006_מסכת כתובות פרק ו

כתובות פרק ו

(א) מציאת האשה

מציאת האשה - וירושתה. אם נפלה לה ירושה:

ומעשה ידיה לבעלה. וירושתה. הוא אוכל פירות בחייה

הוא אוכל פירות בחייה - והקרן שלה:

. בושתה ופגמה

ופגמה - חבלה שיש בה פחת דמים ששמין אותה כמה היתה יפה לימכר בשוק וכמה היא שוה עכשיו:

שלה. רבי יהודה בן בתירה אומר. בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד. ובזמן שבגלוי

ובזמן שבגלוי - שהבושת שלו. ועוד, שנמאסת עליו והוא סובלה:

לו שני חלקים. ולה אחד. שלו ינתן מיד ושלה ילקח בהן קרקע

ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות - בחייה, והקרן שלה לכשימות או יגרשנה. ואם תמות היא, יורשה. והלכה כר׳ יהודה:

. והוא אוכל פירות.

(ב) הפוסק מעות לחתנו. ומת חתנו

ומת חתנו - ונפלה לפני יבם:

. אמרו חכמים. יכול הוא שיאמר

יכול הוא שיאמר - או חלוץ או יבם. ואילו לאחיו, או יתן מה שפסק או תשב עד שתלבין ראשה. ואע״ג דאחיו עם הארץ והוא תלמיד חכם יכול הוא לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך איני רוצה ליתן:

לאחיך הייתי רוצה ליתן. ולך אי אפשי ליתן:

(ג) פסקה להכניס לו אלף דינר. הוא פוסק כנגדן חמשה עשר מנה. וכנגד השום

והוא פוסק כנגדן ט״ו מנה - אלף דינר הן עשרה מנה, וכשבא החתן לקבל עליו ולכתוב בכתובה, כותב שליש יותר, שהן ט״ו מנה, אם הכניסה לו הכלה דינרין בעין, מפני שהוא משתכר בהן:

וכנגד השום - ואם הכניסה לו בגדים ותכשיטים שצריכין שומא, הוא פוסק פחות חומש, שאם הכניסה שום של אלף זוז אינו מקבל עליו אלא ח׳ מאות, שדרך הבאים לשום הבגדים ונכסים של הכלה לשומם יותר משוויים לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה:

הוא פוסק פחות חומש. שום במנה ושוה

שום במנה ושוה במנה - כלומר אם לא שמו נכסי הכלה ותכשיטיה אלא כמו שהם שוים בשוק:

מנה אין לו אלא מנה

אין לו אלא מנה - לא יכתבו בשטר הכתובה אלא מנה כמו ששמו:

. שום במנה

שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר - שום שהוא מקבלה במנה, שאמרו לו כתוב מנה בכתובה והיא תכניס לך שום של מנה, צריך שישומו אותו בבית החתונה שלשים ואחד סלע ודינר שהוא מנה וחומשו:

. היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר. ובארבע מאות

ובארבע מאות - שום, כשיקבל עליו החתן לכתוב ד׳ מאות. היא נותנת חמש מאות לפי שומת הנועדים:

. היא נותנת חמש מאות. מה שחתן פוסק. הוא פוסק פחות חומש:

וכשחתן פוסק וכו׳ - ואם שמו הם תחלה והכניסה לו, בין שום קטן בין שום גדול, הוא כותב בשטר פחות חומש:

(ד) פסקה להכניס לו כספים

פסקה להכניס לו כספים - דינרים בעין שמוכנין להשתכר בהן מיד:

סלע

סלע - שהוא ארבעה דינרין נעשה ליכתב בשטר הכתובה בששה דינרין, בתוספת שליש. ואשמעינן תנא דבדינרין בעין, בין שהן מרובים כגון אלף דינר דקתני ברישא, בין שהם מועטים כגון סלע דקתני בסיפא, לעולם נכתבים בשטר הכתובה בשליש יותר, מפני שעומדין להשתכר בהן מיד. ובדברים שצריכין שומא כגון בגדים ותכשיטים, בין שהם מרובים כגון וכנגד השום דקתני דקאי אאלף זוז דאמר ברישא, בין שהם מועטים כגון הא דקתני שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר, לעולם פוחתין חומש בשטר הכתובה ממה ששמו אותם בבית החתונה, לא שנא אם שמו אותם תחלה ואח״כ באין לכתוב הכתובה שאז צריך לפחות בשטר הכתובה החומש מן השומא ששמו בבית הכלה כדקתני וכשהחתן פוסק וכו׳, ולא שנא אם הוא כתב תחלה הכתובה שאז צריך שתהיה השומא בתוספת חומש ממה שכתוב בכתובה כדקתני ובד׳ מאות שום היא נותנת חמש מאות:

כסף נעשה ששה דינרים החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה

לקופה - שיתן לה עשרה זוז על כל מנה ומנה שהיא מביאה לו, כדי לקנות לה מהם בשמים ותמרוקי הנשים. ולא אתפרש במתניתין אם לכל שבוע או לכל חודש או לכל שנה:

לכל מנה ומנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה:

(ה) המשיא את בתו סתם. לא יפחות לה מחמשים זוז. פסק להכניסה ערומה לא יאמר הבעל כשאכניסה לביתי אכסנה בכסותי. אלא מכסה ועודה בבית אביה. וכן המשיא את היתומה

וכן המשיא את היתומה - גבאי צדקה:

. לא יפחות לה מחמשים זוז. אם יש בכיס

אם יש בכיס - של צדקה:

. מפרנסין אותה לפי כבודה:

(ו) יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה. וכתבו לה במאה. או בחמשים זוז. יכולה היא משתגדיל להוציא מידן. מה שראוי

מה שראוי ליתן לה - עישור נכסים:

להנתן לה. רבי יהודה אומר אם השיא

אם השיא - האב בחייו:

את הבת הראשונה

את הבת הראשונה ינתן וכו׳ - בין שהוא פחות מעישור בין שהוא יותר. והלכה כרבי יהודה דאזלינן בתר אומדן דעתיה דאב. ואם א״א לעמוד על אומדן דעתו של אב יהבינן לה עישור נכסים דמשתכחי השתא בשעת נשואיה ממקרקעי. אבל ממטלטלי אין לה עישור. ואיכא למ״ד דבזמן הזה ממטלטלי נמי אית לה עישור. ואם נישאת ולא תבעה מן היורשים, תובעת לאחר שנישאת, ולא אמרינן אחולי אחלה גבייהו. ודוקא כשהיתה ניזונית מנכסי אביה, אבל אם פסקו היורשים מלתת לה מזונות [אחולי אחלה אלא אם כן מחתה]. ואם היתה בוגרת שאין לה מזונות ועמדה ונישאת ולא תבעה מה שראוי לה לנדוניתה מנכסי אביה אחולי אחלה גבי יורשים ואינה יכולה לתבוע עוד, ואפילו היתה ניזונת מנכסיהם:

. ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה. וחכמים אומרים פעמים שאדם עני והעשיר. או עשיר והעני. אלא שמין את הנכסים ונותנין לה:

(ז) המשליש מעות לבתו

המשליש מעות לבתו - מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות לה שדה או נדוניא לכשתנשא:

. והיא אומרת נאמן בעלי עלי

נאמן בעלי עלי - ותנם לו:

. יעשה השליש מה שהושלש בידו. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר וכי אינה אלא שדה

יעשה שליש כו׳ - יקנה השדה. ואין שומעין לה דמצוה לקיים דברי המת:

וכי אינה אלא שדה - כלומר אפילו כבר נקנה השדה והיא רוצה למוכרה יכולה למכור, הלכך שומעין לה. ופלוגתא דרב יוסי ור״מ דוקא בגדולה מן האירוסין, דאילו לאחר שנישאת דברי הכל שומעין לה. ובקטנה נמי מודה רבי יוסי דאין במעשה קטנה כלום ואין שומעין לה. והלכה כר״מ:

. והיא רוצה למוכרה. הרי היא מכורה מעכשיו. במה דברים אמורים בגדולה. אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום: