גיטין פרק א
(א) המביא גט ממדינת הים
המביא גט ממדינת הים - כל חוצה לארץ קרי מדינת הים:
צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. רבן גמליאל אומר אף המביא מן הרקם ומן החגר
צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם - אית דאמרי טעמא, לפי שאין בני מדינת הים בני תורה, ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה. הלכך אומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם, וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה, והוא אומר אין. ואית דאמרי טעמא, לפי שאין שיירות מצויות משם לכאן, שאם יבא הבעל ויערער לומר לא כתבתיו שיהיו עדים מצויין להכיר חתימת העדים. והאמינוהו רבנן לשליח כבתרי, ושוב לא יועיל ערעור הבעל:
מן הרקם ומן החגר - בין קדש ובין ברד, מתרגמינן בין רקם ובין חגרא:
. רבי אליעזר אומר אפילו מכפר לודים
אפילו מכפר לודים - שהיא מחוצה לארץ:
ללוד
ללוד - שהיא סמוכה לה והיא מארץ ישראל:
. וחכמים אומרים אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים והמוליך. והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא.
מהגמוניא להגמוניא - שני הגמונים בעיר אחת ומקפידים זה על זה:
(ב) רבי יהודה אומר מרקם למזרח
מרקם למזרח - מרקם עד סוף העולם למזרחו קרוי חו״ל, ורקם עצמה נדונה כמזרח העולם ולא כארץ ישראל:
ורקם כמזרח. מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום. מעכו לצפון ועכו כצפון. רבי מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגטין:
(ג) המביא גט בארץ ישראל אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. אם יש עליו עוררים יתקיים בחותמיו
ואם יש עליו עוררים - שהבעל מערער שהוא מזויף:
יתקיים בחותמיו - אם יעידו העדים על חתימת ידיהם, או עדים אחרים יכירו חתימתם, כשר. ובזמן הזה, המביא גט בין בא״י בין בחו״ל צריך ליתנו לה בפני שנים וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם חתימת העדים ניכרת במקום נתינת הגט ונתקיים הגט בחותמיו, אין צריך לומר בפ״נ ובפ״נ:
. המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר
ואינו יכול לומר - כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש:
בפני נכתב ובפני נחתם אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו:
(ד) אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא. וזו אחד מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים.
שוין למוליך ולמביא - לומר בפ״נ ובפ״נ:
(ה) כל גט שיש עליו עד כותי פסול. חוץ מגיטי נשים
חוץ מגיטי נשים - שאם יש עליו עד כותי אחד, כשר. אבל שניהם כותים, פוסל ת״ק אפילו בגיטי נשים. ורבן (שמעון בן) גמליאל עשה מעשה והכשיר אפילו כששניהם כותים. והאידנא דגזרו על הכותים שיהיו כגוים לכל דבריהם, לא שנא שאר שטרות ול״ש גיטי נשים אפילו עד אחד כותי פסול:
ושחרורי עבדים. מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים והכשיר. כל השטרות העולים בערכאות של גוים
בערכאות של גוים - שהעידו העדים עדותם לפני השופט במקום מושב משפטיהם. והוא שידענו באותו שופט ובאותם עדים דלא מקבלי שוחדא. ודוקא בשטרי הלואות ושטרי מקח וממכר שהעדים ראו בנתינת הממון. אבל שטרי הודאות וגיטי נשים, וכל דבר שהוא מעשה ב״ד בערכאות שלהם, הכל פסול:
. אף על פי שחותמיהם גוים כשרים. חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. ר' שמעון אומר אף אלו כשרין לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט:
ר״ש אומר כשרים - לא הוזכרו בבית המדרש להפסל:
אלא בזמן שנעשו בהדיוט - ע״י גוים הדיוטות שאינם דיינים. ואין הלכה כר״ש:
(ו) האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן
רצה לחזור בשניהן - קודם שיגיע ליד האשה והעבד:
יחזור
יחזור - ואין השליח יכול לזכות בהם לצרכן, דחוב הוא להן, שמאבדין מזונותיהן:
דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים
וחכמים אומרים בגטי נשים - יכול לחזור:
בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים
אבל לא בשחרורי עבדים - והלכה כחכמים:
. לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי
שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי - הלכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזוני. אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי, הלכך כי מגרש לה מפסיד לה מזוני:
ושלא לזון את אשתו אינו רשאי. אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו. אמרו לו מפני שהוא קנינו
מפני שהוא קנינו - כלומר הא דהוא אכיל בתרומה כשהוא עבד כהן אינו אלא מפני שהוא קנינו של כהן, מידי דהוה אבהמתו של כהן שאוכלת בכרשיני תרומה, ולאו משום מעליותא היא, הלכך כי משחרר ליה אע״פ שמפסידו מלאכול בתרומה אין זו חובה לעבד:
. האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה
לא יתנו לאחר מיתה - דגיטא לא הוי עד דמטי לידה וכי מטי לידה הא מית ואין גט לאחר מיתה. ושטר שחרור נמי כי מטא לידיה הא מית ופקע רשותיה מיניה:
. תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה:
יתנו לאחר מיתה - ואע״ג דלא אמר מנה זה, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו: