005_מסכת כתובות פרק ה

כתובות פרק ה

(א) אף על פי

אף על פי - אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף. ולא אמרינן שאינו רשאי כדי שלא לבייש את מי שאין לו:

שאמרו בתולה גובה מאתים. ואלמנה מנה. אם רצה להוסיף. אפילו מאה מנה. יוסיף. נתארמלה או נתגרשה. בין מן האירוסין. בין מן הנשואין. גובה את הכל. רבי אלעזר בן עזריה אומר. מן הנשואין גובה את הכל. מן האירוסין בתולה גובה מאתים. ואלמנה מנה. שלא כתב לה

שלא כתב לה - תוספת מדעתו, אלא על מנת לכונסה:

אלא על מנת לכונסה. רבי יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת

והיא כותבת - אע״פ שלא נתקבלה מוחלת וכותבת שנתקבלה:

התקבלתי ממך מנה. ולאלמנה מנה. והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז. רבי מאיר אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים. ולאלמנה ממנה. הרי זו בעילת זנות:

ר׳ מאיר אומר כו׳ - והלכה כר״מ בגזירותיו:

(ב) נותנין לבתולה

נותנין לבתולה - זמן לכנסה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקידשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה:

שנים עשר חדש משתבעה הבעל. לפרנס את עצמה. וכשם שנותנין לאשה. כך נותנין לאיש. לפרנס את עצמו. ולאלמנה שלשים יום

לפרנס עצמה - בתכשיטיה שנים עשר חודש, דכתיב (בראשית כ״ד:נ״ה) תשב הנערה אתנו ימים, ומאי ימים, שנה, דכתיב (ויקרא כ״ד) ימים תהיה גאולתו:

לפרנס עצמו - בצרכי סעודה וחופה:

ולאלמנה שלשים יום - שאינה טורחת כ״כ בתכשיטיה שכבר יש בידה:

. הגיע זמן ולא נשאו

ולא נשאו - שהבעלים מעכבים. ואיידי דתנא רישא בדידהי תנא סיפא נמי בדידהי:

. אוכלות משלו. ואוכלות בתרומה. רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה. רבי עקיבא אומר מחצה חולין. ומחצה תרומה:

ואוכלת בתרומה - ואם כהן הוא והיא ישראלית שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה, דכתיב (שם כ״ב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, והאי קנין כספו הוא, אלא דרבנן גזור על בת ישראל המאורסת לכהן שלא תאכל בתרומה גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה, וכשהגיע הזמן ולא נישאת שאוכלת משלו אינה אוכלת בבית אביה אלא בעלה כהן מייחד לה מקום ומאכילה שם וליכא למגזר תו שמא תשקה מכוס של תרומה לאחיה ולאחיותיה:

נותנים לה הכל תרומה - אם ירצה. וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין:

ר׳ עקיבא אומר מחצה חולין - לאכול בימי טומאתה:

(ג) היבם אינו מאכיל בתרומה

היבם אינו מאכיל בתרומה - בעודה שומרת יבם, דכתיב (ויקרא כ״ב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, והאי קנין אחיו הוא:

. עשתה ששה חדשים בפני הבעל

עשתה ששה חדשים בפני הבעל - מהנך י״ב חודש הקבועים לה משתבעה הבעל:

. וששה חדשים. בפני היבם. ואפילו כולן בפני הבעל. חסר יום אחד בפני היבם. או כולן בפני היבם

או אפילו כולן בפני הבעל ואחד בפני היבם - אף על גב דרובא בפני הבעל, סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו. והוא הדין נמי אם נתחייב בחייו לא אכלה משמת, דקנין כספו פקע, אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהא בחייו:

או כולן בפני היבם - ואצ״ל אם היו כולן בפני היבם:

. חסר יום אחד בפני הבעל. אינה אוכלת בתרומה. זו משנה ראשונה

זו משנה ראשונה - דמשהגיע זמן אוכלת בתרומה:

. בית דין של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת

אין האשה אוכלת - דחיישינן שמא ימצא בה מום ונמצאת זרה למפרע שהיה מקחו מקח טעות. ולמשנה ראשונה שמא ימצא בה מום לא חיישינן, וליכא למיחש נמי שמא תשקה לאחיה ולאחיותיה דהא מייחד לה דוכתא, הילכך שרי לה לאכול בתרומה משהגיע זמן:

בתרומה. עד שתכנס לחופה:

(ד) המקדיש מעשה ידי אשתו. הרי זו עושה

הרי זו עושה ואוכלת - שתקנו מזונות תחת מעשה ידיה, לפיכך עושה ואוכלת לדברי הכל:

. ואוכלת. המותר

המותר - הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה יותר על הראוי למזונותיה, ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן:

. רבי מאיר אומר הקדש. רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין:

ר׳ מאיר אומר הקדש - דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ואין כן הלכה, אלא הלכה כר׳ יוחנן בן הסנדלר דאמר חולין, שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:

(ה) אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה. טוחנת

טוחנת - ברחים של יד שהם קטנים. ואם רחים גדולים הם, מכינה כל צרכי הטחינה, כגון נותנתו באפרכסת וקולטת הקמח:

. ואופה. ומכבסת. מבשלת. ומניקה את בנה. מצעת לו המטה. ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת

הכניסה לו שפחה אחת - מעות או נכסים כדי לקנות בהם שפחה אחת:

. לא טוחנת. ולא אופה. ולא מכבסת. שתים אינה מבשלת. ואינה מניקה את בנה. שלש אינה מצעת לו המטה. ואינה עושה בצמר. ארבעה יושבת בקתדרא

יושבת בקתדרא - על כסא מנוחה ואינה הולכת בשליחותו לכאן ולכאן ואעפ״כ מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו שמלאכות אלו אין משתמשים בהם באשה אלא באשתו בלבד:

. רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות. כופה לעשות בצמר. שהבטלה מביאה לידי זימה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה. יוציא ויתן כתובתה. שהבטלה מביאה לידי שיעמום:

שעמום - בהלה. תרגום ובתמהון לבב (דברים כ״ח:כ״ח) ובשעמימות לבא. ופלוגתייהו דר׳ אליעזר ורבן שמעון בן גמליאל הוי באשה שאינה בטלה אלא משחקת במיני הצחוק דלידי זמה איכא, לידי שעמום ליכא, שאין שעמום אלא ביושב ותוהה ובטל לגמרי. והלכה כר׳ אליעזר:

(ו) המדיר את אשתו מתשמיש המטה

המדיר את אשתו מתשמיש המטה - כגון שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי. אבל הנאת תשמישי אסור עליך, לא מתסרא, דהא משועבד לה, דכתיב (שמות כ״א) ועונתה לא יגרע:

. בית שמאי אומרים שתי שבתות. בית הלל אומרים שבת אחת. התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות. שלשים יום. הפועלים שבת אחת. העונה האמורה בתורה. הטיילין בכל יום. הפועלים שתים בשבת. החמרים

ב״ש אומרים שתי שבתות - אם הדירה שתי שבתות תמתין, שכן מצינו ביולדת נקבה שטמאה שבועים:

וב״ה אומרים שבת אחת - שכן מצינו בנדה שטמאה שבעה. וגמרינן מידי דשכיח, הכעס שכועס אדם על אשתו ומדירה דהוא מידי דשכיח, מנדה שהוא מידי דשכיח. לאפוקי לידה דלא שכיח כולי האי. וב״ש סברי גמרינן מידי דהוא גרם לה, נדר האיש שהוא גורם לה לשהות, מלידה שעל ידו באה לה. לאפוקי נדה דממילא קאתי לה. ויותר על שבת אחת לבית הלל או שתי שבתות לבית שמאי יוציא ויתן כתובה, ואפילו היה גמל שעונתו לשלשים יום או ספן שעונתו לששה חדשים:

התלמידים וכו׳ שלשים יום - ומתניתין ר׳ אליעזר היא. ופליגי רבנן עליה ואומרים אפילו שתים ושלש שנים, והלכה כחכמים:

הטיילים - שאין להם מלאכה ולא סחורה:

החמרים - שיוצאים לכפרים להביא תבואה:

אחת בשבת. הגמלים

הגמלים - מביאין חבילות על הגמלים ממקום רחוק:

. אחת לשלשים יום. הספנים

הספנים - המפרשים לים הגדול. ומי שהיה בתחלתו בעל אומנות שעונתו קרובה ובקש ליעשות בעל אומנות שעונתו רחוקה אשתו מעכבת עליו, חוץ מתלמוד תורה, שאין האשה יכולה לעכב על בעלה שהיה טייל או פועל שלא ייעשה תלמיד חכם:

אחת לששה חדשים. דברי רבי אליעזר:

(ז) המורדת

המורדת - מתשמיש. אבל ממלאכה כופין אותה לעשות מלאכה ולא דיינינן לה כמורדת:

על בעלה. פוחתין לה מכתובתה. שבעה דינרין בשבת. רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין

טרפעיקין - כל טרפעיק הוא משקל ארבעים ושמונה שעורות של כסף צרוף, כמשקל שלשה דרכמונים שקורין בערבי דראה״ם שכל דרכמון שש עשרה שעורות בינוניות של כסף:

. עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה

עד כנגד כתובתה - ואח״כ נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה. אבל אינו משהה אותה כדי לפחות על הנכסים שנפלו לה מבית אביה ולהפסידם ממנה.

. רבי יוסי אומר לעולם הוא פוחת והולך שמא תפול לה ירושה ממקום אחר גובה הימנה. וכן המורד על אשתו. מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת. רבי יהודה אומר שלשה טרפעיקין:

מוסיפין על כתובתה שלשה דינרים - משום דצערא דגברא קשה כשהוא נמנע מן התשמיש יותר מצערא דאתתא, לפיכך כשהיא מורדת ומצערתו פוחתין לה שבעה דינרין וכשהוא מורד ומצערה אין מוסיפין לה אלא ג׳ דינרים והיכא דמורדת אמרינן בגמרא חזרו ונמנו שיהיו מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואומר פלונית מרדה בבעלה ושולחין לה מבית דין הוי יודעת שאפילו כתובתך מאה מנה הפסדת את כולן, אחת ארוסה ואחת נשואה ואפילו נדה ואפילו חולה ואפילו שומרת יבם. וקודם הכרזה מודיעים לה שרוצים להכריז עליה, ואחר הכרזה מודיעין אותה שכבר שלמה ההכרזה, ואם עמדה במרדה תצא בלא כתובה:

(ח) המשרה את אשתו על ידי שליש

המשרה את אשתו על ידי שליש - שנותן מזונותיה על ידי אפוטרופוס ואינה אוכלת עמו. תרגום ויכרה להם כרה גדולה (מלכים ב ו׳:כ״ג,), שירותא:

. לא יפחות לה

לא יפחות לה - בשבוע:

משני קבין חטין. או מארבעה קבין שעורים. אמר רבי יוסי. לא פסק לה שעורים

לא פסק לה שעורים - כפלים מן החטים, אלא ר׳ ישמעאל שהיה סמוך לאדום ששם השעורים רעות ביותר:

אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום. ונותן לה חצי קב קטנית. וחצי לוג שמן. וקב גרוגרות. או מנה דבילה

דבילה - תאנים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל ולא במדה:

. ואם אין לו. פוסק לעומתן פירות ממקום אחר. ונותן לה מטה מפץ

מפץ - רך ממחצלת:

ומחצלת. ונותן לה כפה לראשה. וחגור למתניה. ומנעלים ממועד למועד

כיפה - צעיף אחד:

ומנעלים ממועד למועד - מנעלים חדשים לכל שלש רגלים:

. וכלים של חמשים זוז משנה לשנה. ואין נותנין לה לא חדשים

חדשים - קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים, ויפים לה בימות הגשמים:

בימות החמה. ולא שחקים בימות הגשמים. אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים. והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה. והשחקים שלה:

והשחקים שלה - אף כשיקנה לה חדשים, מפני שמתכסה בהן בימי נדתה:

(ט) נותן לה מעה כסף

נותן לה מעה כסף - בכל שבת לצורך דברים קטנים:

לצורכה. ואוכלת עמו

ואוכלת עמו לילי שבת - אע״ג דבכל שאר הימים יכול לתת מזונותיה על ידי שליש אם ירצה, בליל שבת שהוא ליל עונה חייב לאכול עמה:

מלילי שבת ללילי שבת. ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה. מעשה ידיה

מעשה ידיה - מותר מעשה ידיה כלומר מה שעושה יותר על מזונותיה:

שלה. ומה היא עושה לו. משקל חמש סלעים שתי

שתי - קשה לטוות כפלים כשל ערב. ומשקל של יהודה כפלים כשל גליל:

ביהודה. שהן עשר סלעים בגליל. או משקל עשר סלעים ערב ביהודה. שהן עשרים סלעים בגליל. ואם היתה מניקה. פוחתים לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. במה דברים אמורים בעני שבישראל. אבל במכובד. הכל לפי כבודו:

הכל לפי כבודו - וכפי מנהג המדינה נמי: