008_מסכת כתובות פרק ח

כתובות פרק ח

(א) האשה

האשה - עד שלא תתארס. ונתארסה:

שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס. מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה. בית שמאי אומרים תמכור. ובית הלל אומרים לא תמכור. אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים. אמר רבי יהודה. אמרו לפני רבן גמליאל. הואיל וזכה באשה

ב״ש אומרים תמכור - בעודה ארוסה, אבל משנישאת לא:

הואיל וזכה באשה - שהיא ארוסתו:

. לא יזכה בנכסים

לא יזכה בנכסים - בתמיה:

. אמר להם על החדשים

על החדשים - שנפלו לה משנישאת אנו בושין מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות, אלא שאתם מגלגלים עלינו נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה לומר שאם מכרה מכרה בטל לפי שזכה בהם הבעל:

אנו בושין. אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. נפלו לה משנישאת. אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות. עד שלא נישאת. ונישאת. רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים. אמר רבי חנינא בן עקיבא. אמרו לפני רבן גמליאל. הואיל וזכה באשה. לא יזכה בנכסים. אמר להם על החדשים אנו בושין. אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים:

(ב) רבי שמעון חולק בין נכסים לנכסים. נכסים הידועים לבעל לא תמכור. ואם מכרה ונתנה בטל. שאינן ידועים לבעל. לא תמכור. ואם מכרה ונתנה קיים:

נכסים ידועים לבעל ונכסים שאין ידועים - אית דמפרשים נכסים ידועים, מקרקעי. ושאין ידועים, מטלטלי. ואית דאמרי, אלו ואלו ידועים הם. ואלו הם שאינם ידועים, כל שהיא יושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים. ופסק ההלכה, בין נכסים שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משנתארסה אם מכרה אותם אחר שנישאת הבעל מוציא מיד הלקוחות פירות בחייה וגוף הקרקע לאחר מיתתה. והלכה כר״ש שחולק בין נכסים הידועים לבעל לנכסים שאינם ידועים:

(ג) נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. פירות התלושין מן הקרקע. ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. והמחוברין בקרקע. אמר רבי מאיר. שמין אותן

שמין אותן - דקסבר מה שגדל ברשותו הוו פירות ומה שלא גדל ברשותו הוי קרן. ולפיכך מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו בשביל תבואה זו, הוי קרן, וצריך ליתן לה דמים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירותיה:

כמה הן יפין בפירות. וכמה הן יפין בלא פירות. והמותר ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים

וחכמים אומרים - אף אלו שלא גדלו ברשותו תורת פירות נתנו בהם, הואיל והקרקע קיימא לה. והלכה כחכמים:

המחוברין לקרקע שלו. והתלושין מן הקרקע שלה. וילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות:

(ד) רבי שמעון אומר מקום שיפה כחו בכניסתה. הורע כחו ביציאתה

ביציאתה - אם בא לגרשה:

. מקום שהורע כחו בכניסתה. יפה כחו ביציאתה. פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו. וביציאתה שלה. והתלושין מן הקרקע. בכניסתה שלה. וביציאתה שלו:

פירות המחוברים לקרקע בכניסתה שלו - כלומר בשעת נפילתן שלו, כדברי חכמים. ואיכא בין חכמים לר״ש פירות המחוברין בשעת יציאה, דלא איירי בהו חכמים ולית להו הא דאמר ר״ש ביציאתה שלה דקסברי, מה שגדל ברשותו שלו. והלכה כר״ש:

(ה) נפלו לה עבדים ושפחות זקנים. ימכרו וילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכור

רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכור - יכולה היא לעכב. והלכתא כוותיה:

. מפני שהן שבח בית אביה. נפלו לה זיתים וגפנים זקנים. ימכרו לעצים. וילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. רבי יהודה אומר לא תמכור

רבי יהודה אומר לא תמכור - והלכתא כוותיה:

. מפני שהן שבח בית אביה. המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה. ואכל קימעא

קימעא - דבר מועט ואפילו כל שהוא:

. קימעא ואכל הרבה. מה שהוציא הוציא. ומה שאכל אכל. הוציא ולא אכל. ישבע כמה הוציא ויטול:

ישבע כמה הוציא ויטול - ושבועה זו כעין של תורה היא, והני מילי, שהיה השבח כנגד ההוצאה או יותר, אבל אם היתה ההוצאה יתירה על השבח ישבע שבועת התורה שהוציא כנגד השבח ויטול כנגד השבח בלבד והשאר יפסיד. וכל זה כשגירשה הבעל, אבל אם מרדה היא, בין אכל הבעל בין לא אכל, ישבע כמה הוציא ויטול כנגד השבח. ובנכסי צאן ברזל, כל השבח של בעל, דאמרינן אם הוסיפו הוסיפו לו:

(ו) שומרת יבם שנפלו לה נכסים

שנפלו לה נכסים - מבית אביה, בעודה שומרת יבם:

. מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת. ונותנת. וקיים. מתה. מה יעשו בכתובתה

מה יעשו בכתובתה - מנה ומאתים ותוספת ונדוניא שהכניסה לו וקיבל עליו אחריות:

ובנכסים הנכנסין והיוצאין

ובנכסים הנכנסין והיוצאין - נכסי מלוג, שכשהיא נכנסת נכנסים עמה וכשיוצאת מבעלה יוצאים עמה:

עמה. בית שמאי אומרים

בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב - דספק נשואה ליבם היא וזוכה בחצי ירושתה מספק:

. יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. ובית הלל אומרים. נכסים בחזקתן

נכסים בחזקתן - נכסי צאן ברזל בחזקתן. ולא איתפרש בחזקת מי, אי בחזקת יורשי הבעל הואיל ואחריותן עליו, אי בחזקת יורשי האשה שהיו שלה. ובפ״ד מיבמות תמצא המשנה הזאת:

. וכתובה בחזקת יורשי הבעל. נכסים הנכנסים והיוצאים עמה. בחזקת יורשי האב:

(ז) הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע

ילקח בהן קרקע - לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון, לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה אלא שהיבם אוכל פירות אם מיבם אותה, וסבר מטלטלי משתעבדי לכתובה:

. והוא אוכל פירות. פירות התלושין מן הקרקע. ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. המחוברין בקרקע אמר רבי מאיר. שמין אותן כמה הן יפין בפירות. וכמה הן יפין בלא פירות. והמותר ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים פירות המחוברים

שמין אותם - דכל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה:

וחכמים אומרים פירות המחוברים לקרקע שלו - בגמרא פריך, והא כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובה, ומשני, תני שלה:

בקרקע שלו התלושין מן הקרקע. כל הקודם זכה

כל הקודם זכה - קסברי, מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא״כ תפסה. ומחיים דבעל בעינן תפיסה. והוא הדין נמי דפליגי אכספים, דמאי שנא כספים מפירות תלושין. והלכה כחכמים:

בהן. קדם הוא זכה. קדמה היא ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. כנסה הרי היא כאשתו

הרי היא כאשתו - שמגרשה בגט, ומחזירה. ולא אמרינן ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומין ראשונים עליה ולא תסגי לה בגט. והכי נמי כשגירשה הוה אמינא מצוה דרמיא רחמנא עליה הא קעבדה, ותיקו עליה באיסור אשת אח ולא מצי להחזירה, קמ״ל דאמר רחמנא (דברים כ״ה:ה׳) ולקחה לו לאשה, כיון שלקחה הרי היא כאשתו:

לכל דבר. ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון:

(ח) לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן. אלא כל נכסיו

כל נכסיו - שירש מאחיו, אחראין לכתובתה:

. אחראין לכתובה. וכן לא יאמר אדם לאשתו. הרי כתובתיך מונחת על השלחן. אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה. גירשה אין לה אלא

גירשה אין לה אלא כתובה - אבל כל זמן שלא גירש היו כל הנכסים משועבדים לה:

כתובתה החזירה הרי היא ככל הנשים

הרי היא ככל הנשים - שהמגרש את אשתו ומחזירה, על מנת כתובה הראשונה החזירה. ואצטריך לאשמועינן הא ביבמה, דלא תימא אשתו היא דאיהו כתב לה כתובה מממונו, אבל יבמתו דלאו איהו כתב לה אלא נכסי בעלה הראשון הוא דהוו אחראין וערבאין, היכא דגרשה ואהדרה אימא כתובתה מיניה, קמשמע לן:

. ואין לה אלא כתובתה בלבד: