כתובות פרק ז
(א) המדיר את אשתו מליהנות לו
המדיר את אשתו מליהנות לו - על הנאת תשמיש אין הנדר חל, משום דמשועבד לה ולאו כל כמיניה להפקיע שעבודו. ועל הנאת מזונות אף על גב דמשועבד לה אשכחן דחל הנדר כגון שמספיקין מעשה ידיה למזונותיה. ובגמרא פריך א״כ למה יעמיד פרנס, ומשני, כגון שאין מספיקין לדברים שהיתה רגילה בהם בבית אביה, ועל זה בלבד יעמיד פרנס שיפרנסנה. ולא שיעמיד שליח לפרנסה, שהרי שלוחו של אדם כמותו, אלא שאומר כל המפרנס אינו מפסיד:
עד שלשים יום. יעמיד פרנס. יתר מכן יוציא ויתן כתובה
יתר מכן יוציא ויתן כתובה - דעד שלשים יום לא שמעי אינשי וליכא זילותא. טפי משלשים יום שמעי אינשי ואיכא זילותא:
. רבי יהודה אומר. בישראל
בישראל - אם ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו:
חדש אחד יקיים. ושנים יוציא ויתן כתובה. ובכהנת
ובכהנת - שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה יהבו ליה רבנן זימנא טפי. ואין הלכה כר׳ יהודה:
שנים יקיים. ושלשה יוציא ויתן כתובה:
(ב) המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות
אחד מכל הפירות - כגון שאמרה היא קונם פרי פלוני עלי, והוא קיים לה:
. יוציא ויתן כתובה. רבי יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים. שנים יוציא. ויתן כתובה. ובכהנת שנים יקיים. שלשה יוציא. ויתן כתובה:
ר׳ יהודה אומר כו׳ - ולית הלכתא כותיה:
(ג) המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל
שלא תתקשט באחד מכל המינים - [שאמרה היא] קונם בושם פלוני עלי, והוא קיים לה:
המינין. יוציא ויתן כתובה. רבי יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה
בעניות שלא נתן קצבה לדבר - עד מתי אסרו עליה, הוא דיוציא ויתן כתובה. אבל אם נתן קצבה, תמתין עד אותו זמן. וכמה קצבה י״ב חדש:
. ובעשירות שלשים יום:
ובעשירות שלשים יום - שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה שלשים יום, וזאת תהנה מריח הקשוטים שנתקשטה לפני הנדר שלשים יום. והלכה כר׳ יוסי:
(ד) המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה. בזמן שהוא עמה בעיר חדש אחד יקיים. שנים יוציא ויתן כתובה. ובזמן שהוא בעיר אחרת. רגל אחד יקיים
רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה - הא מתניתין מפרשים לה בגמרא הכי, רגל אחד יקיים, במה דברים אמורים באשת ישראל, אבל בכהנת שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה. ומתניתין ר׳ יהודה היא דמפליג בין ישראל לכהנת, ולית הלכתא כוותיה:
. שלשה יוציא ויתן כתובה:
(ה) המדיר את אשתו. שלא תלך לבית האבל. או לבית המשתה. יוציא ויתן כתובה. מפני שנועל בפניה
שנועל בפניה - דלת של שמחה והסרת יגון. ולבית האבל נועל בפניה, שלמחר היא מתה ואין אדם סופדה:
. ואם היה טוען משום דבר אחר. רשאי. אמר לה על מנת שתאמרי לפלוני
מחמת דבר אחר - כגון דאתחזק שבני אדם פרוצים מצויין שם:
שתאמרי לפלוני וכו׳ - דברים של קלות:
. מה שאמרת לי. או מה שאמרתי לך. או שתהא ממלא ומערה לאשפה. יוציא ויתן כתובה:
שתהא ממלאה ומערה לאשפה - אית דמפרשי לאחר שתשמש וימלא רחמה שכבת זרע תנפצנו כדי שלא יקלוט הזרע ותתעבר. ואית דמפרשי שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה, מפני שנראית כשוטה:
(ו) ואלו יוצאות שלא בכתובה. העוברת על דת משה. ויהודית. ואיזו היא דת משה. מאכילתו שאינו מעושר
מאכילתו שאינו מעושר - ולא נודע לו אלא אחר שאכלו, כגון דאמרה ליה פלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזל שייליה ואשתכח שיקרא:
. ומשמשתו נדה
ומשמשתו נדה - כגון שהוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדות ולבעלה אמרה טהורה אני:
. ולא קוצה לה חלה
ולא קוצה לה חלה - דאמרה ליה פלוני תיקן לי את העיסה ואזל שייליה ואשתכח שיקרא:
. ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית. יוצאה וראשה פרוע. וטווה בשוק
וטווה בשוק - ומראה זרועותיה לבני אדם:
. ומדברת עם
ומדברת עם בני אדם - משחקת עם הבחורים:
כל אדם. אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו. רבי טרפון אומר אף הקולנית
ומקללת יולדיו בפניו - מקללת ומחרפת אבי בעלה בפני בעלה:
הקולנית - תובעת תשמיש בקול רם עד ששכנותיה שומעות אותה. וכל הני צריכות עדים והתראה להפסידן כתובתן. ואין להן לא כתובה ולא תוספת ואינן נוטלות אלא בלאותיהן הקיימים בלבד:
. ואיזו היא קולנית. לכשהיא מדברת בתוך ביתה. ושכניה שומעין קולה:
(ז) המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים
שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים - באלו נדרים אמרו, שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תתקשט בבגדי צבעונים. אבל בשאר נדרים מקודשת:
. ונמצאו עליה נדרים. אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים. תצא שלא בכתובה. על מנת שאין בה מומין. ונמצאו בה מומין. אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו בה מומין. תצא שלא בכתובה. כל המומין הפוסלין בכהנים
כל המומין הפוסלין בכהנים - בבכורות קא מני להו. והוסיפו עליהן בנשים, זיעה. וריח הפה או ריח רע במקום אחר בגופה. ושומא שיש בה שער, בין קטנה בין גדולה כשהיא כנגד פניה, וכגון שהיא תחת כפה שבראשה דזימנין מתחזיא וזימנין דלא מתחזיא, שאם היא במקום המגולה תמיד הרי ראה ונתפייס, ואם השומא אין בה שער אינה מום עד שתהא גדולה כאיסר. וקולה עבה ומשונה מקול שאר הנשים. ונשכה כלב ונעשה במקום הנשיכה צלקת, כלומר כווץ כמו מכות אש. ודדיה גסים מחברותיה טפח. ושדדיה רחוקים זה מזה עד שיש טפח בין דד לדד. אלו מומין בנשים, ואע״פ שאינה מומין בכהנים:
. פוסלין בנשים:
(ח) היו בה מומין ועודה בבית אביה. האב צריך להביא ראיה
האב צריך להביא ראיה - אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה, צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה היו בה מומין הללו. ואף על פי שיש לאשה חזקה דגופה, הואיל ונמצאו המומין ברשות האב ואיכא למימר כאן היו קודם אירוסין, ולפיכך אם לא הביא ראיה, בעל מהימן:
שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו. ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל
נכנסה לרשות הבעל - נשאה, ועתה בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה, עליו להביא ראיה שקודם שנתארסה היו בה מומין הללו. דכיון דלא נמצאו מומין הללו אלא ברשותו, אומרים כאן נמצאו כאן היו ולאחר שנישאת באו לה ונסתחפה שדהו:
. הבעל צריך להביא ראיה. שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו. והיה מקחו מקח טעות. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. במה דברים אמורים במומין שבסתר. אבל במומין שבגלוי. אינו יכול לטעון
אינו יכול לטעון - דידע ונתפייס:
. ואם יש מרחץ באותה העיר. אף מומין שבסתר. אינו יכול לטעון. מפני שהוא בודקה בקרובותיו:
(ט) האיש שנולדו בו מומין
שנולדו בו מומין - משנשאה:
. אין כופין אותו להוציא. אמר רבן שמעון בן גמליאל. במה דברים אמורים. במומין הקטנים. אבל במומין הגדולים. כופין אותו להוציא:
מומין גדולים - נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו. ואין הלכה כרשב״ג, ואפילו במומין גדולים אין כופין אותו להוציא:
(י) ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין
מוכה שחין - מצורע:
. ובעל פוליפוס
בעל פוליפוס - ריח החוטם:
. והמקמץ
והמקמץ - מקבץ צואת כלבים:
. והמצרף נחושת
והמצרף נחושת - המחתך נחושת ממקום מוצאו מן הארץ, ומסריח הוא:
. והבורסי
והבורסי - מעבד עורות:
. בין שהיו בם עד שלא נישאו. ובין משנישאו נולדו. ועל כולן אמר רבי מאיר. אף על פי שהתנה עמה. יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל. וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה. חוץ ממוכה שחין. מפני שממקתו
מפני שממקתו - ממסמסתו. לשון המק בשרו (זכריה י״ד.) והלכה כחכמים:
. מעשה בצידון בבורסי אחד שמת. והיה לו אח בורסי. אמרו חכמים. יכולה היא שתאמר. לאחיך הייתי יכולה לקבל. ולך איני יכולה לקבל: