001_מסכת סוטה פרק א

סוטה פרק א

(א) המקנא לאשתו

המקנא לאשתו - אע״ג דהמקנא משמע דיעבד אין לכתחילה לא, ההלכה היא שחייב אדם לקנאות לאשתו אם היא צריכה לכך. ולקמן מפרש כיצד מקנא:

. רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים

מקנא לה על פי שנים - אם בא להשקותה מי המרים, צריך להביא שני עדים ולומר לה בפניהם אל תסתרי עם איש פלוני. ואם לא קנא לה בפני שנים, אינה נאסרת עליו בסתירה זו ואינו משקה אותה:

. ומשקה על פי עד אחד

על פי עד אחד או ע״פ עצמו - אפילו אין עדים שנסתרה אלא עד אחד, או הוא עצמו אומר ראיתיה שנסתרה אחר שקנאתי לה, נאסרה בסתירה זו עד שתשתה, שסתירתה אוסרתה עליו מספק:

. או על פי עצמו. רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים. ומשקה על פי שנים:

ר׳ יהושע אומר כו׳ - צריך ב׳ עדים אף לסתירה. והלכה כרבי יהושע. ואעפ״כ אמרינן בגמרא דבזמן הזה לא לימא איניש לביתיה אפילו בינו לבינה אל תסתרי עם איש פלוני, שיש לחוש לדברי ר״י ברבי יהודה דאמר מקנא אדם לאשתו על פי עד אחד או על פי עצמו. ואם נסתרה אחר שקנא לה בינו לבינה, נאסרה עליו איסור עולם בזמן הזה שאין שם מי המרים:

(ב) כיצד מקנא לה. אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו. עדיין היא מותרת לביתה. ומותרת לאכול בתרומה. נכנסה עמו לבית הסתר. ושהתה עמו כדי טומאה. אסורה לביתה. ואסורה לאכול בתרומה. ואם מת

כיצד הוא מקנא לה אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני כו׳ - בגמרא מפרש למתניתין הכי, אמר לה בפני שנים אל תדברי ודברה, אל תדברי ונסתרה, ולא כלום הוא ואינה אסורה לא לבעלה ולא לתרומה. אמר לה אל תסתרי ודברה עמו שלא בסתר, עדיין מותרת לבעלה ומותרת לאכול בתרומה אם אשת כהן היא: נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה. ושיעור כדי טומאה, כדי לצלות ביצת תרנגולת ולגמעה:

ואם מת חולצת ולא מתיבמת - ואם מת בעלה קודם שישקנה, חולצת ולא מתיבמת. דכתיב באשה שמצא בה ערות דבר (דברים כ״ד:ב׳) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, ודרשינן לאיש אחר ולא ליבם. ואעפ״כ אינה מותרת לזר בלא חליצה, שכשם שאם היה בעלה חי לא היתה מותרת בלא גט, כך אינה מותרת מן היבם בלא חליצה:

. חולצת ולא מתיבמת:

(ג) ואלו אסורות

ואלו אסורות לאכול בתרומה - לעולם. ואפילו היא בת כהן. ואילו שאר סוטות אינן אסורות אלא עד שישתו וימצאו טהורות:

מלאכול בתרומה. האומרת טמאה אני לך. ושבאו עדים שהיא טמאה

ושבאו עדים שהיא טמאה - ואפילו לאחר ששתתה ולא בדקוה המים, אסורה איסור עולם. לפי שאין המים בודקים באשה שיש בה עדים שנטמאת, שנאמר (במדבר ה׳:י״ג) ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה, דליכא דידע בה הוא שהמים בודקים, אבל איכא דידע בה, אפילו העדים הם במדינת הים אין המים בודקים:

. והאומרת איני שותה. ושבעלה אינו רוצה להשקותה. ושבעלה בא עליה בדרך

ושבעלה בא עליה בדרך - דשוב אין המים בודקים אותה, דכתיב (במדבד ה׳) ונקה האיש מעון, בזמן שהאיש מנוקה מעון, שלא בא עליה לאחר סתירה, אז והאשה ההיא תשא את עונה. אין האיש מנוקה מעון, אין המים בודקים את אשתו:

. כיצד עושה לה. מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים

שני תלמידי חכמים - שידעו להתרות בו:

שמא יבוא עליה בדרך. רבי יהודה אומר. בעלה נאמן עליה:

ר״י אומר בעלה נאמן עליה - אם הבעל נאמן על אשתו באיסור חמור של נדה, לא יהא נאמן באיסור קל של לאו גרידא. וטעמייהו דרבנן, מתוך שאיסור קל הוא תקיף עליה יצריה. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ד) היו מעלין אותה לב

היו מעלין אותה לב״ד הגדול - דכתיב בסוטה (שם) ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת, וכתיב התם (דברים י״ז:י״א) ע״פ התורה אשר יורוך, מה להלן בב״ד הגדול אף כאן בב״ד הגדול:

ית דין הגדול שבירושלם ומאיימין עליה

ומאיימין עליה - כדי שתודה:

כדרך שמאיימין על עדי נפשות. ואומרים לה בתי הרבה יין עושה. הרבה שחוק עושה. הרבה ילדות עושה

הרבה ילדות עושה - וגורם לילדה שתבא לידי קלקול:

. הרבה שכנים הרעים עושים. עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים. ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשומען היא וכל משפחת בית אביה:

דברים שאינן כדאי לשומען - שאינה ראויה לשמוע אותן הדברים שאומרים לפניה ממעשיהן של צדיקים, כגון יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר, ראובן הודה ולא בוש במעשה בלהה:

(ה) אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה

שוברת כתובתה - כותבת שובר על כתובתה, זניתי ואבדתי כתובתי כדי שלא תוכל לחזור ולתבוע כתובתה ממנו. ובמקום שאין כותבין כתובה אלא סומכין על תנאי ב״ד הוא שכותבת שובר, אבל במקום שכותבים כתובה, מקרעת כתובתה ואינה כותבת שובר:

ויוצאת. ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח

מעלין אותה, לשער המזרח - מעלין ומורידין אותה, כדי ליגעה אולי תטרוף דעתה ותודה:

שעל פתח שער נקנור

שעל פתח שער נקנור - אדם ששמו נקנור שהביא דלתות לאותו פתח מאלכסנדריא של מצרים ונעשו לו נסים ונקרא שער נקנור על שמו כדאמרינן ביומא [לח.]:

. ששם משקין את הסוטות

ששם משקין את הסוטות - דבעינן לפני ה׳:

ומטהרין את היולדות

ומטהרין את היולדות - כדי שיעמדו על גבי קרבנן. וה״ה זבין וזבות הטעונים קרבן:

ומטהרין את המצורעים

ומטהרין את המצורעים - כדכתיב (ויקרא י״ד:י״א) והעמיד הכהן המטהר וכו׳ לפני ה׳:

. וכהן אוחז בבגדיה

אוחז בבגדיה - בבית הצואר שלהן:

אם נקרעו

אם נקרעו - אינו חושש, ואם נפרמו אינו חושש. פרימה גדולה מקריעה שנקרע לקרעים הרבה. לשון אחר, פרימה מן הצדדין קריעה באורך:

נקרעו. אם נפרמו נפרמו. עד שהוא מגלה את לבה. וסותר את שערה. ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה. לא היה מגלהו. ואם היה שערה נאה לא היה סותרו:

עד שמגלה את לבה - דכתיב (במדבר ה׳:י״ח) ופרע את ראש האשה, אין לי אלא ראשה גופה מנין. ת״ל האשה, א״כ מה ת״ל את ראש, מלמד שסותר את שערה:

רבי יהודה אומר כו׳ - שמא תצא זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה שראו לבה נאה ושערה נאה. ואין הלכה כר״י:

(ו) היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים. היו עליה כלי זהב וקטליאות נזמים וטבעות מעבירים ממנה

היתה מכוסה בלבנים מכסה בשחורים - ואם היו שחורים יפין לה, מכסה בבגדים מכוערים:

קטליות - ענקים שמשימים סביב הצואר. ומפני שהאשה חונקת עצמה בהם כדי שתראה בעלת בשר נקראים קטליות:

נזמים וטבעות מעבירים ממנה - מפרש בגמרא דלא תימא שיניחו לה הנזמים והטבעות אחר שקרעו בגדיה וגלו את ליבה שזה יותר גנאי לה, כמו שגנאי יותר לאדם ערום שילך במנעלים ברגליו מלילך יחף, קמ״ל דלא:

כדי לנוולה. ואחר כך מביא חבל מצרי

חבל מצרי - מפרש בירושלמי לפי שעשתה מעשה מצרים. ואם אין חבל מצרי מביא שאר חבלים:

. וקושרו למעלה מדדיה

וקושרו למעלה מדדיה - שלא יפלו בגדיה ותשאר ערומה:

. וכל הרוצה לראות

וכל הרוצה לראות בא לראות - ודוקא באנשים רשות ואינו חובה. אבל בנשים, חובה על כל הנשים המצויות שם לבא ולראות, כדכתיב ונוסרו וכל הנשים:

. בא לראות. חוץ מעבדיה ושפחותיה. מפני שלבה גס בהן. וכל הנשים מותרות לראותה

וכל הנשים מותרות לראותה - חייבין לראותה. הכי מפרש לה בגמרא:

. שנאמר (יחזקאל כג, מח) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:

(ז) במדה שאדם מודד בה מודדין לו. היא קשטה את עצמה לעבירה המקום ניולה היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גלה עליה. בירך התחילה בעבירה תחלה

המקום ניוולה - שמגלה כהן את ראשה וסותר את שערה וקורע את בגדיה:

היא גילתה את עצמה - ישבה בפרשת דרכים וגילתה עצמה לנואף:

המקום גילה עליה - שכהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל:

בירך התחילה בעבירה תחלה - בדרך תשמיש הירך נהנה תחלה בקירוב בשר:

. ואחר כך הבטן. לפיכך תלקה הירך תחלה. ואחר כך הבטן. ושאר כל הגוף לא פלט:

ושאר כל הגוף לא פלט - שאר אברי גופה אינם פלטים מן החולי, ואע״פ שלא הוזכרו במקרא אלא בטן וירך:

(ח) שמשון הלך אחר עיניו. לפיכך נקרו פלשתים את עיניו. שנאמר (שופטים טז, כא) ויאחזוהו פלשתים. וינקרו את עיניו. אבשלום נתגאה בשערו. לפיכך נתלה בשערו. ולפי שבא על עשר פילגשי אביו. לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר (שמואל ב' יח, טו) ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב. ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו

לונביאות - חניתות:

לב אביו - אמר לו אבשלום לאביו, כתוב לי שילכו עמי שנים איש שאבחר מכל ישראל, כתב לו. והיה מראה חותמו של אביו לשנים, והולכים אחריו, לשנים אחרים והולכים אחריו, עד שכינס מאתים איש, כולן ראשי סנהדראות. הרי שגנב לב אביו ולב ב״ד. ולב כל ישראל, דכתיב ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל:

ולב בית דין ולב ישראל שנאמר (שמואל ב' טז) ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים. שנאמר (שמואל ב' יח, יד) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום:

(ט) וכן לענין הטובה

וכן לענין הטובה - נותנים לו לאדם שכר מעין הטובה שעשה. ומיהו יותר ממה שעשה משתלם דמדה טובה מרובה בתשלומין ממדת פורענות:

. מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק. לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר. שנאמר (במדבר יב, טו) והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו. שנאמר (בראשית נ, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים. מי לנו גדול מיוסף. שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף. ואין בישראל גדול ממנו. שנאמר (שמות יג, יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום. שנאמר (דברים לד, ו) ויקבור אותו בגיא. לא על משה בלבד אמרו. אלא על כל הצדיקים שנאמר (ישעיה נח, ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך: