008_מסכת סוטה פרק ח

סוטה פרק ח

(א) משוח מלחמה

משוח מלחמה - ודבר אל העם בלשון הקודש. נאמר כאן (דברים כ׳:ב׳) ודבר אל העם, ונאמר להלן (שמות י״ט:י״ט) משה ידבר, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:

. בשעה שמדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר. שנאמר (דברים כ, ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן. זה כהן משוח מלחמה. ודבר אל העם בלשון הקודש. ואמר אליהם (דברים ו, ד) שמע ישראל וגו'. על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון. ולא שמעון על בנימין. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם. כמה שנאמר (ד"ה ב' כח, טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל

לכל כושל - כל הכושלים שאינן יכולין ללכת ברגליהן:

. ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון. על אויביכם אתם הולכים. שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. (דברים כ, ג) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו'. אל ירך לבבכם. מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו מפני הגפת תריסין

הגפת תריסין - הכאת המגינים זו בזו להשמיע קול ולאיים:

ושפעת הקלגסין

הקלגסין - מקלות שראשיהן עקומים ומכין בהם על גבי אבנים והם מנתזים על האויבים:

. אל תחפזו מקול קרנות. אל תערצו מפני קול צווחות. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם. הן באין בנצחונו של בשר ודם. ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית. מה היה סופו. לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. בני עמון באו בנצחונו של שובך

שובך - שר צבא הדרעזר בשמואל (ב׳ י ט״ז):

. מה היה סופו. לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. ואתם אי אתם כן. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו'. זה מחנה הארון:

(ב) (דברים כ, ה) ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו וגו'. אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות. אחד הבונה ואחד הלוקח

אחד הבונה ואחד הלוקח - בית בנוי, שהרי אצלו הוא חדש:

ואחד היורש ואחד שניתן לו מתנה. (דברים כ, ו) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו'. אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל

ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל - דבהכי הוי כרם, שתים כנגד שתים, ואחת יוצאת זנב:

. ואפילו מחמשת מינין. אחד הנוטע. ואחד המבריך. ואחד המרכיב. ואחד הלוקח. ואחד היורש. ואחד שניתן לו מתנה. (דברים כ, ז) ומי האיש אשר ארש אשה וגו'. אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה. אפילו שומרת יבם. ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה. חוזר ובא לו. כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון. ומתקנין את הדרכים:

ואפילו מחמשה מינים - מצטרפים:

(ג) ואלו שאינן חוזרין. הבונה בית שער אכסדרה מרפסת. הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק

אילני סרק - כגון ארזים ושקמים שאינם עושים פרי:

. המחזיר את גרושתו. אלמנה

והמחזיר את גרושתו - ואירסה, אינו חוזר, שאינה חדשה לו, וקרא כתיב אשה חדשה:

אלמנה - ואירסה כהן גדול, אינו חוזר בשבילה, דכתיב ולא לקחה, והיה אפשר לומר ולא לקח, מאי לקחה, שתהא ראויה לו ללקיחה:

לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. לא היה חוזר. רבי יהודה אומר. אף הבונה בית על מכונו

על מכונו - סתרו ובנאו כמדה ראשונה. אינו חוזר, דלאו חדש הוא, וגרע מהלוקח והיורש:

לא היה חוזר. רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון

הבונה בית לבנים בשרון - מקום הוא ששמו שרון, ואין הקרקע שלו יפה ללבנים, ולא הוי דבר של קיימא, שהיו צריכין לחדשה שני פעמים כל שבע שנים:

לא היה חוזר:

(ד) ואלו שאין זזין ממקומן

ואלו שאין זזין ממקומן - דהנך דלעיל הולכים עד הגבול ושם שומעין דברי כהן וחוזרים מן המערכה לתוך ארץ ישראל ואין חוזרין לבתיהן אלא עוסקים לספק מים ומזון להולכים למלחמה. ואלו אין זזין ממקומן ואפילו ללכת עד הספר ולשוב על פי כהן:

. בנה בית וחנכו. נטע כרם וחללו. הנושא את ארוסתו. הכונס את יבמתו. שנאמר (דברים כד, ה) נקי יהיה לביתו

הבונה בית וחנכו - ולא דר בו עדיין שנה. וכן הנוטע כרם וחללו, ועדיין לא עברה שנה רביעית שלימה עליו:

נקי יהיה לביתו - בשביל ביתו:

שנה אחת. לביתו זה ביתו. יהיה

יהיה - לריבויא הוא. הוסיף לך הכתוב הויה אחרת להיות כזו:

זה כרמו. ושמח את אשתו. זו אשתו. אשר לקח להביא את יבמתו. אינן מספיקין מים ומזון. ואינן מתקנין את הדרכים:

(ה) (דברים כ, ח) ויספו השוטרים

ויספו השוטרים - על דברי כהן:

לדבר אל העם וגו'. רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה

בקשרי המלחמה - כשמתקשרין לעמוד צפופין שלא יפרקום אויבים:

ולראות חרב שלופה. ר' יוסי הגלילי אומר. הירא ורך הלבב. זהו המתירא מן העבירות שבידו. לפיכך

לפיכך - שהירא זהו הירא מעבירות שבידו, תלתה תורה בבנה ונטע ואירס לחזור בגללן, כדי שיתלו בכך החזרה ולא יתבייש לומר עליו מעבירות שבידו הוא ירא וחוזר:

תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן. רבי יוסי אומר אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. הרי הוא הירא ורך הלבב:

ר׳ יוסי אומר אלמנה לכהן גדול וכו׳ - לר׳ יוסי הגלילי אפילו עבר על דברי סופרים חוזר. ולר׳ יוסי עד שיעבור על דברי תורה, דומיא דאלמנה לכהן גדול:

(ו) (דברים כ, ט) והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם. ופקדו שרי צבאות בראש העם. ובעקבו של עם

ובעקבו של עם - בסופו של עם, שמשמרים שלא יחזרו האחרונים לאחוריהם לנוס:

. מעמידין זקיפין לפניהם. ואחרים מאחוריהם

זקפים - גבורים ממונים לכך שאם יפול אחד מן הנלחמים יעמידוהו ויזקפוהו:

ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהם - לשמור שלא ינוסו:

. וכשילין של ברזל בידיהן. וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו

כשילים - קרדומות של ברזל:

לקפח את שוקיו - לחתוך את שוקיו:

. שתחלת ניסה נפילה

שתחלת ניסה נפילה - לשון מסורס הוא, שתחלת נפילה ניסה:

. שנאמר (שמואל א' ד, יז) נס ישראל לפני פלשתים. וגם מגפה גדולה היתה בעם. ולהלן הוא אומר (שמואל א' לא, א) וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו':

(ז) במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין. אפילו (יואל ב, טז) חתן מחדרו. וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה. אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו. וכלה מחופתה:

בד״א - שחוזרים מן המערכה, ויש שאין זזין ממקומם. במלחמת הרשות:

אבל מלחמת מצוה הכל יוצאים - מלחמת א״י ומלחמת עמלק הכל מודים שהיא חובה והכל יוצאים בה. ומלחמת בית דוד שהיא לרווחה להרחיב גבול ישראל ולקחת מס מהעמים כגון מלחמת ארם נהרים וארם צובה, הכל מודים שהיא רשות. לא נחלקו ת״ק ורבי יהודה אלא במלחמה שנלחמים ישראל עם אויביהם כדי שלא יתגברו עליהם ויצרו להם. ת״ק קרי לה מלחמת רשות וסובר שאין אדם רשאי להתבטל מן המצוה כדי להלחם במלחמה כזו. ור׳ יהודה סבר שגם זו מלחמת מצוה, מאחר שהוא להושיע את ישראל מיד שונאיהם, והעוסק במצוה פטור מן המצוה. ואין הלכה כר׳ יהודה: