003_מסכת סוטה פרק ג

סוטה פרק ג

(א) היה נוטל

היה נוטל - בעלה את המנחה, שאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך. והגשה נמי תחילת קמיצה היא שאין זר קרב למזבח. אבל קדושי כלי ויציקה ובלילה, במנחות הטעונות שמן, כשר בזר:

את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת. ונותנה על ידה

ונותנה על ידה - להניף:

. וכהן מניח ידו

וכהן מניח ידו תחתיה - שנאמר בשלמים (ויקרא ז׳:ל׳) ידיו תביאנה, ונאמר במנחת סוטה (במדבר ה׳:כ״ה) ולקח הכהן מיד האשה, מה בשלמים כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף, כך במנחת סוטה כהן מניח ידו תחת יד האשה ומניף:

מתחתיה ומניפה:

(ב) הניף והגיש

והגיש - לקרן מערבית דרומית:

. קמץ והקטיר. והשאר נאכל לכהנים

והשאר נאכל לכהנים - שכל הנקמצות שייריהן נאכלים:

. היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה

היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה - תלתא קראי כתיבי. והשקה קמא, ואחר ישקה, והשקה בתרא. והשקה קמא, לגופיה, שמשקה אחר שנמחקה המגילה קודם הקטרת המנחה. ואחר ישקה, אע״ג דמשמע דוקא, על כרחיך מקרא האמור ראשון נדרש לגופו, ומקראות יתירות האמורות אחריו ניתנו לידרש, הלכך ואחר ישקה אע״פ שנכתב אחר הקטרת המנחה אקודם הקטרה קאי, ואמחיקה הכתובה למעלה קאי, וקאמר דאם לא נמחקה יפה ועדיין רישומן של אותיות ניכר לא ישקנה. והשקה בתרא, לאשמועינן שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה:

. רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה

רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה - על כרחך ואחר ישקה דוקא הוא ודוקא כתביה לאחר הקטרה. והשקה קמא, שאם בדיעבד השקה ואחר כך הקריב מנחתה, כשרה. והשקה בתרא, שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. ואין הלכה כרבי שמעון:

. ואחר כך היה משקה. שנאמר (במדבר ה, כו) ואחר ישקה את האשה את המים. אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה:

(ג) עד שלא נמחקה המגילה. אמרה איני שותה. מגילתה נגנזת

מגילתה נגנזת - בצד ההיכל:

ומנחתה מתפזרת על הדשן

ומנחתה מתפזרת על הדשן - ונשרפת על בית הדשן שהיה בעזרה ששורפים שם פסולי קדשי קדשים, דהואיל וקדשה בכלי שרת טעונה שריפה בעזרה:

. ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת

ואין מגילתה כשרה להשקות [בה] סוטה אחרת - דבעינן כתיבה לשמה, דכתיב (שם) ועשה לה הכהן, כל עשייתה לשמה:

. נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני. המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על הדשן. נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערים אותה

המים נשפכים - דכיון דאמרה טמאה אני, בדוקה ועומדת היא. ומים המרים לא נתנו אלא לברר בהם את הספק:

מערערים אותה - דדלמא טהורה היא, ומחמת בעיתותא קאמרה:

. ומשקין אותה בעל כרחה:

(ד) אינה מספקת לשתות

אינה מספקת לשתות וכו׳ - בגמרא מוכיח דמתניתין ר׳ עקיבא היא דסבר כר״ש דאמר מקריב מנחתה ואח״כ משקה אותה, דכמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא, דכתיב (במדבר ה׳:ט״ו) מנחת זכרון מזכרת עון:

עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות. והיא מתמלאת גידין. והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא

מתמלאת גידים - מתוך שבשרה נפוח נראית כמלאה גידים:

שלא תטמא את העזרה - לא מטומאת מת קאמר, אלא שלא תפרוס נדה ותטמא שער נקנור ועזרת נשים שתצא דרך שם, שנדה וזבה אסורין לכנוס בהר הבית. אבל המת עצמו מותר להכניסו להר הבית ולשער נקנור שלא נתקדשו בקדושת העזרה:

העזרה. אם יש לה זכות

יש לה זכות וכו׳ - בגמרא מפרש דזכות דתורה הוא דתולה לה שהוליכה בניה לבית הספר והמתינה לבעלה שיצא חוץ לעיר לעסוק בתורה:

. היתה תולה לה. יש זכות תולה שנה אחת. יש זכות תולה שתי שנים. יש זכות תולה שלש שנים. מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות. רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב

כאילו מלמדה תפלות - חבור משכב אנשים. שמתוך התורה היא מבינה ערמימות ועושה דבריה בהצנע. כדכתיב (משלי ח׳:י״ב) אני חכמה שכנתי ערמה:

רוצה אשה בקב - ליזון מזונות מועטים, ויהא תשמיש מצוי לה:

ותפלות מתשעה קבין ופרישות

מתשעה קבין ופרישות - לפרוש מן התשמיש, הלכך אין טוב שתלמוד תורה:

. הוא היה אומר חסיד שוטה

חסיד שוטה - מפרש כגמרא כגון דטבעה אשה בנהר ואמר לאו אורח ארעא לאסתכולי באתתא ולאצולה:

ורשע ערום

רשע ערום - כגון המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו. ומשנפתחו בלב הדיין שערי זכות לדברי זה, קשה לסלקן, והרי רשעתו וערמתו של זה שעבר על לא תשיא שמע שוא (שמות כ״ג:א׳):

. ואשה פרושה

ואשה פרושה - כגון אשה כשפנית שהיתה עוצרת רחם הנשים היולדות בכשפיה ובשעה שהיתה היולדת מקשה בלדתה היתה אומרת אלך ואתפלל אולי תקובל תפלתי וסותרת כשפיה ויולדת:

. ומכות פרושין. הרי אלו מכלי

ומכות פרושים - שמכה עצמו להראות שהוא עניו וצנוע, כגון שמהלך עקב בצד גודל ואינו מרים רגלו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים, והוא שנקרא בגמרא פרוש נקפי. או מי שעושה עצמו כעוצם עיניו שלא להסתכל בנשים, ומתוך כך מכה ראשו בכותל ויוצא ממנו דם, והוא הנקרא פרוש קוזאי, כלומר שמקיז דם מראשו מחמת פרישותו:

הרי אלו מכלי העולם - שרוצים להראות לבריות שהם חסידים ואין תוכם כברם:

עולם:

(ה) רבי שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררים מדהה אתה את המים

מדהה אתה את המים - מחסר ומחשיך. הגוון החסר נקרא דיהה בלשון משנה:

בפני כל הנשים השותות. ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו. שאומרים טמאות הן אלא שתלתה להן זכות. רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת

מתנוונה והולכת - נחלית והולכת:

לסוף היא מתה באותה מיתה:

(ו) נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות

נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות - שנטמאו עד שלא קדשו בכלי:

ותפדה

ותפדה - ותצא לחולין ומן המעות יקנה אחרת:

. ואם משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותשרף

ותשרף - שקדשה קדושת הגוף ואינה יוצאה עוד לחולין:

. ואלו שמנחותיהן נשרפות. האומרת טמאה אני לך. ושבאו לה עדים שהיא טמאה. והאומרת איני שותה. ושבעלה אינו רוצה להשקותה. ושבעלה בא עליה בדרך. וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות:

וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות - ואפילו קרב קומץ כהלכתו ולא נטמאת, נשרפים שיריה על בית הדשן ואינן נאכלים, מפני שיש לכהן בעלה חלק בה שמשלו היא באה, והתורה אמרה (ויקרא ו׳:ט״ז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, ואין כולה כליל מפני שיש לה חלק בה שלכפרתה היא באה, הא כיצד, הקומץ קרב בעצמו והשירים קרבין בעצמן:

(ז) בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת. וכהנת שנשאת לישראל

וכהנת שנשאת לישראל - בת כהן:

מנחתה נאכלת

מנחתה נאכלת - דכל מנחת כהן כליל תהיה, כתיב, כהן ולא כהנת. וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחת נדבה נאכלת:

. מה בין כהן לכהנת. מנחת כהנת נאכלת. מנחת כהן אינה נאכלת. כהנת מתחללת

כהנת מתחללת - מן התרומה ומן הכהונה. אם נבעלה לפסולים שוב אינה חוזרת לכשרותה לעולם:

. וכהן אין מתחלל. כהנת מטמאה למתים

כהן אינו מתחלל - אם נשא גרושה חללה או זונה, אלא כל זמן שהוא עמה הוא פסול לעבודה, משגרשה חוזר להכשרו, דכתיב (שם כ״א) ולא יחלל זרעו, זרעו חלל, והוא אינו חלל:

כהנת מטמאה למתים - דכתיב (שם) בני אהרן, ולא בנות אהרן:

. ואין כהן מטמא למתים. כהן אוכל בקדשי קדשים. ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים:

ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים - דחטאת ואשם ומנחה בכולהו כתיב (שם ו׳) כל זכר בבני אהרן יאכלנו:

(ח) מה בין איש לאשה. האיש פורע ופורם

האיש פורע ופורם - כשהוא מנוגע פורע את ראשו ופורם את בגדיו, דכתיב (שם י״ג) איש צרוע הוא וכו׳, איש פורע ופורם, ואין אשה פורעת ופורמת:

. ואין האשה פורעת ופורמת. האיש מדיר

האיש מדיר בנו בנזיר - בנו קטן. וחלה נזירתו עליו ואפילו לכשיגדל. וזו הלכה היא בנזיר ואין לה סמך מן התורה:

את בנו בנזיר. ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. האיש מגלח על נזירות אביו

האיש מגלח על נזירות אביו - אם נדר אביו בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר או שנדר בנזירות לאחר מיתת אביו. הרי הבן מגלח ביום מלאת ומביא קרבנות שהפריש אביו. וגם זו הלכה ואין לה סמך:

. ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. האיש מוכר את בתו. ואין האשה מוכרת את בתה. האיש מקדש את בתו

האיש מקדש את בתו - מקבל קדושי בתו קטנה שלא מדעתה דכתיב (דברים כ״ב:ט״ז) את בתי נתתי לאיש הזה:

. ואין האשה מקדשת את בתה. האיש נסקל ערום

האיש נסקל ערום - דכתיב (ויקרא כ״ד) ורגמו אותו, ואי אפשר לומר אותו ולא אותה, דהא כתיב (דברים י״ז) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא, אלא אותו בלא כסותו אבל אותה בכסותה:

. ואין האשה נסקלת ערומה. האיש נתלה

האיש נתלה - דכתיב (שם כ״א) ותלית אותו על עץ, אותו ולא אותה:

. ואין האשה נתלית. האיש נמכר בגניבתו

האיש נמכר בגניבתו - דבתיב (שמות ב״ב) ונמבר בגניבתו, ולא בגניבתה:

. ואין האשה נמכרת בגניבתה: