009_מסכת כתובות פרק ט

כתובות פרק ט

(א) הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך

הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך - בעודה ארוסה כותב לה, לכשתנשאי לי דין ודברים אין לי בנכסיך. אע״ג דלא קנו מיניה, מוכרת ונותנת ומכרה קיים, שנחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה. ואי קנו מיניה, אפילו לאחר שנישאת מכרה קיים, אבל פירות אוכל, ואם מתה יורשה, דהכי משמע, בנכסיך אין לי דין אבל בפירותיהן יש לי דין, וכל זמן שהן נכסיך שאת בחיים אין לי דין ודברים בהם, הא לאחר מיתה יש לי בהם דין ודברים:

. הרי זה אוכל פירות בחייה. ואם מתה יורשה. אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. שאם מכרה ונתנה קיים. כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן. הרי זה אינו אוכל פירות בחייה. ואם מתה יורשה. רבי יהודה אומר

רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות - בגמרא מפרש אלו הן פירות ואלו הן פירי פירות, הכניסה לו קרקע ועשתה פירות אלו הן פירות, מכר אלו הפירות ולקח בהן קרקע ועשתה פירות הרי הן פירי פירות. וכשאמר לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן בלבד, אוכל פירי פירות לדברי ר׳ יהודה, דהא לא סליק נפשיה אלא מן הפירות בלבד. והלכה כר״י:

. לעולם אוכל פירי פירות. עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. ובפירותיהן. ובפירי פירותיהן עד עולם. כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. ובפירותיהן. ובפירי פירותיהן בחייך. ובמותך. אינו אוכל פירות בחייה. ואם מתה אינו יורשה. רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מתה יירשנה. מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה. תנאו בטל:

רשב״ג אומר אם מתה יירשנה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה - דכתיב (במדבר כ״ז:י״א) וירש אותה, מכאן שהבעל יורש את אשתו אבל מסקנא דמלתא, שירושת הבעל את אשתו אינו מן התורה אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. ואף על פי כן הלכה כרשב״ג לא מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה אלא שחכמים עשו לה חיזוק כשל תורה:

(ב) מי שמת והניח אשה. ובעל חוב ויורשין. והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר. ינתנו לכושל שבהן

ינתנו לכושל שבהן - אית דמפרשי, למי ששטרו מאוחר, שהוא כושל וחלש שבכולן שאינו יכול לטרוף לקוחות הקודמים לו. ואית דמפרשי, לכתובת אשה, והיא קרויה כושל שאין דרכה לחזור אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע כמו האיש. ואע״ג דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ולא לכתובת אשה, הכא דלאו ברשותייהו מנחי, סבירא לר׳ טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד שהפקדון אצלו ונותנין לבעל חוב ולכתובה:

. רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין. שכולן צריכין שבועה

ינתנו ליורשים - ולא מהניא תפיסה:

שכולן צריכין שבועה - שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכל זמן שלא נשבעו אין אנו יודעים אם יש להם עליו כלום, הלכך משמת המת זכו בהן היורשים וברשותן הן:

ואין היורשין צריכין שבועה:

(ג) הניח פירות תלושין מן הקרקע. כל הקודם

כל הקודם בה זכה - קדמו יורשים זכו ואין מוציאין מידם, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ולכתובה. קדם אחד מהם האשה או המלוה זכה הוא, דר׳ טרפון אית ליה תפיסה דלאחר מיתה מהניא:

זכה בהן. זכתה אשה יותר

זכתה אשה יותר על כתובתה - אם קדמה ותפסה ויש יותר מן הכתובה, או קדם בעל חוב ותפס ויש ותר על חובו:

מכתובתה. ובעל חוב יותר על חובו. המותר. רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן. רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין. אלא ינתנו ליורשים. שכולם צריכין שבועה. ואין היורשים צריכין שבועה:

המותר כו׳ ינתנו לכושל - זה בעל השטר שידו על התחתונה. ואם יבואו ליד היתומים שוב לא יוציאו מהם לא אשה ולא בעל חוב. והאידנא דנהיגי בכל בתי דינים שבישראל דמטלטלי דיתמי משעבדי לבעל חוב, מי שמת והניח מטלטלין והיה עליו בעל חוב וכתובת אשה, כל הקודם זכה בין בעל חוב מוקדם בין בעל חוב מאוחר, שאין דין קדימה במטלטלין. ואם לא קדם אחד מהם, יחלקו המטלטלין ביניהם, כדאמרינן לקמן בפרק מי שהיה נשוי:

(ד) המושיב את אשתו חנונית

חנונית - למכור ולקנות בחנות:

. או שמינה אפוטרופא

אפוטרופא - להתעסק בממונו ולישא וליתן:

. הרי זה משביעה כל זמן שירצה

משביעה כל זמן שירצה - שבועה כעין של תורה על טענת שמא, ויכול לגלגל עליה שלא עשתה אונאה על פלכה ועל עיסתה:

. רבי אליעזר א

ר״א אומר - אפילו לכתחילה שלא ע״י גלגול יכול להשביעה על פלכה ועל עיסתה. ואין הלכה כר״א:

ומר אפילו על פלכה. ועל עיסתה:

(ה) כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך. אין יכול להשביעה. אבל משביע הוא את יורשיה

משביע הוא את יורשיה - אם גירשה ומתה ויורשיה תובעין הימנו כתובתה, נשבעים שבועת היורשים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצינו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע:

ואת הבאים ברשותה

ואת הבאים ברשותה - אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעים כתובתה, נשבעים אף הן שבועת היורשים:

. נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך. ועל הבאים ברשותיך. אינו יכול להשביעה לא היא. ולא יורשיה. ולא את הבאים ברשותה. אבל יורשיו משביעין אותה

אבל יורשיו משביעין אותה - אם נתאלמנה והיא או יורשיה נפרעין מן היתומים, צריכים שבועה, שהרי לא פטרן אלא ממנו אם תגבה כתובתה בחייו:

. ואת יורשיה. ואת הבאים ברשותה. נדר ושבועה אין לי. ולא ליורשי. ולא לבאים ברשותי. עליך. ועל יורשיך. ועל הבאים ברשותיך. אינו יכול להשביעה. לא הוא. ולא יורשיו. ולא הבאים ברשותו לא אותה. ולא יורשיה. ולא הבאין ברשותה:

לבאין ברשותי - אם אמכור נכסי ואת באה ליפרע מן הלקוחות:

(ו) הלכה מקבר בעלה

הלכה מקבר בעלה - זו שפטרה בעלה מן השבועה:

לבית אביה

לבית אביה - שלא נתעסקה שוב בנכסים:

. או שחזרה לבית חמיה. ולא נעשית אפוטרופא אין היורשין משביעין אותה. ואם נעשית אפוטרופא היורשין משביעין אותה על העתיד

אין היורשים משביעין אותה - במה שנתעסקה בין מיתה לקבורה. שאם היו יורשים יכולים להשביעה על כך, מתוך שהיא צריכה להביא עדים במה שהיא מוכרת וקונה לצורך קבורת המת ישהה המת ויתנוול:

על העתיד לבוא - שלא עיכבה בידיה כלום מן העסק שנעשית אפוטרופא עליו לאחר קבורת בעלה, דלא מהניא ביה פטור דידיה שהרי הנכסים של יתומים הם:

לבא. ואין משביעין אותה על מה שעבר:

על שעבר - על עסק שבחיי בעלה:

(ז) הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה

לא תפרע אלא בשבועה - הנפרע מחבירו אינו מדקדק לשום לב על כל מה שפרעו, וזו הואיל ונפרעה במקצת אפשר שנפרעה הכל ורמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק:

. עד אחד מעיד

עד אחד מעיד שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה - תקנת חכמים היא כדי להפיס דעתו של בעל. ושבועות הללו אף על פי שתקנת חכמים הן, אינן אלא כעין של תורה בנקיטת חפץ, שכל שבועות שתיקנו במשנה כעין של תורה הן:

ה שהיא פרועה. לא תפרע אלא בשבועה. מנכסי יתומים. ומנכסים משועבדין. ושלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה:

מנכסים משועבדים - משום דאי הוה גבי מן הלוה גופיה והוה טעין לוה אשתבע לי דלא פרעתיך משבעינן ליה, ואנן טענינן בשביל לקוחות דלמא אי הוה גבית מן הלוה הוה טעין לך אשתבע לי דלא פרעתיך ובעית אשתבועי, השתא נמי אשתבע:

(ח) הפוגמת כתובתה. כיצד. היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך. והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה. לא תפרע אלא בשבועה. עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד. היתה כתובתה אלף זוז. ואמר לה התקבלת כתובתיך. והיא אומרת לא התקבלתי. ועד אחד מעידה שהיא פרועה. לא תפרע אלא בשבועה. מנכסים משועבדים. כיצד. מכר נכסיו לאחרים. והיא נפרעת מן הלקוחות. לא תפרע אלא בשבועה. מנכסי יתומים. כיצד. מת והניח נכסיו ליתומים. והיא נפרעת מן היתומים. לא תפרע אלא בשבועה. ושלא בפניו. כיצד. הלך לו למדינת הים. והיא נפרעת שלא בפניו. אינה נפרעת אלא בשבועה. רבי שמעון

רבי שמעון - קאי לעיל ארבנן דאמרי המושיב את אשתו חנונית או אפוטרופא משביעה כל זמן שירצה ואם כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך אין יורשין משביעין אותה, ואתא הוא לאפלוגי ואמר דכל זמן שהיא תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה ואפילו כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך. ואם אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה על אפוטרופא שבחיי בעלה ואפילו לא פטרה מן השבועה, דלית ליה דר׳ אליעזר ומחלוקתו דאמרי לעיל במתניתין משביעה כל זמן שירצה. ואין הלכה כר׳ שמעון:

אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה. ואם אינה תובעת כתובתה. אין היורשין משביעין אותה:

(ט) הוציאה גט

הוציאה גט ואין עמו כתובה - במקום שאין כותבים כתובה וסומכים על תנאי בית דין:

. ואין עמו כתובה. גובה כתובתה

גובה כתובתה - דתנאי כתובה מעשה בית דין הוא, וכל מעשה בית דין כמאן דנקיט שטרא דמי. ודוקא מנה מאתים הוא דגביא, אבל תוספת אין לה עד שתוציא שטר כתובה:

. כתובה. ואין עמה גט. היא אומרת אבד גטי. והוא אומר אבד שוברי. וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב. ואין עמו פרוזבול

פרוזבול - הלל תיקן פרוזבול כדי שלא תשמט שביעית. שמוסר שטרותיו לבית דין שיגבה מן הלוה חובו כל זמן שיתבענו דהשתא לא קרינא ביה לא יגוש. שאינו תובעו כלום אלא בית דין תובעין:

. הרי אלו לא יפרעו

הרי אלו לא יפרעו - חיישינן שמא כבר גבתה כתובתה, וזה השמיטתו שביעית:

. רבן שמעון בן גמליאל אומר מן הסכנה

מן הסכנה - שגזרו גוים על המצות והיו יראים לשמור גיטיהן ומשקיבלתו שורפתו. וכן פרוזבוליהן:

ואילך. אשה גובה כתובתה. שלא בגט. ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול. שני. גטין. ושתי כתובות. גובה שתי כתובות. שתי כתובות וגט אחד. או כתובה ושני גטין. או כתובה וגט ומיתה. אינה גובה אלא כתובה אחת. שהמגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה מחזירה. קטן שהשיאו אביו. כתובתה קיימת. שעל מנת כן קיימה. גר שנתגייר ואשתו עמו. כתובתה קיימת. שעל מנת כן קיימה: