002_מסכת סוטה פרק ב

סוטה פרק ב

(א) היה מביא

היה מביא - הבעל:

את מנחתה

את מנחתה - כדכתיב (במדבר ה׳:ט״ו) והביא את קרבנה:

בתוך כפיפה מצרית. ונותנה על ידיה. כדי ליגעה. כל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת. וזו תחלתה בכפיפה מצרית

בכפיפה מצרית - סל עשוי מצורי הדקל מן (הרך) [זרדים] הגדלים סביבות הדקל:

. וסופה בכלי שרת. כל המנחות טעונות שמן ולבונה

כדי ליגעה - שתודה ולא ימחה השם על המים. ולמאן דאמר שבתחלה היה משקה אותה ואח״כ מביא מנחתה, אע״פ שנמחק השם, מיגעה כדי שתודה ולא תמות מיתה מנוולת, שאע״פ שנמחקה המגילה אם אמרה טמאה אני אינה שותה:

תחלתן וסופן בכלי שרת - לאו בכלי שרת ממש קאמר, שאין אדם מביא מנחתו מתוך ביתו בכלי שרת, אלא בקלתות של כסף ושל זהב שהם ראוים לכלי שרת:

וזו בכפיפה מצרית - שאין ראוי לעשות ממנה כלי שרת, דדמי להקריבהו נא לפחתך (מלאכי א׳:ח׳):

כל המנחות טעונות שמן ולבונה - בגמרא פריך, והא איכא מנחת חוטא דכתיב בה (ויקרא ה׳:י״א) לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה. וכן הא דתנינן כל המנחות באות חטים, קשה, דהא מנחת העומר באה מן השעורים. ומתרץ בגמרא לא תיתני מילתא באנפי נפשיה אלא כרוך ותני והכי קאמר, כל המנחות טעונות שמן ולבונה ואותן שאינם טעונות שמן ולבונה באות מן החיטין ובאות סולת. מנחת חוטא אע״פ שאינה טעונה שמן ולבונה באה חיטין ובאה סולת. מנחת העומר אע״פ שבאה מן השעורין טעונה שמן ולבונה:

. וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה. כל המנחות באות מן החטין. וזו באה מן השעורין. מנחת העומר אף על פי שבאה מן השעורין. היא היתה באה גרש

ובאה גרש - וזו אינה טעונה שמן ולבונה ובאה מן השעורים ובאה קמח:

גרש - מבורר ומנופה בשלש עשרה נפה כעין סולת בחטים:

וזו באה קמח

קמח - הכל מעורב כמו שנטחן:

. רבן גמליאל אומר כשם שמעשים. מעשה בהמה. כך קרבנה מאכל בהמה:

(ב) היה מביא

היה מביא - הכהן:

פיילי

פיילי - כוס בלשון יוני:

של חרס חדשה. ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור

מן הכיור - דכתיב (במדבר ה׳:י״ז) מים קדושים, ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי:

. רבי יהודה אומר רביעית כשם שממעט

כשם שממעט - ר׳ יהודה בכתב המגילה, לקמן במתניתין, כך ממעט כאן במים. ואין הלכה כרבי יהודה:

בכתב. כך ממעט במים. נכנס להיכל ופנה לימינו. ומקום היה שם

מקום היה שם - ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:

אמה על אמה. וטבלא של שיש וטבעת היתה קבוע בה. וכשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה. ונותן כדי שיראה

וטבעת קבועה בה - לאוחזה בטבעתה ולהגביהה משאר הרצפה שהיא כולה באבני שיש:

כדי שיראה - צריך שיתן בה שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:

על המים. שנאמר (במדבר ה, יז) ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים:

ונתן אל המים - מדלא כתיב ונתן במים, אלא אל המים, משמע שלא יהא נבלע בתוכן:

(ג) בא לו לכתוב את המגילה מאיזה מקום הוא כותב (במדבר ה, יט) מאם לא שכב איש

מאם לא שכב איש אותך וגו׳ - הנקי. שהן קללות הבאות מחמת ברכות, דמשמע הא אם שכב לא תנקי:

וגו'. ואת כי שטית תחת אישך. ואינו כותב והשביע הכהן את האשה

ואינו כותב והשביע הכהן את האשה וגו׳ - שאין זה אלא מצוה על הכהן להשביעה:

. וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבועה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך. ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן. רבי יוסי אומר לא היה מפסיק רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב

ולא היה כותב ואמרה האשה אמן אמן - שאינו אלא קבלה שהאשה מקבלת עליה האלות. ויליף לה מדכתיב האלות האלה. האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. האלה, למעוטי צוואות וקבלות:

ר׳ יוסי אומר אינו מפסיק - משהתחיל אם לא שכב איש אותך עד אמן אמן. וכותב צוואות דוהשביע הכהן את האשה וקבלות דואמרה האשה אמן אמן, דדריש את, לרבות צוואות וקבלות:

רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב - כלומר היה זהיר בעצמו שלא לכתוב אלא אלות בלבד, ולא קללות הבאות מחמת ברכות, ולא צוואות, ולא קבלות. דדריש האלות ולא קללות הבאות מחמת ברכות. האלה, למעוטי צוואות וקבלות:

אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו'. ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן:

(ד) אינו כותב לא על הלוח

לוח - של עץ:

ולא על הנייר

נייר - של עשבים שכותשים אותם ועושים כמין עור:

ולא על הדפתרא

דפתרא - עור שאינו מעובד כל צרכו, דמליח וקמיח ולא עפיץ:

אלא על המגילה. שנאמר (במדבר ה, כג) בספר

בספר - בקלף:

. ואינו כותב לא בקומוס

קומוס - שרף האילן ומתיכו במים:

ולא בקנקנתום

קנקנתום - אירמנ״ט. ובלע״ז ודריאו״לו:

ולא בכל דבר

ולא בכל דבר שהוא רושם - ונבלע בקלף ואינו יכול למחות דקומוס וקנקנתום עבדי רושם:

שרושם אלא בדיו. שנאמר (שם) ומחה כתב שיכול להמחק:

(ה) על מה היא אומרת אמן אמן. אמן על האלה. אמן על השבועה. אמן מאיש זה. אמן מאיש אחר. אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה

אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה - על ידי גלגול שבועה הוא מגלגל עליה זנות של ארוסין ואף על פי שלא היה בו בקנוי וסתירה. ומכאן לגלגול שבועה מן התורה:

ושומרת יבם וכנוסה

שומרת יבם וכנוסה - ואם היתה יבמתו וכנסה, וקנא לה ונסתרה, מגלגל עליה טומאה שנטמאה כשהיא שומרת יבם. ומתניתין רבי עקיבא היא דאמר שומרת יבם ערוה. ואינה הלכה. אלא שומרת יבם שזנתה מותרת ליבם. לפיכך אינו מתנה עליה אם זנתה שומרת יבם:

. אמן שלא נטמאתי

אמן שלא נטמאתי וכו׳ - פירושי קמפרש לאמן על האלה, אמן על השבועה דתנינן לעיל. והכי קאמר, אמן שלא נטמאתי הוא אמן על דשבועה שהשביעה הכהן משביע אני עליך שלא נטמאת:

. ואם נטמאתי

ואם נטמאתי יבואו בי - היינו קבלת אלה, שאמר לה הכהן ואם נטמאת יבאו ביך כל הקללות הללו:

יבאו בי. רבי מאיר אומר. אמן שלא נטמאתי. אמן שלא אטמא:

אמן שלא אטמא - שאם תיטמא לאחר זמן מים מערערים אותה. ואין הלכה כר״מ:

(ו) הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס. ולא על מאחר שתתגרש. נסתרה לאחר ונטמאת ואחר כך החזירה לא היה מתנה עמה. זה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו. לא היה מתנה עמה:

ולא משנתגרשה - שאם זנתה לאחר שגירשה וחזר והחזירה וקינא לה ונסתרה, אין המים בודקים על זנות שלאחר גירושין, דגרושה שזנתה מותרת לחזור לבעלה, דבקדושין תלה רחמנא האיסור לא בביאה, דכתיב (דברים כ״ד:ב׳) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. לפיכך, נתקדשה לאיש אחר, אע"פ שלא נבעלה. אסורה לחזור לבעלה. ואם נבעלה בלא קדושין, מותרת לחזור לבעלה: