סוטה פרק ה
(א) כשם שהמים בודקין אותה. כך המים בודקין אותו. שנאמר (במדבר ה) ובאו ובאו
כך בודקים אותו - את הבועל:
ובאו ובאו - שניהם בוי״ו יתירא לדרשא:
. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. שנאמר (שם) נטמאה ונטמאה
נטמאה ונטמאה - וי״ו יתירא דבונטמאה שניה לדרשא:
דברי רבי עקיבא. אמר רבי יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב. רבי אומר שני פעמים
רבי אומר שני פעמים וכו׳ - רבי לא דריש וי״ו יתירה כרבי עקיבא, אלא רבוי דקראי קא דריש, בין בובאו ובאו, בין בנטמאה ונטמאה:
האמורים בפרשה אם נטמאה נטמאה. אחד לבעל ואחד לבועל:
(ב) בו ביום דרש
בו ביום דרש - כל היכי דתנינן בו ביום, ביום שהושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה לנשיאות שנתרבו התלמידים, שנתנו רשות לכל ליכנס. ומשום דהך דרשה דנטמאה ונטמאה נמי בו ביום נדרשה, נקטינהו לכל הנך הכא:
רבי עקיבא (ויקרא יא, לג) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא. אינו אומר טמא
כלי חרס - הוא ראשון, שנטמא מן השרץ שהוא אב. והאוכל שבתובו שני שטמאו הכלי:
אינו אומר טמא - כל אשר בתובו טמא. אלא יטמא, למדרש ביה נמי יטמא, שמטמא את אחרים:
. אלא יטמא לטמא אחרים. לימד על ככר שני שמטמא את השלישי
למד על ככר שני - להכי נקט ככר, לפי שהוא מצוי בתנור:
שמטמא את השלישי - ואפילו בחולין. דקרא סתמא כתיב:
. אמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית אומר עתיד דור אחר
דור אחר - מן העתידים לבא. שיטהר את השלישי, ואף בתרומה, שאין לו מקרא מן התורה:
לטהר ככר שלישי. שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא. והלא עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא. שנאמר כל אשר בתוכו יטמא:
והרי עקיבא תלמידד מביא לו ראיה מן המקרא שהוא טמא - אף בחולין. ואין הלכה כר״ע, דאין שני עושה שלישי בחולין, אלא בתרומה:
(ג) בו ביום דרש רבי עקיבא (במדבר לה, ה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו'. ומקרא אחר אומר (במדבר לה, ד) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. אי אפשר לומר אלף אמה. שכבר נאמר אלפים אמה. ואי אפשר לומר אלפים אמה. שכבר נאמר אלף אמה. הא כיצד. אלף אמה מגרש
מגרש - רחבה פנויה מזריעה ומאילנות לנוי העיר: ואלפים לא הוזכר לתתם ללויים ולא נאמרו אלא ליציאת תחום שבת:
ואלפים אמה תחום שבת. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר. אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים:
שדות וכרמים - ואלפים סביב נתנו ללוים. מהם הניחו אלף סביב העיר למגרש, והשאר שדות וכרמים. והלכה כרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, שתחום אלפים אמה דרבנן:
(ד) בו ביום דרש רבי עקיבא (שמות טו, א) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר שאין ת
שאין ת״ל לאמר - שאין דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה מדברת למשה לאמר הדבור לישראל, אבל כאן אין לומר כן:
למוד לומר לאמר. ומה תלמוד לומר לאמר. מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל לכך נאמר לאמר ר' נחמיה אומר כקורין את
כקורין את - ההלל. ראשי פרקים בלבד היו עונים אחריו:
שמע. ולא כקורין את ההלל.
(ה) בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס. לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה
מאהבה - שאהב את המקום:
. שנאמר (איוב יג, טו) הן יקטלני לו איחל. ועדיין הדבר שקול
שקול - משקלו שוה אינו מכריע לכאן ולכאן. יש לו הכתוב בוי״ו ומשמעותו כאילו היה לא באל״ף. ויש לא באל״ף ומשמעותו כאילו כתוב בוי״ו. הן יקטלני, הלא הוא הורגני לא איחל לו עוד. או לו אני מיחל:
לו אני מצפה או איני מצפה. תלמוד לומר (איוב כז, ה) עד אגוע לא אסיר תומתי ממני מלמד שמאהבה עשה. אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה
מיראה - מדאגת פורענות שלא תבא עליו:
. שנאמר (איוב א, ח) איש תם וישר ירא אלהים
ירא אלהים - ולא אוהב אלהים:
וסר מרע. והלא יהושע תלמיד תלמידך. למד שמאהבה עשה: