סוטה פרק ו
(א) מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח
מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח - שנסתרה:
יוציא ויתן כתובה
יוציא ויתן כתובה - ר׳ אליעזר לטעמיה דאמר בפ״ק סתירה לא בעיא עדות ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנים דהיינו נמי כעוף הפורח, דאתקש סתירה לטומאה דכולהו מהימני בה, הלכך נאסרה עליו. ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה:
דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה:
רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה - נשים הטוות לאור הלבנה. רבי יהושע לטעמיה דאמר משקה על פי שנים. מיהו משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה בפריצותה מכוער הדבר ותצא, דהא אפילו מיא תו לא בדקי לה כדתניא בפ״ק, וטהורה היא, ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. והלכה כרבי יהושע:
(ב) אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת
אני ראיתיה שנטמאת - באותה סתירה, שהיא ע״פ עדים לר׳ יהושע, או ע״פ עוף הפורח לר׳ אליעזר:
לא היתה שותה
לא היתה שותה - דעד אחד נאמן בה אף להפסידה כתובתה שרגלים לדבר:
. ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה. חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה
אף לפסלה מכתובתה - שלא תשתה ולא תטול כתובתה:
יבמתה - אשת אחי בעלה:
ובת בעלה
ובת בעלה - מאשה אחרת:
הרי אלו נאמנות
הרי אלו נאמנות - לעדות זו, אע״פ שהן פסולות לכל שאר עדות שהוא לרעתה, לפי שהתורה האמינה כל עדות שיש בה. ומיהו לא לפסלה מכתובתה, הואיל ושונאות אותה, אלא שלא תשתה:
. ולא לפסלה מכתובתה אלא שלא תשתה:
(ג) שהיה בדין
שהיה בדין - שלא יהא נאמן בה עד אחד, אם לא מגזירת הכתוב:
ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים. עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים. תלמוד לומר (במדבר ה, יג) ועד אין בה כל עדות שיש בה. קל וחומר לעדות הראשונה
עדות הראשונה - סתירה:
מעתה. ומה אם עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם. הרי היא מתקיימת בעד אחד. עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם
שאין אוסרתה איסור עולם - אלא עד שתשתה:
אינו דין שתתקיים בעד אחד. תלמוד לומר (דברים כד, א) כי מצא בה ערות דבר. ולהלן הוא אומר (דברים יז, ו) על פי שנים עדים יקום דבר. מה להלן על פי שנים עדים. אף כאן על פי שנים עדים:
אינה מתקיימת בפחות משנים - כדבעינן למימר מגזירה שוה, ור׳ יהושע היא:
עדות האחרונה - טומאה:
כל עדות שיש בה - נאמן בה דכתיב ועד אין בה, וכל עד האמור בתורה סתם אינו אלא שנים, מדאיצטריך קרא לומר (דברים י״ט:ט״ו) לא יקום עד אחד באיש, שמע מינה דעד שנים במשמע, עד שיפרוט לך הכתוב אחד. והכי קאמר קרא תרי לית בה אלא חד, וקאמר והיא לא נתפסה לאוסרה, אלמא עד אחד מהימן:
(ד) עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת
עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת - אוקי חד להדי חד, והרי היא בספיקה ושותה. ודוקא בי אתו בהדי הדדי, אבל בזה אחר זה, כשאמר הראשון נטמאת, הוי מהימן כבתרי. והשני האומר לא נטמאת הוי ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים:
. אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה. אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת
ושנים אומרים לא נטמאת - כלומר לא נטמאת בפניך, שכשבאת ומצאת שנסתרו יחד גם אנו היינו עמך ובפנינו לא נטמאת, הרי נסתלק העד ובטלו דבריו מפני השנים, והרי היא בספיקה אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום, ולפיכך שותה. ואשמועינן תנא בהני תרי בבי דמתניתין דבפסולי עדות הלך אחר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא כלומר בין להשקותה בין שלא להשקותה:
היתה שותה. שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה: