003_מסכת נדרים פרק ג

נדרים פרק ג

(א) ארבעה נדרים

ארבעה נדרים - כולהו מפרש להו ואזיל:

התירו חכמים נדרי זירוזין. ונדרי הבאי. ונדרי שגגות. ונדרי אונסים. נדרי זירוזין כיצד. היה מוכר חפץ. ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע

קונם שאיני פוחת לך מן הסלע - קונם ככר זה עלי אם אני פוחת לך מן הסלע. והסלע הוא ד׳ דינרים:

. והלה אומר. קונם שאיני מוסיף לך על השקל

על השקל - הוא חצי סלע:

. שניהן רוצין בשלשה דינרין. רבי אליעזר בן יעקב אומר. אף הרוצה להדיר א

שניהם רוצים בשלשה דינרים - ולא היה בלבם לשם נדר, אלא המוכר נדר לזרז הלוקח שיוסיף דמים, וכן הלוקח כדי שיפחות המוכר בדמי המקח, הלכך לא הוי נדר. ואע״ג דדברים שבלב אינם דברים, היכא דמוכחא מלתא כי הכא שכן דרך כל מוכרין ולוקחין לעשות כן, אזלינן בתר דברים שבלב:

ר״א בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו כו׳ - מפרש בגמרא דחסורי מחסרא והכי קתני, הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדירו, נדרי זרוזין הוא. והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה, ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל. ויעמוד בראש השנה לאו דוקא אלא ה״ה בכל עת שירצה ולכל זמן שיקבע:

ת חבירו שיאכל אצלו אומר כל נדר שאני עתיד לידור הוא בטל. ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר:

ובלבד שיהיה זכור - מן התנאי בשעת הנדר ודעתו על התנאי שיהיה קיים, אז הנדר בטל. אבל אם לא נזכר מן התנאי בשעת הנדר ולא בתוך כדי דבור משעה שנדר, הנדר קיים. ואין צ״ל אם נזכר מן התנאי בשעת הנדר ודעתו שיהיה התנאי בטל והנדר קיים, דפשיטא שהנדר קיים. ומשפטי השבועות והנדרים שוין לדין זה. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב:

(ב) נדרי הבאי

נדרי הבאי - גוזמא ושפת יתר, והוא בעצמו יודע שלא היה כך:

. אמר קונם אם לא ראיתי

קונם אם לא ראיתי - קונם עלי ככר זה אם לא ראיתי וכו׳:

בדרך הזה כיוצאי מצרים. אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. נדרי שגגות

נדרי שגגות - אמר קונם עלי ככר זה:

. אם אכלתי

אם אכלתי אם שתיתי ונזכר שאכל ושתה - ובשעת הנדר היה סבור שלא אכל ולא שתה לא הוי נדר:

ואם שתיתי. ונזכר שאכל ושתה. שאני אוכל ושאני שותה. ושכח ואכל ושתה. אמר קונם אשתי נהנית לי

קונם שאיני אוכל לך ואיני שותה, ושכח ואכל ושתה - דבשעה שהנדר חל שהוא בשעת האכילה והשתיה שכח את הנדר, מותר, דילפינן משבועה דכתיב (ויקרא ה׳:ד׳) האדם בשבועה, דבעינן שיהיה אדם בשעה שהשבועה חלה עליו, כלומר שיהיה זכור מן השבועה, והוא הדין בנדר:

קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי - היינו נדרי שגגות, דכיון שנודע שלא גנבה לו נמצא שלא היה נדר:

. שגנבה את כיסי. ושהכתה את בני. ונודע שלא הכתו. ונודע שלא גנבתו. ראה אותן אוכלים תאנים. ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהן אחרים. בית שמאי אומרים הן מותרין ומה שעמהן אסורין. ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין:

אלו ואלו מותרין - דנדר שהותר מקצתו הותר כולו דאינו רוצה שיחול נדרו אלא כעין שנדר אותו, וכיון שמקצתו היה שוגג נתבטל כולו:

(ג) נדרי אונסים. הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא. או שחלה בנו. או שעכבו נהר. הרי אלו נדרי אונסין:

נדרי אונסין - דמעיקרא לא היה בדעתו שיחול הנדר אם יעכבנו אונס, ובכהאי גוונא שהדברים מוכיחים, דברים שבלב הוו דברים:

(ד) נודרין להרגין

להרגין - לסטים שהורגין האדם ונוטלין את ממונו:

. ולחרמין

ולחרמין - גזלנים שאינם הורגים. ולא זו אף זו קתני:

. ולמוכסין

ולמוכסין - במוכס העומד מאליו. אבל מוכס שהעמידו המלך, בין מלך ישראל בין מלך נכרי ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות, דינא דמלכותא דינא ואסור לברוח מן המכס וכל שכן שאסור לידור ולישבע לו לשקר:

. שהיא תרומה. אף על פי שאינה תרומה. שהן של

שהן של תרומה - אע״פ שהורגין וגוזלין, אין אוכלין דבר האסור. אי נמי, תרומה לא חשיבא להו מתוך שאינה נאכלת אלא לכהנים טהורים נמכרת בזול הרבה:

בית המלך. אף על פי שאינן של בית המלך. בית שמאי אומרים. בכל נודרין חוץ מבשבועה. ובית הלל אומרים אף בשבועה. בית שמאי אומרים. לא יפתח לו בנדר

לא יפתח לו בנדר - אם לא שאל ממנו האנס שידור לא יתחיל הוא בנדר:

. ובית הלל אומרים. אף יפתח לו. בית שמאי אומרים. במה שהוא מדירו

במה שהוא מדירו - אם שאל ממנו האנס לידור לא ידור לו אלא במה ששאל בלבד, ולא ידור לו בדבר אחר. וכל הני ארבעה נדרים דתנא במתניתין, דין הנדרים והשבועות שוים, ומה שמותר בנדר מותר בשבועה ואין צריכים התרה, חוץ מנדרי זירוזין בלבד שצריכים התרה מדברי סופרים, לפיכך השבועה אסורה בהם:

. ובית הלל אומרים. אף במה שאינו מדירו. כיצד. אמרו לו אמור קונם אשתי נהנית לי. ואמר קונם אשתי ובני נהנין לי. בית שמאי אומרים. אשתו מותרת. ובניו אסורין. ובית הלל אומרים. אלו ואלו מותרין:

(ה) הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות

הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות - ראה רוח סערה באה וירא שמא יקצצו נטיעותיו ואמר הרי אלו קרבן אם אינן נקצצות. או שראה דליקה נפלה בעיר וירא על טליתו שמא תשרף ואומר הרי זו קרבן אם לא תשרף:

טלית זו קרבן אם אינה נשרפת. יש להן פדיון. הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו. טלית זו קרבן עד שתשרף. אין להם פדיון:

יש להם פדיון - כשאר הקדשות, ויפדו ויקנה בדמיהן קרבן. דכיון דלא אמר הרי הן עלי כקרבן, לאו למיסרינהו עליה כקרבן איכוין אלא שיהיו לקנות בדמיהן קרבן:

אין להם פדיון - אלא המעות נתפסין בקדושה והנטיעות חוזרות להיות קדושות, דכיון דאמר עד שיקצצו, הכי קאמר, לכשאפדם יחזרו ויקדשו עד שיקצצו:

(ו) הנודר מיורדי הים מותר ביושבי

מותר ביושבי יבשה - שאין דרכם לרדת בים:

היבשה. מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי

בכלל יושבי יבשה - שסופם לרדת ולישב ביבשה:

היבשה. לא כאלו

לא כאלו ההולכים מעכו ליפו - אית דמפרשי לה הכי, הא דתנן ברישא דמתניתין הנודר מיורדי הים מותר ביושבי יבשה דמשמע הא ביורדי הים אסור, לא כאלו שהולכים מעכו ליפו, שהנודר מיורדי הים אינו אסור בהם, דמשום דרך מועט כזה לא מקרו יורדי הים. ואית דמפרשי, לא כאלו ההולכים מעכו ליפו בלבד דבכלל יורדי הים הם ליאסר, וגם יושבי יבשה מקרו, אלא אף במי שדרכו לפרש, לפי שסופו לירד ליבשה:

שהולכין מעכו ליפו. אלא במי שדרכו לפרש:

(ז) הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין. שלא נתכוין זה. אלא למי שהחמה רואה אותו:

מי שהחמה רואה אותו - מדלא קאמר מן הרואים:

(ח) הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים. שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים:

אסור בקרחים ובבעלי השיבות - מדלא קאמר בבעלי השער:

שאין נקראים שחורי הראש אלא אנשים - לפי שהאנשים פעמים מכסים ראשם ופעמים מגלים ומשחרות ראשם ניכר שהם אנשים, אבל נשים לעולם הולכות וראשם מכוסה. והקטנים בין זכרים בין נקבות הולכין בגילוי הראש ואינם ניכרים בין זכר לנקבה, ומשום הכי לא אקרו שחורי הראש אלא האנשים הגדולים:

(ט) הנודר מן הילודים

מן הילודים - משמע שנולדו כבר:

. מותר בנולדים. מן הנולדים

מן הנולדים - משמע העתידין להוולד:

אסור בילודים. רבי מאיר מתיר אף בילודים. וחכמים אומרים לא נתכוין זה. אלא במי שדרכו להוליד:

מן הנולדים רבי מאיר מתיר אף בילודים - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, מן הנולדים אסור בילודים, ר״מ אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים, כי היכי דהנודר מן הילודים מותר בנולדים:

אלא ממי שדרכו להוליד - כגון אדם ובהמה, לאפוקי עופות ודגים שאין מולידים אלא מטילים ביצים:

(י) הנודר משובתי שבת. אסור בישראל. ואסור בכותים. מאוכלי שום

מאוכלי שום - אחד מעשר תקנות שתיקן עזרא שיהיו אוכלים שום לילי שבת, מפני שמרבים הזרע וליל שבת הוא זמן עונה של תלמידי חכמים:

אסור בישראל. ואסור בכותים. מעולי ירושלים. אסור בישראל ומותר בכותים:

ומותר בכותים - שאינן עולים לרגל. ואע״ג דמדאורייתא הוא, מפני שהם שונאים ירושלים ובחרו להם הר גריזים:

(יא) קונם שאיני נהנה לבני נח. מותר בישראל

מותר בישראל - שיצאו מכלל בני נח:

. ואסור באומות העולם. שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל

ואסור בעובדי כוכבים - ואפילו באותם שהם מזרע אברהם:

אסור בישראל - וגרים נמי בכלל זרע אברהם נינהו, דכתיב (בראשית י״ז:ה׳) כי אב המון גוים נתתיך:

. ומותר באומות העולם. שאיני נהנה לישראל

ומותר בעובדי כוכבים - ואפילו באותם שהם מזרע אברהם, דלא אקרו זרע אברהם אלא בני יעקב בלבד, דכתיב (שם כ״א) כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק ולא כל יצחק:

שאיני נהנה לישראל - משל ישראל:

. לוקח ביותר. ומוכר בפחות. שישראל נהנין לי לוקח בפחות. ומוכר ביותר אם שומעין לו

שאין ישראל נהנים לי - משלי:

ומוכר ביותר אם שומעין לו גרסינן - כלומר ימכור הדבר ביותר מכדי שויו אם ירצה חבירו לשמוע לו, ולקנות ממנו החפץ ביותר ממה ששוה:

. שאיני נהנה להן. והן לי. יהנה לנכרים. קונם שאיני נהנה לערלים

לערלים - דעתו על מי שאינו מאמין בברית מילה:

. מותר בערלי ישראל. ואסור במולי אומות. קונם שאיני נהנה למולים

למולים - המאמינים בברית מילה:

. אסור בערלי ישראל. ומותר במולי עכו"ם. שאין הערלה קרויה אלא לשם. עכו"ם. שנא' (ירמיה ט, כה) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב. ואומר (שמואל א' יז, לו) והיה הפלשתי הערל הזה. ואומר (שמואל ב' א, כ) פן תשמחנה בנות פלשתים. פן תעלוזנה בנות הערלים. רבי אליעזר בן עזריה אומר מאוסה ערלה שנתגנו בה הרשעים שנאמר כי כל הגוים ערלים. רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות

מותר בערלי ישראל - כגון מי שמתו אחיו מחמת מילה:

ואסור במולי אומות - כגון ערבי מהול וגבעוני מהול:

שלש עשרה בריתות - נאמרו בפרשת מילה שנאמרה לאברהם:

. רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה. רבי יהושע בן קרחה אומר. גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה. רבי נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים. רבי אומר גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים. דבר אחר גדולה מילה. שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. שנאמר (ירמיה לג, כה) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי:

שהיא דוחה את השבת - דכתיב (ויקרא י״ב:ג׳) וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ואפילו בשבת:

שהיא דוחה את הנגעים - דדרשינן ימול, ואפילו במקום בהרת, ואין כאן משום קוצץ בהרתו שהוא בלאו דהשמר בנגע הצרעת (דברים כ״ד:):