002_מסכת גיטין פרק ב

גיטין פרק ב

(א) המביא

המביא - נחתם חציו. אחד מן העדים חתם בפני:

גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם. בפני נחתם אבל לא בפני נכתב. בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו בפני נכתב חציו

בפני נכתב חציו וכו׳ פסול - ודוקא חציו האחרון. אבל בפני נכתב חציו הראשון שהוא שם האיש והאשה והזמן, כשר. וחציו הראשון נמי לא צריך שיראה הכתיבה עצמה, אלא אם שמע קול הקולמוס בלבד עובר על הנייר בשעת כתיבה, תו לא צריך:

ובפני נחתם כולו פסול. אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול

אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול - בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהם, דאצרכוהו רבנן לשליח המביא גט למימר תרווייהו. אבל אם הגט יוצא מתחת ידי שניהם, כשר. ששנים שהביאו גט אין צריך שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם:

. שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול

שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול - בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהם. אבל אם יוצא מתחת יד שניהם, כשר:

. ור' יהודה מכשיר. אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר.

ורבי יהודה מכשיר - ואפילו יוצא מתחת ידו של אחד מהם. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ב) נכתב ביום ונחתם ביום. בלילה ונחתם בלילה. בלילה ונחתם ביום כשר

בלילה ונחתם ביום כשר - שהיום הולך אחר הלילה ואין זה מוקדם:

. ביום ונחתם בלילה פסול

ביום ונחתם בלילה פסול - שהרי מוקדם הוא. ותקנו חכמים זמן בגיטין, גזירה שמא יהיה נשוי עם בת אחותו ותזנה עליו וחס עליה שלא תחנק ונותן לה גט בלא זמן. וכשמעידים עליה בב״ד מוציאה גיטה ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותה שעה:

. רבי שמעון מכשיר. שהיה רבי שמעון אומר כל הגטין שנכתבו ביום. ונחתמו בלילה. פסולין. חוץ מגיטי נשים.

ור״ש מכשיר - דסבר ר״ש דחכמים תקנו זמן בגיטין משום פירי, שאם לא יהיה זמן בגט יהיה הבעל מוכר והולך פירות נכסי מלוג של אשתו לאחר גרושין, וכשתתבעו בדין יאמר קודם גירושין מכרתי. ולהכי מכשיר ר״ש בנכתב ביום ונחתם בלילה אע״פ שהוא מוקדם, דסבר משעה שנתן עיניו לגרש אע״פ שלא גירש שוב אין לו לבעל פירות. ואין הלכה כר״ש:

(ג) בכל כותבין. בדיו

בדיו - אלמיד״ר בערבי:

בסם בסיקרא

סיקרא - צבע אדום:

ובקומוס

קומוס - שרף האילן:

ובקנקנתום

קנקנתום - וידריאול״ו בלע״ז:

. ובכל דבר שהוא של קיימא. אין כותבין לא במשקים. ולא במי פירות. ולא בכל דבר שאינו מתקיים. על הכל כותבין. על העלה של זית

על העלה של זית - תלושה:

. ועל הקרן של פרה. ונותן לה את הפרה

ונותן לה את הפרה - שאינו יכול לקצצו אחר כתיבה, דכתיב (דברים כ״ד:א׳) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה:

. על יד של עבד. ונותן לה את העבד. רבי יוסי הגלילי אומר

רבי יוסי הגלילי אומר כו׳ - דרחמנא קרייה לגט ספר, מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים ואינו אוכל, אף כל שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. ורבנן אמרי אי כתב בספר כדקאמרת, השתא דכתיב ספר, לספירת דברים הוא דאתא. והלכה כחכמים:

. אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים. ולא על האוכלים:

(ד) אין כותבין במחובר

אין כותבין במחובר - מפני שמחוסר קציצה:

לקרקע. כתבו במחובר. תלשו וחתמו ונתנו לה כשר

כתבו על המחובר וכו׳ - הכי קאמר, כתב במחובר הטופס, שהוא כל הגט כולו חוץ ממקום האיש ומקום האשה והזמן:

ותלשו וחתמו - כלומר שכתב התורף שהוא מקום האיש והאשה והזמן אחר שתלשו:

כשר - דכיון שנכתב התורף בתלוש. אע״פ שהטופס נכתב במחובר, כשר:

. רבי יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. רבי יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על הנייר המחוק

על הנייר המחוק - שיכול לחזור ולמוחקו עד העדים ולכתוב עליו מה שירצה ולא מנכרא מלתא, שהרי עדים נמי על המחק הם חתומים:

ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול להזדייף. וחכמים מכשירין:

ודפתרא - אין המחק שלו ניכר. דיפתרא, דמליח וקמיח ולא עפיץ:

וחכמים מכשירין - בגיטין בלבד. דסבירא להו עדי מסירה כרתי, והעדים שהגט נמסר בפניהם הם עיקר הגרושין, לא עדי חתימה. אבל בשאר שטרות דסמכינן אעדי חתימה, מודים חכמים שאין נכתבים לא על נייר מחוק ולא על דיפתרא. והלכה כחכמים:

(ה) הכל כשרין לכתוב את הגט. אפילו חרש שוטה וקטן. האשה כותבת את גיטה. והאיש כותב את שוברו. שאין קיום הגט אלא בחותמיו. הכל כשרין להביא את הגט. חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא

ואפילו חרש שוטה וקטן - והוא שגדול עומד על גביו ואומר לו כתוב לשם פלוני. אבל נכרי ועבד, אפילו גדול עומד על גביו, לכתחלה לא יכתוב גט, מפני שהם בני דעת ואדעתא דנפשייהו עבדי, שאפילו גדול אומר לו כתוב לשם פלוני הוא לא יכתוב אלא לדעת עצמו. ואם נכרי ועבד כתבו טופס הגט, וישראל בן דעת כתב התורף שהוא שם האיש והאשה והזמן שכל אלו צריכין לשמן, הגט כשר. וכן חרש שוטה וקטן דאמרינן במתניתין שכשרים לכתוב את הגט, ה״מ טופס, אבל תורף אינו כשר אלא שיכתבנו ישראל גדול ובן דעת:

חושן מחרש שוטה וקטן - דלאו בני דעה נינהו:

וסומא - פסול להביא גט מחוצה לארץ, שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אבל להביא גט בארץ ישראל שא״צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם, או אפילו בחו״ל אם הגט מקויים בחותמיו, או להיות שליח של אשה לקבל גיטה, לכל אלו הסומא כשר:

ונכרי:

ונכרי - דליתיה בתורת גיטין וקדושין, ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למעבד שליחותא לאחריני:

(ו) קבל הקטן והגדיל

קיבל הקטן - הגט מיד הבעל:

והגדיל - קודם שמסרו לה:

. חרש ונתפקח. סומא ונתפתח. שוטה ונשתפה נכרי ונתגייר פסול. אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח. פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח

פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח - אפילו לא חזר ונתפתח, הואיל והיה פתוח בשעת קבלת הגט שפיר מצי למיהוי שליח, דהא יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אלא איידי דבעי למתני סיפא וחזר ונשתפה, שצריך שיהיה בן דעת בשעת נתינה, תנא נמי רישא וחזר ונתפתח. וכל פסולי עדות בעבירה, פסולין להביא את הגט, שאין נאמנים לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם הגט מקויים בחותמיו, כשרים להביאו:

. שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר. זה הכלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר:

(ז) אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה. חמותה. ובת חמותה. וצרתה. ויבמתה. ובת בעלה. מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח. האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר בפ

חמותה ובת חמותה כו׳ - אינן נאמנות לומר מת בעלה, משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה:

ובלבד שהיא צריכה לומר בפ״נ ובפ״נ - ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר הגט לידה ואמר לה לא תתגרשי אלא בבית דינו של פלוני ותאמרי בפ״נ ובפ״נ. והב״ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ״נ ובפ״נ, וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה. אבל אשה שגיטה יוצא מתחת ידה בכל מקום שהיא, הרי זו מגורשת, ואפילו שאין הגט מקוים בחותמיו, ואינה צריכה שתאמר בפ״נ ובפ״נ:

ני נכתב ובפני נחתם.