002_מסכת נדרים פרק ב

נדרים פרק ב

(א) ואלו מותרין

ואלו מותרין - חולין שאוכל לך. לסימן בעלמא נקטיה, כשם שחולין שאוכל לך אין צריך שאלה לחכם, כך כל הני דאמרינן במתניתין ברישא אין צריכין שאלת חכם:

. חולין שאוכל לך. כבשר חזיר. כעבודה זרה. כעורות לבובין

כעורות לבובין - היו נוקבים הבהמה מחיים כנגד הלב ומוציאין הלב ומקריבין אותו לע״ז, ותקרובת ע״ז אסור בהנאה:

. כנבלות. כטריפות. כשקצים. כרמשים. כחלת אהרן

כחלת אהרן - שהיה ראשון לכהנים. ולא הוי דבר הנדור, שאין חלה ותרומה באין בנדר ונדבה:

וכתרומתו. מותר. האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר. שלא יקל ראשו לכך. קונם שאיני ישן. שאיני מדבר. שאיני מהלך. האומר לאשתו קונם שאיני משמשך. הרי זה

הרי זה מותר - דאמר קרא (במדבר ל׳) איש כי ידור נדר, עד שידור בדבר הנדור. וחטאת שאיני אוכל לך דאמרינן בפרק קמא דאסור ואף על פי שאינו דבר הנדור, הוי טעמא, דאפשר שיביא חטאת על ידי נדר, כגון שנדר בנזיר ומתחייב להביא חטאת:

בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן

הרי את עלי כאמא - אע״ג דלאו דבר הנדור הוא. חמור מכל הני דלעיל, דצריך התירא מדרבנן אם הוא עם הארץ:

פותחין לו פתח ממקום אחר - כלומר מבקשים לו פתח וטעם לחרטתו. ולא סגי בכדו תהית או לבך עלך. וכל זה שלא יקל ראשו ולא ירגיל לאסור אשתו עליו:

קונם שאיני ישן כו׳ - הרי זה בבל יחל מדרבנן. אבל מן התורה אין הנדר חל, דנדרים אין חלים אלא על דבר שיש בו ממש:

קונם שאיני משמשך - בגמרא מקשה, והא משועבד לה והיאך יכול להפקיע שעבודה בנדרו והא הוי כאוסר פירות חבירו על חבירו. ומשני, כגון דאמר הנאת תשמישך עלי קונם, שאסר ההנאה עליו, ואין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו:

שבועה שאיני ישן וכו׳ - אסור מן התורה, דשבועות חלין בין על דבר שיש בו ממש בין על דבר שאין בו ממש. ואם נשבע שלא יישן שלשה ימים רצופין לילה ויום, לוקה ויישן מיד, מפני שנשבע על דבר שאי אפשר לקיימו:

. שאיני מדבר. שאיני מהלך אסור:

(ב) קרבן לא אוכל לך

קרבן לא אוכל לך כו׳ - מותר, דהוי כנשבע בקרבן ונעשה כאומר בחיי הקרבן אם אוכל לך שום דבר:

. קרבן שאוכל לך. לא קרבן לא אוכל לך. מותר. שבועה לא אוכל לך. שבועה שאוכל לך

שבועה שלא אוכל לך - ולא אמרינן בחיי שבועה קאמר כדאמרינן בקרבן, דשבועה לית בה מששא ולא שייך לומר בה בחיי שבועה:

שבועה שאוכל לך - זמנין דשבועה שאוכל לך דלא אכילנא משמע, כגון שהיה חבירו מסרב בו לאכול ואמר לא אכילנא לא אכילנא ושוב אמר שבועה שאוכל לך, דלא אכילנא משמע, והכי קאמר בשבועה יהא עלי אי אכילנא לך:

. לא שבועה לא אוכל לך. אסור. זה חומר בשבועות

זה חומר בשבועות - לא מצינן לאוקמה אשבועה שלא אוכל לך וכו׳, דמדקתני זה חומר משמע דנדר הוי אלא דאינו חמור כשבועה, וגבי קרבן לא אוכל לך תנן מותר דלא הוי נדר כלל. משום הכי צריך לאוקמה אדלעיל דתנינא קונם שאיני ישן שאיני מדבר הרי זה בבל יחל, ואוקימנא מדרבנן, דמדאורייתא אין הנדר חל אלא על דבר שיש בו ממש, וזה חומר בשבועות מבנדרים, ששבועה חלה אפילו על דבר שאין בו ממש:

מבנדרים. וחומר בנדרים מבשבועות. כיצד. אמר קונם סוכה שאני עושה. לולב שאני נוטל. תפילין שאני מניח

תפילין שאני מניח - משום דאסר חפצא עליה, ואינו נראה כנודר לבטל את המצוה שהרי לא קיבל על עצמו, אלא אסר החפץ עליו, ואם יקיים המצוה הויא מצוה הבאה בעבירה ודמי למי שחייב לאכול מצה בלילי פסח ולא מצא אלא מצה של טבל או של הקדש, שאסור לאכלה. אבל כל לשון שבועה הוא אוסר את עצמו מלעשות הדבר, וכיון שהוא מחוייב לעשות המצוה לאו כל כמיניה להפקיע עצמו מחיוב המצוה. ואם אמר הרי עלי קרבן אם אניח תפילין, חל הנדר וחייב להביא קרבן אם הניח תפילין:

. בנדרים אסור. בשבועות מותר. שאין נשבעין לעבור על המצות:

(ג) יש נדר בתוך נדר. ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל. הריני נזיר אם אוכל. ואכל. חייב על כל אחת ואחת

חייב על כל אחת ואחת - ויהיה נזיר שלשים יום אם אמר הריני נזיר סתם ויביא קרבן נזיר ויחזור להיות נזיר כמספר הפעמים שאמר שיהיה נזיר. ובשבועה אינו חייב אלא אחת, שאינו לוקה אלא מלקות אחת. אבל אם נשאל על השבועה הראשונה, חלה השבועה השניה. וכן אם נשאל על השניה, חלה השלישית. ואסור לאכול עד שיותרו כולם, מדלא תנן הרי זו שבועה אחת, אלא אינו חייב אלא אחת:

. שבועה שלא אוכל. שבועה שלא אוכל. ואכל. אינו חייב אלא אחת:

(ד) סתם נדרים להחמיר. ופירושם להקל

ופירושם להקל - אע״ג דכשפירש דבריו אזלינן בתר פירושו, כי סתם ולא פירש אזלינן להחמיר, דסתם נודר דעתו לאסור:

. כיצד. אמר הרי עלי כבשר מליח

כבשר מליח - היינו קרבן, דכתיב (ויקרא ב׳:י״ג) על כל קרבנך תקריב מלח:

. כיין נסך. אם של שמים נדר. אסור. אם של עבודה זרה נדר מותר. ואם סתם אסור. הרי עלי כחרם. אם כחרם של שמים אסור. ואם כחרם של כהנים מותר

כחרם של כהנים מותר - אע״ג דחרמי כהנים מועלים בהם עד שיבואו לידי כהנים והוי דבר הנדור, מ״מ סתם חרמי כהנים משמע שכבר באו ליד כהן:

. ואם סתם. אסור. הרי עלי כמעשר. אם כמעשר בהמה

אם כמעשר בהמה אסור - דהוי דבר הנדור, שצריך להקדישו, ואין מעשר בהמה אוסר הדיר כמו שמעשר דגן אוסר הגורן:

נדר אסור. ואם של גורן מותר. ואם סתם אסור. הרי עלי כתרומה. אם כתרומת הלשכה נדר אסור. ואם של גורן מותר. ואם סתם אסור. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה בגליל מותרת. שאין אנשי גליל מכירין

שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה - לפי שהיו רחוקים מירושלים:

את תרומת הלשכה. סתם חרמים ביהודה מותרין. ובגליל אסורין. שאין אנשי גליל מכירין

שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים - וכל מה שהיו מחרימין היו מפרישין לבדק הבית. והלכה כרבי יהודה:

את חרמי הכהנים:

(ה) נדר בחרם. ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים

בחרמו של ים - לשון מצודה, כמו אשר היא מצודים וחרמים (קהלת ז׳.):

. בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים. הרי עצמי קרבן

הרי עצמי קרבן - אסר עצמו כקרבן על חבירו:

. ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו. קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגרשתי. על כולן אין נשאלים

אין נשאלים עליהם - אין צריכין שאלת חכם, שאינן חלים:

להם. ואם נשאלו

ואם נשאלו - ואם עם הארץ הוא זה שנדר כהאי גוונא ובא לישאל על נדרו, אין פותחין לו פתח לחרטה ואין מתירין לו. ואם עבר על נדרו זה מנדין אותו:

עונשין אותן ומחמירין עליהן דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. פותחין להם פתח ממקום אחר ומלמדים אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:

פותחין לו פתח ממקום אחר - מראים לו שהדבר קיים ופותחין לו פתח מטעם אחר ומתירין לו נדרו. אבל לא עונשין ולא מחמירין. וכן הלכה: