לא ישתעבד בו. וקנס חכמים הוא, לפי שהפקיעו מן המצות. וכן לחו״ל יצא לחירות לפי שהוציאו מא״י:

. אין פודין את השבויים יותר על כדי דמיהן מפני תקון העולם

מפני תקון העולם - שלא ימסרו הנכרים עצמן להרבות להביא שבויין כשרואין שמוכרין אותם ביותר מכדי דמיהם:

. ואין מבריחין את השבויין מפני תקון העולם

ואין מבריחין את השבויין מפני תקון העולם - שמא יקצפו על השבויין העתידים לבא לידם ויתנום בשלשלאות וישימו בסד רגלם:

. רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת השבויין

רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת השבויין - דלא חייש רשב״ג על העתידים לבא בשביה, אלא על אותם שהם שבויים עתה עמו. שאם אין שבוי אלא הוא יחידי, מבריחין אותו, ואין לחוש כאן מפני תקנת שבויים אחרים כשאין שבויים אחרים עמו. והלכה כרשב״ג:

. ואין לוקחים ספרים תפילין ומזוזות מן הגוים יותר על כדי דמיהן מפני תקון העולם:

(ז) המוציא את אשתו משום שם רע

משום שם רע - שיצא עליה לעז זנות:

לא יחזיר. משום נדר

משום נדר - שנדרה והוא אומר אי אפשי באשה נדרנית:

לא יחזיר

לא יחזיר - ואפילו נמצאו הדברים שקר, או הנדר התירו חכם. שמא תלך ותנשא לאחר וימצא הלעז של זנות שקר, והנדר יתירנו חכם והיא לא תהיה פרוצה בנדרים, ויאמר אלו הייתי יודע שכן אפילו היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה, ונמצא גט בטל ובניה ממזרים. לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר עולמית, ומתוך הדברים הללו הוא גומר ומגרש גירושין גמורים ולא מצי תו לקלקלה:

. רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר. ושלא ידעו בו רבים יחזיר. ר' מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר. ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר. אמר ר' אליעזר לא אסרו זה אלא מפני זה. אמר רבי יוסי בר יהודה

ר׳ יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר - רבי יהודה סבר דטעמא דאמור רבנן המוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר, כדי שלא תהיינה בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים. ומש״ה קאמר דנדר שידעו בו רבים, עשרה מישראל או יותר איכא פריצותא טפי, וקנסוה ולא יחזיר. ושלא ידעו בו רבים ליכא פריצותא כולי האי ולא קנסוה:

מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשיך. וגרשה. והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תקון העולם:

לא יחזיר - דר״מ סבר, טעמא משום קלקולא. הלכך נדר שאינו יכול להפר אבל חכם יכול להתיר, יכול הוא לקלקל את הגט לאחר שתנשא לאחר ויאמר אלו הייתי יודע שחכם יכול להתיר לא הייתי מגרשה:

ושאינו צריך חקירת חכם - אלא הוא יכול להפר לא הוצרכו חכמים לאסור עליו מלהחזירה, לפי שאינו יכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע כו׳, שהרי נדר פתוח הוא והיה לו להפר ולא הפר:

לא אסרו זה - שצריך חקירת חכם, להחזיר:

אלא מפני זה - שאינו צריך. דבצריך לא היה לנו לחוש לקלקולא לפי שאינו יכול לומר אילו הייתי יודע שחכם יכול להתירו לא הייתי מגרש, דאנן סהדי שאעפ״כ היה מגרש, שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב״ד בפני חכם לילך לבית דינו ולשאול על נדרה. אלא מפני נדר. שאינו צריך חכם ובעל יכול להפר, אסרו את כולן, שלא יאמר אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרשה:

א״ר יוסי בר׳ יהודה כו׳ - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, במה דברים אמורים כשנדרה היא, אבל נדר הוא שיגרשנה וגרשה, יחזיר ולא חיישינן לקלקולא:

ואמר ר׳ יוסי ברבי יהודה מעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשך - , כלומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם איני מגרשך, וגירשה, והתירו לו חכמים שיחזירנה:

מפני תקון העולם - כלומר שלא אמרו חכמים המגרש את אשתו משום נדר לא יחזירנה אלא מפני תקון העולם דחיישינן לקלקולא, והא לא שייך אלא משום נדר דידה, אבל כשנדר הוא שאין כאן משום תקון העולם, התירו להחזיר. והלכה כר״י:

(ח) המוציא את אשתו משום אילונית. רבי יהודה אומר לא יחזיר

רבי יהודה אומר, לא יחזיר - שמא תנשא ותלד ויאמר אילו הייתי יודע שכן, אפילו היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשך:

. וחכמים אומרים יחזיר

וחכמים אומרים יחזיר - שלא חיישינן לקלקולא. ובגמרא מפרש מאן חכמים, ר״מ, דאמר בעינן תנאי כפול. והכי במאי עסקינן דלא כפליה לתנאיה, שלא אמר לה הוי יודעת שמשום אילונית אני מוציאך, ואם אין את אילונית לא יהא גט, דהשתא הוי גט אפילו אינה אילונית:

. נישאת לאחר. והיו לה בנים הימנו והיא תובעת כתובתה

והיא תובעת כתובתה - שהאילונית אין לה כתובה. ועכשיו שנמצא שאינה אילונית, תובעת כתובתה:

. אמר רבי יהודה אומר לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך:

שתיקותיך יפה ליך מדבוריך - שיאמר אילו ידעתי שסופי ליתן לך כתובה לא גרשתיך, נמצא גט בטל ובניה ממזרים:

(ט) המוכר את עצמו ואת בניו לגוי אין פודין אותו

אין פודין אותו - והוא שרגיל בכך. כגון שמכר ושנה ושלש:

. אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן. המוכר את שדהו לגוי וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ממנו בכורים מפני תקון העולם:

לוקח ומביא ביכורים - בכל שנה צריך ליקח מהנכרי ביכורי פירותיה בדמים, ומביאן לירושלים:

מפני תקון העולם - שלא יהא רגיל למכור קרקע בארץ ישראל לנכרים. ואם מכר יטרח לחזור ולפדות: