004_מסכת סוטה פרק ד

סוטה פרק ד

(א) ארוסה ושומרת יבם

ארוסה ושומרת יבם - ארוסה שקנא לה ארוס ושומרת יבם שקנא לה יבם:

. לא שותות

לא שותות - דמעטינהו קרא:

ולא נוטלות כתובה

ולא נוטלות כתובה - שהיא גרמה לאסור עצמה עליו, שנסתרה אחר קינוי, דמקינוי ואיסור לא אמעיט, דכתיב (במדבר ה) דבר אל בני ישראל כו׳, לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי:

. שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה

תחת אישה - ביושבת תחתיו הכתוב מדבר:

. פרט לארוסה ושומרת יבם. אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה

נתינה - מן הגבעונים. ואסורים לבא בקהל:

לישראל. ובת ישראל לממזר ולנתין. לא שותות

לא שותות - דלא נאמרה פרשה אלא בראויה לקיימה, דכתיב (שם) כי תשטה אשתו, בראויה לאישות הכתוב מדבר, פרט לאלמנה לכהן גדול וכו׳:

ולא נוטלות כתובה:

ולא נוטלות כתובה - ואע״ג דשאר אלמנות לכהן גדול גובות כתובתן כדאמרינן בכתובות [ק: וכן ביבמות פד.] זו אין לה כתובה, שסתירתה גרמה לה:

(ב) ואלו לא שותות. ולא נוטלות כתובה. האומרת טמאה אני. ושבאו לה עדים שהיא טמאה. והאומרת איני שותה. אמר בעלה איני משקה

אמר בעלה איני משקה ושבעלה בא עליה בדרך - שהוא גורם לה שלא תשתה, נוטלת כתובתה:

. ושבעלה בא עליה בדרך. נוטלת כתובתה ולא שותה. מתו בעליהן

מתו בעליהן - של כל סוטות הראויות לשתות, ולא הספיקו להשקותן עד שמתו:

עד שלא שתו. בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות

ב״ש אומרים נוטלות כתובה - דשטר העומד לגבות כגבוי דמי:

ולא שותות - דכתיב (שם) והביא האיש את אשתו:

. ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה:

וב״ה אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובתן - כלומר מתוך שלא שותות אין נוטלות כתובתן, דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי:

(ג) מעוברת חבירו

מעוברת חבירו - שמת או גרשה והניחה מעוברת או מניקה. ואסרוה חכמים לינשא עד שיהיה הולד בן שתי שנים. והלך זה ונשאה קודם הזמן, וקינא לה ונסתרה:

. ומינקת חבירו. לא שותות ולא נוטלות כתובה. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה

לא שותה - שהרי אינה ראויה לקיימה, דס״ל לר״מ הנושא מעוברת חבירו או מינקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית. ואין הלבה כרבי מאיר:

יכול הוא להפרישה - עד כ״ד חדשים ולהחזירה, הלכך ראויה לאישות קרינא בה:

ולהחזירה לאחר זמן. אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד

איילונית - דוכרניתא דלא ילדה:

ושאינה ראויה לילד - ששתתה כוס עקרין. ואסור לקיימן למי שאין לו בנים:

. לא שותות. ולא נוטלות כתובה. ר' אליעזר א

ר״א אומר יכול הוא לישא אשה אחרת - ויהיה מותר לקיים את זאת, הלכך ראויה לאישות היא. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

ומר יכול הוא לישא אשה אחרת. ולפרות ולרבות הימנה. ושאר כל הנשים. או שותות. או לא נוטלות כתובה:

(ד) אשת כהן שותה ומותרת לבעלה

אשת כהן שותה ומותרת לבעלה - אם נמצאת נקיה. דמהו דתימא הואיל ואשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה, ניחוש לה שמא נאנסה ולכך לא בדקוה המים, קמ״ל:

. אשת סריס שותה

אשת סריס שותה - דלא תימא מבלעדי אישך אמר רחמנא, והאי לאו בר הכי הוא, קמ״ל:

. על ידי כל

על ידי כל העריות מקנאים - אם קינא לה מאביה או מאחיה ומאחד מבל עריות, ונסתרה, הוי קינוי ונאסרת עליו ושותה. דלא תימא נטמאה נטמאה ב׳ פעמים, אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דמתסרא עליה בהאי זנות, לאפוקי הא דאסירא עליה וקיימא אימא לא קא משמע לן:

עריות מקנין חוץ מן הקטן

חוץ מן הקטן - פחות מבן ט׳ שנים ויום אחד, שאין ביאתו ביאה, כך פירש רמב״ם. ולי נראה קטן פחות מבן י״ג שנה ויום א׳ ולא הביא סימנים, דכתיב (במדבר ה׳:י״ג) ושכב איש אותה, איש ולא קטן:

. וממי שאינו איש:

וממי שאינו איש - למעוטי בהמה:

(ה) ואלו שב

אלו שב״ד מקנאין להם - אם רואים אותם שמתנהגות בפריצות:

ית דין מקנין להן. מי שנתחרש בעלה. או נשתטה. או שהיה חבוש בבית האסורין. לא להשקותה אמרו. אלא לפוסלה מכתובתה. רבי יוסי אומר. אף להשקותה. לכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה:

ולא להשקותה אמרו - דהא בעינן והביא האיש את אשתו, וליכא. ובעלה נמי לבשיבא אינו יכול להשקותה בקינוי זה, דבעינן וקינא והביא. ור״י לא בעי וקינא והביא. ואין הלכה כר״י. וסומא אינו משקה את אשתו, שנאמר (שם) מעיני אישה. וממה שנאמר (שם) אשה תחת אישה, למדנו שכל המונע הבעל מלהשקות מונע האשה מלשתות אם היה אותו הדבר באשה, לפיכך אם היתה היא סומא אינה שותה. ואם היתה חגרת אינה שותה, שנאמר (שם) והעמיד אותה הכהן. וכן אם היתה גדמת, שנאמר (שם) ונתן על כפיה. או אלמת, דבעינן ואמרה האשה. וכן אם היה הבעל חגר או גדם או אלם אינו משקה מדכתיב אשה תחת אישה כדאמרן: