007_מסכת סוטה פרק ז

סוטה פרק ז

(א) אלו נאמרין

אלו נאמרין - פרשת סוטה. דכתיב (במדבר ה׳) ואמר אל האשה בכל לשון שהוא אומר:

בכל לשון. פרשת סוטה. ווידוי מעשר

וידוי מעשר - בערתי הקדש מן הבית כו׳, אומר בכל לשון שירצה, דכתיב (דברים כ״ו:ה׳) ואמרת לפני ה׳ אלהיך, בכל לשון שאתה אומר:

. קריאת שמע

קריאת שמע - דכתיב (שס ו׳) שמע ישראל, בכל לשון שאתה שומע:

. ותפלה

ותפלה - צבור שמתפללין, מתפללין בכל לשון. אבל יחיד אינו מתפלל אלא בלשון הקודש:

. וברכת המזון

וברכת המזון - דכתיב (שם ח׳) וברכת, בכל לשון שאתה מברך:

. ושבועת העדות

ושבועת העדות ושבועת הפקדון - בכל לשון שהשביעום ולא הודו, חייבין. שבועת העדות ילפינן לה דכתיב בה (ויקרא ה׳:א׳) ושמעה קול אלה, בכל לשון שאתה שומע. ושבועת הפקדון גמר תחטא תחטא משבועת העדות:

. ושבועת הפקדון:

(ב) ואלו נאמרין בלשון הקודש. מקרא בכורים

מקרא בכורים - שהיה קורא מארמי אובד אבי (דברים כ״ו:ה׳) עד סוף הפרשה:

. וחליצה. ברכות וקללות

וחליצת יבמה - היא אומרת (שם כ״ה) מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, והוא אומר לה חפצתי לקחתה, ואחר החליצה אומרת ככה יעשה לאיש:

ברכות וקללות - שאמרו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל:

. ברכת כהנים

ברכת כהנים - נשיאת כפים:

. וברכת כהן גדול. ופרשת המלך

ברכות כהן גדול - ביום הכיפורים אחר עבודת היום שלפני ולפנים הוא קורא את הפרשה בתורה ומברך שמנה ברכות המפורשות במתניתין:

ופרשת המלך - היא פרשת הקהל, כדמפרש בסוף פרקין:

. ופרשת עגלה ערופה

ופרשת עגלה ערופה - (שם כ״א) ידינו לא שפכו את הדם הזה, כפר לעמך ישראל וגו׳:

. ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם:

פרשת משוח מלחמה - (שם כ׳) והיה כקרבכם וגו׳ שמע ישראל אתם קרבים היום וגו׳:

(ג) מקרא בכורים כיצד

כיצד - כמו מנין:

(דברים כו, ה) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ולהלן הוא אומר

ולהלן הוא אומר - בברכות וקללות של הר גריזים:

(דברים כז, יד) וענו הלוים ואמרו. מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש. אף כאן בלשון הקדש:

מה עניה האמורה להלן בלשון הקודש - דכתיב (שט כ״ז) ואמרו אל כל איש ישראל קול רם, וכתיב התם (שמות י״ט:י״ט) והאלהים יעננו בקול, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:

(ד) חליצה כיצד. (דברים כה, ט) וענתה ואמרה ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו. מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. ר' יהודה אומר. וענתה ואמרה ככה

וענתה ואמרה ככה - אינו צריך ללמדה בגזרה שוה שמעצמה היא למדה. וענתה ואמרה ככה כלשון הזה תאמר:

. עד שתאמר בלשון הזה:

(ה) ברכות וקללות כיצד. כיון שעברו ישראל את הירדן. ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון

שבשומרון - אצל שומרון:

שבצד שכם. שבאצל אלוני מורה. שנאמר (דברים יא, ל) הלא המה בעבר הירדן וגו'. ולהלן הוא אומר (בראשית יב, ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון מורה האמור להלן שכם. אף אלון מורה האמור כאן שכם. ששה שבטים עלו לראש הר גריזים. וששה שבטים עלו לראש הר עיבל. והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון. והלוים את הכהנים. וכל ישראל מכאן ומכאן

מכאן ומכאן - על ההרים:

. שנאמר (יהושע ח, לג) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו'. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה. (דברים כז, טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. ואלו ואלו עונין אמן. עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד. וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון

בשבעים לשון - בכתב של שבעים אומות, וכל הרוצה ללמדה יבא וילמוד. שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד:

. שנאמר (דברים כז, ח) באר היטב. ונטלו את האבנים

את האבנים - סתרו את המזבח לאחר שהעלו העולות והשלמים:

. ובאו ולנו במקומן:

ולנו במקומן - בבית מלונם בגלגל, ושם הקימו את האבנים:

(ו) ברכת כהנים כיצד. במדינה אומר

במדינה אומר אותה שלש ברכות - שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק, ועונים הצבור אמן:

ים אותה שלש ברכות. ובמקדש ברכה אחת

ובמקדש ברכה אחת - לפי שאין עונים אמן במקדש ואין כאן שום הפסק:

. במקדש אומר את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו

ככתבה - ביו״ד ה״א:

בכנויו - באל״ף דל״ת. שאין מזכירין השם בכתבו אלא במקדש בלבד, שנאמר (שמות כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, סרס המקרא ודרשהו, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך, דהיינו במקדש, שם אזכיר את שמי:

. במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן

כנגד כתפיהן - מפני שצריך נשיאת כפים, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכתיב (דברים י״ח:ה׳) הוא ובניו כל הימים, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאת כפים כל הימים:

. ובמקדש

ובמקדש - שמברכים את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם:

על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. ר' יהודה אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:

שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ - מפני שהשם כתוב בו. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ז) ברכות כהן גדול

ברכות כהן גדול - ביוה״כ, לאחר שכלתה עבודת היום קורא בתורה ומברך שמונה ברכות:

כיצד. חזן הכנסת

חזן הכנסת - שמש הכנסת שטורח עסקי הכנסת עליו להכניס ולהוציא להפשיט את התיבה ולהכין [הכל]:

נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת

ראש הכנסת - על פיו נחתכין דברי הכנסת, מי יפרוס על שמע, מי יפטיר בנביא, מי ירד לפני התיבה:

. וראש הכנסת נותנה לסגן

סגן - המוכן תחת כהן גדול. שאם יארע בו פסול ישמש תחתיו:

. והסגן נותנה לכהן גדול. וכהן גדול עומד ומקבל

והסגן לכהן גדול - וכולן משום כבודו של כהן גדול, דכתיב (משלי י״ד:כ״ח) ברוב עם הדרת מלך:

וכהן גדול עומד ומקבל - מכלל דיושב היה, שמע מינה בעזרת נשים היה קורא. דאי בעזרת ישראל קיי״ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד:

. וקורא עומד. וקורא (ויקרא טז, א) אחרי מות (ויקרא כג, כז) ואך בעשור. וגולל את התורה

וקורא אחרי מות - שהוא מסדר יום הכיפורים:

ואד בעשור - שבפרשת שור או כשב, דסמוכה היא לפרשת אחרי מות ויכול לגלול ספר תורה לשם בעוד שהמתורגמן מתרגם פסוק אחרון של פרשת אחרי מות, ואין כאן שהות כדי שיפסיק המתורגמן:

וגולל את התורה - ואע״פ שעדיין לא קרא בעשור של חומש הפקודים, יקרא אותה על פה ולא יגלול ס״ת לשם מפני שהוא רחוק ויש שהות שיפסיק התורגמן ואיכא גנאי לצבור. ולקרות בב׳ ס״ת א״א, לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה בצבור, משום פגמו של ספר תורה הראשון:

ומניחה בחיקו. ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם

יותר ממה שקריתי לפניכם - מה שאני עתיד לקרות עוד על פה, אל תאמרו שחסר מן הספר הזה לכך איני גוללו שם. וכל כך למה, שלא להוציא לעז על ס״ת:

כתוב כאן (במדבר כט, ז) ובעשור שבחומש הפיקודים קורא על פה. ומברך עליה שמנה ברכות. על התורה

על התורה - ברכה שלאחריה:

. ועל העבודה

ועל העבודה - רצה ה׳ אלהינו:

. ועל ההודיה. ועל מחילת

ועל ההודאה - מודים אנחנו לך.

ועל מחילת עון - אתה בחרתנו, שחותם בה מלך מוחל וסולח לעונותינו:

העון. ועל המקדש

ועל המקדש - שתשרה שכינה בבית המקדש, וחותם בה בא״י שוכן בציון:

. ועל ישראל. ועל הכהנים. ועל שאר התפלה:

ועל שיקובל הכהנים - קרבנותיהם ברצון. וחותם בה מקדש הכהנים:

ועל שאר התפלה - שיהו ישראל נושעין מאויביהם. וחותם בה עמך ישראל צריכים ישועה בא״י שומע תפלה:

(ח) פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג. בשמיני

בשמיני - בשנה שמינית של שמיטה שעברה, שהיא מוצאי שביעית זו. במוצאי יו״ט ראשון, דכתיב (דברים ל״א) בחג הסוכות, שומע אני אפילו ביו״ט אחרון של חג, ת״ל שם בבוא כל ישראל ליראות, מתחילת חול המועד:

במוצאי שביעית. עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה. שנאמר (דברים לא, י) מקץ שבע שנים במועד וגו'. חזן הכנסת נוטל ספר תורה. ונותנה לראש הכנסת. וראש הכנסת נותנה לסגן. והסגן נותנה לכהן גדול. וכהן גדול נותנה למלך. והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך

אגריפס המלך - מזרעו של הורודוס היה, ובימיו נחרב בית שני:

עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים. וכשהגיע (דברים יז, טו) ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות

זלגו עיניו דמעות - שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות:

. אמרו לו אל תתיירא אגריפס אחינו אתה

אחינו אתה - שאמו מישראל:

אחינו אתה אחינו אתה. וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע

וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע - שבואתחנן. ומחבר עם פרשת שמע פרשת והיה אם שמוע, שיש בפרשת שמע קבלת מלכות שמים ובפרשת והיה אם שמוע קבלת עול מצות. ומדלג, וקורא עשר תעשר. ומשם מדלג וקורא כי תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות. ואע״פ שפרשת המלך בין עשר לכי תכלה לעשר היה קורא אותם יחד, שלא להפסיק במעשרות. ואח״כ ברכות וקללות, שהן קבלת גזרות ועונשים של תורה. וחוזר וקורא פרשת המלך, שום תשים עליך מלך:

. ושמע. והיה אם שמוע. עשר תעשר. כי תכלה לעשר. ופרשת המלך. וברכות וקללות. עד שגומר כל הפרשה. ברכות שכהן גדול מברך אותן. המלך מברך אותן. אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון: